למה אני מקנאת בחברה מהכיתה שלי? ואיך יוצאים מזה?
השאלה
שלום. יש לי מישהי בכיתה שהיא ילדה עם המון ביטחון עצמי, היא משמעותית בשכבה ובכיתה. ילדה בולטת. אני מוצאת את עצמי, מתחילת השנה, בוחנת אותה רב הזמן. אני מסתכלת על ההתנהגות שלה, על היחס שלה אל בנות והיחס שלהם אליה. היא מעצבנת אותי. הבנתי שאני פשוט מקנאה בה...


אני ב"ה ילדה עם ביטחון עצמי ומודעת לעצמי ולא קרה לי דבר כזה אף פעם. יש לי מקום טוב בכיתה, אני אהובה ויש לי חברות. ניסיתי להפסיק עם זה ולהתעלם. אבל אני לא מצליחה, הנוכחות שלה מעיקה עלי ואני לא אוהבת להיות בחברתה. מה עושים?
התשובה
עדי יקרה.
קודם כל אני רוצה להביע התפעלות כנה מהבגרות והכנות שלך.
קנאה זו מידה שמלווה אנשים בגילאים שונים, אני עד היום חווה את זה גם בתור אחת שמקנאה וגם כאחת שמקנאים בה וחוטפת ריקושטים..
בדר"כ קנאה אכן מופיעה בלבוש של "היא מעצבנת אותי". בצורה לא מוסברת אנחנו מתחילים לראות את השני בעין שלילית ולא נעימה ולא כי הוא אשם במשהו.
מה שמפתיע הוא שבדרך כלל השאלה ששואלים היא- איך להראות לה שהיא לא מלכת הכיתה? ופה את ענית לעצמך בעצם, והבנת שאת מקנאה. זו הבנה שדורשת הרבה אומץ פנימי ונכונות להודות במציאות. כשאת באה בגישה הזו ברור לי שהתיקון לא יהיה קשה.


קצת על קנאה
את הדברים הבאים אני אומרת בשם מיכל וולשטיין, ובסוף התשובה אתן לך קישור לכמה שיעורים מעניינים שלה בנושא הקנאה.
מיכל אומרת שאם נשים לב, אנחנו לא מקנאות בהכל. אנחנו מקנאות בדברים מסויימים. מה בנפש שלנו מבדיל בין הדברים בהן אנו מקנאות לבין אלו שלא?
יש לנו כל מיני יכולות, יכולות וכשרונות שרוצים לצאת החוצה. אבל, יש כשרונות שאני קצת מסרבת להכיר בהם. אני לא מאמינה שהכישרון הזה אכן קיים בי. אני מסתכלת על אדם שמוכשר בזה ואומרת לעצמי ´את ? את לא יכולה. היא יכולה. את לא´. הפער הזה בין כישרון שיש לי אותו, לבין העובדה שאני לא מאמינה שהכישרון הזה באמת קיים ונוכח בי- - זה יוצר את הקנאה.


ואני אמחיש את זה בכמה דוגמאות.
לבחורה יש כישרון הדרכה אבל היא ילדה ביישנית, ומרוב שהיא ביישנית היא לא מוכנה לדבר עם המדריכה שלה שתכניס אותה להדרכה. ברור לה בידיעה פנימית שאם היא תהיה מדריכה זה יהיה מעולה.. אבל היא מתביישת. כשהיא תראה בסניף ילדה שמדריכה וכולן אוהבות אותה- היא תרגיש קנאה כנראה. למה? כי באמת זה מתאים לה, זה שייך אליה. אבל היא פשוט לא מוציאה את הכישרון הזה מהכוח אל הפועל.
בחורה שאומרת לעצמה כל היום כמה היא מכוערת , עומדת מול המראה ורק מתבאסת, כשהיא תשמע שמחמיאים למישהי אחרת על המראה שלה- סביר להניח שהיא תקנא. כי היא לא מכירה ביופי שלה.


יש לי דוגמא אישית. התלבטתי הרבה האם ללמוד פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. כדי ללמוד פסיכולוגיה הייתי צריכה לעשות פסיכומטרי ותנאי הקבלה באופן כללי היו קשים יותר.
כשכמעט וויתרתי על פסיכולוגיה (זה לא באמת מתאים לי, עו"ס הרבה יותר טוב וכו´..) פגשתי חברה שבכלל מתעניינת בתחום הכימיה והפיזיקה והיא סיפרה לי שהיא הולכת ללמוד פסיכולוגיה בשנה הבאה. בבת אחת הרגשתי את הקנאה מציפה אותי . חשבתי על זה, מה מפריע לי שהיא הולכת לזה? והגעתי למסקנה המאד ברורה שבאמת פסיכולוגיה יכול מאד להתאים לי, ופשוט אמרתי לעצמי כל הזמן כמה זה לא מתאים. כשפגשתי את אותה בת זה כאילו הפגיש אותי שוב מול המקום הזה.
(וב"ה אחרי בירורים נוספים התחלתי ללמוד פסיכולוגיה, והיא בכלל התחילה ללמוד משפטים..:) )
זאת אומרת שלקנאה יש תפקיד חשוב מאד והוא לגלות לי מה הרצונות הפנימיים שלי.


ממש קצת על קנאות – קנאה למישהו אחר
קנאות ותלות ריגשית זה תחום אחר אבל אני נוגעת בו מכיוון שאולי הוא רלוונטי לתשובה.
תלות ריגשית זה מצב שבו אני מפתחת מול חברה שלי קשר כזה שלא מאפשר לעוד קשרים להתקיים בסביבתי. חברה שיש לי איתה תלות ריגשית- יהיה לי מאד מאד קשה לראות אותה עם עוד חברות.
תלות נובעת מכל מיני סיבות ולא כאן המקום למנותן. בסופו של דבר ההרגשה שנוצרת כתוצאה מקנאה או קנאות לחברה שלי הן הרגשות מאד דומות. בשתיהן אני ארגיש שמישהי מעצבנת אותי. שאני כועסת עליה מסיבה לא ברורה. ובאמת בתלות ריגשית אני גם מקנאה באותה בת ש´העיזה´ לדבר עם החברה הכי טובה שלי.


ומה עושים עם זה עכשיו?
מהשאלה שלך אני חושבת שנקודה פה היא קנאה ולא קנאות. ציינת את הביטחון העצמי שלה והיחס שלה אל בנות. מצד שני, יש לי מקום לחשוב שאולי מדובר בקנאות כי אולי היחס שלה לבנות- חברות טובות שלך- זה מה שמפריע לך.
קודם כל תבררי עם עצמך האם זו קנאה או קנאות. אם את פוחדת שהיא ´תגנוב´ לך את החברות שלך זה משיק לקנאות. אם לא- סביר להניח שזו קנאה.
אם אכן זה התברר כקנאה כדאי לך לשאול את עצמך מס´ שאלות:
(וכשאת עונה, עני לעצמך בכנות הרבה ביותר כדי שהתשובה שתתקבל תהיה אמתית.)
מה יש בה שאני מרגישה שאין בי?
למה זה כל כך מפריע לי?
למה זה מאיים עלי?
איזה כישרון שיש לה הייתי רוצה גם?
מה הנקודה ש באמת מפריעה לי בנוכחות שלה?


אני זוכרת כמה מקרים בהם זה קרה לי, ואחרי בירורים עמוקים גיליתי שהפריעו שני דברים- גם שהן היו בנות מלאות ביטחון עצמי ולי באותו זמן לא היה. וכמו שאמרנו- יש לי אפשרות לביטחון עצמי אבל כל הזמן אמרתי לעצמי ´לך לא יהיה ביטחון..´ ולכן זה יצר את הקנאה.
הדבר השני הוא שהן היו בקשר מעולה עם אנשי הצוות במקום שהיינו . ולי זה גרם לברר- למה יש בי את הרצון הזה? גיליתי שאני מאד רוצה את הקשר הזה עם אנשי הצוות כי זה יגרום לי להרגיש חשובה. ושוב חשבתי- למה כ"כ חשוב לי להרגיש חשובה?
איך אני מגדירה אנשים חשובים?
ומה שעשיתי הוא הגדרתי לעצמי מחדש מה אני רואה כחשוב ומה אני לא רואה בתור הדבר הכי חשוב. ההגדרות החדשות שינו ועזרו לי מאד להתמודד עם זה בצורה יעילה.


יהיה טוב!
אני רוצה לעודד אותך ולספר לך שבגילך וגם מאוחר יותר התמודדתי הרבה מאד עם המידה הזו. ב"ה עם עמל ועבודה- אפשר לנקות אותה מהלב כמעט לגמרי.
ובכל זאת- גם אחרי שנים של עבודה אני מוצאת את עצמי באותם מקומות, מקנאה, מרגישה את הרגש הזה, ויודעת לתת לו את מקומו ולהתמודד איתו בצורה נכונה.
למדתי לאהוב את הקנאה, לאהוב את ההזדמנות לברר רצונות פנימיים. הזמדנות לעבוד מחדש על תיקון המידות.


בע"ה תמשיכי לברר , לרצות ולעשות . עלי למעלה עלי כי כוח עז לך !
מצורף פה קישור לשיעורים של מיכל וולשטיין על הקנאה:
http://www.meirtv.co.il/site/set.asp?id=22695


מוזמנת בשמחה להמשיך לשאול במייל שלי או באתר,


שיר


shiryozev@gmail.com


התשובה התקבלה מחברים מקשיבים בתאריך כ"ט ניסן ה´תשע"ז



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
טרם התקבלו תגובות
 




חפש