איך להאמין

הרב שנה שעברה רף הביטחון שלי מעל מאה לא הייתי מפחד מכלום והייתי מאמין בעצמי כל הזמן וכמובן בהשם הייתי בכושר לדעתי זה חשוב וכרגע השנה נהייתי אדיש מעל לכל לא אכפת לי משום דבר אני מוותר לעצמי כל הזמן ואני לא מאמין בעצמי כמעט וקשה אפילו עוד יותר בתפילות אני יחסית אגואיסט ואוהב לדאוג רק לעצמי אני לא אוהב לעזור לאחרים מבחינתי שכל אחד יתדר בעצמו לדוגמא השנה היה לי גבס למשך חודש והשתגעתי מזה שכל הזמן עוזרים לי אני מעדיף לחיות לבד יותר כיף וטוב ובקיצור איך אני חוזר להאמין בעצמי ומפסיק להיות אדיש יש לך עצה אני ניסיתי הכל ולא הצלחתי

תוכן התשובה:

שלום לך! מה שלומך?

בתור דבר ראשון אסייג שאיני רב, אז אני לא יכול לפסוק הלכות. מה שכן – אני מקווה שהקב"ה יעזור לנו למצוא [יחד] עצות טובות והכוונות שאולי יסייעו. נתחיל?

העולם שלנו נראה שחור ולא שווה אפילו חצי אגורה כשיש ביטחון עצמי במצב בטטה, וכשדברים שחשובים לנו או שחשבנו שאנחנו סבבה איתם הופכים לקושי גדול עבורנו ואפילו רק לתקופה קצרה.

וכך נוצרת ההרגשה שחסר צדק בחיים: [רק אני "תקוע בגבס"] (תרתי משמע) וצריך עזרה וסיוע מאנשים כדי לעשות את אותם הדברים, או צריך גם [סיוע מעצמי] כדי שיהיה לי אפילו רצון בכלל לקום מהכיסא בשביל לבצע אותם.

אז אם אנחנו מרגישים כך כלפי עצמנו, אני לא מוצא שום תשובה לשאלה – מה הסיבה שנרצה בנוסף "להתגבס" עם הבעיות של אנשים אחרים?

יודע מה? [מסכים איתך מאוד]! ולא יודע אם זה ינחם – לא רק שנינו מרגישים כך כשאנחנו "מגובסים". ההרגשה הזאת נפוצה מאוד אצל לא מעט אנשים.

מה הסיבה שאני מציין את זה? כי גם אם לפעמים אנחנו מרגישים כך – [זה נורמאלי לגמרי]! מה שנשאר זה למצוא מענה טוב לשאלתך החשובה.

נתחיל מהעובדה [שעצם זה ששלחת] שאלה עם בקשה מנוסחת בצורה מדויקת כל כך – זה כבר מראה שהפסקת להיות אדיש למצב. ווואלה – אתה מאמין בעצמך שעם קצת הכוונה ומעשים אתה יכול למצב הקודם. ואני מוסיף מעצמי – אולי ליותר מזה.

אז מה אני מייעץ לך לעשות כדי לעלות ולהשתפר? הנוסח בכמעט כל מצב ובכל תחום בחיים הוא – "[לימוד ועשייה]". מה זאת אומרת?

[לימוד]:

אני ממש ממליץ לך לקרוא את הספרים: "כששומעים סיפור זה אחרת" ו"מי שטעם יין הונגרי" של צבי איל. ספרים טובים, עוזרים, ובכלל מהנים לקריאה.

[עשייה]:

ראשון: לפעמים עוזר לכתוב [במילים שלנו] במחברת או במחשב כל סוף יום על קשיים שהיו באותו היום כדי שיהיה לנו סדר בראש. סיבות לוויתור עצמי/לאי עזרה/לאי אמונה עצמית שהיו באותו יום ספציפי (כל סיבה בפני עצמה). דוגמת הגבס – כי כל הזמן עזרו..

שני: מכיוון שאינני מכיר אותך אישית ולא את העולם שסובב אותך – אני מציע שתדבר על הרגשות הללו עם אדם שאתה בוטח בו או עם אדם מקצועי (ל2/3 מאנשי העולם יש וזאת לא בושה), כי "דאגה בלב איש – ישיחנה". זה נוסף העובדה שכשאדם פורק את הרגש החוצה זה מוריד ממנו לחץ.

ואחרון: אומר דוד המלך: "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהילים, ל"ד פסוק י"ט) - מי שליבו נשבר, הקב"ה קרוב אליו [באופן קבוע] ומגן עליו מכל צרה.

וממשיך דוד כמה פרקים לאחר מכן "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (שם, פרק נ"א פסוק י"ט) - מי שיש לו לב נשבר ונדכה, כלומר נמצא באופן קבוע במצב של שברון לב לפני הקב"ה, [זוכה לכבוד] מאת הקב"ה!

אז עצתי היא, שמכיוון שכתבת שקשה לך בתפילה, הוסף לעצמך [תפילה משלך] במהלך היום מתי שתרצה (הרבה עושים זאת באמצע ברכת "שומע תפילה" בתפילת שמונה עשרה) או אפילו [תשוחח] איתו על כל מה שתרצה. כי הוא [נמצא לידך].

ובקשר לתפילה: הדרך הכי טובה היא לבוא בקביעות ולהתפלל מהסידור. לא חובה בראבק או בתנועות שמראות דבקות – פשוט להתפלל. תוך תרגול ההרגשה תבוא מעצמה (קל לדבר אבל...).

אסיים בעובדה מעניינת: "לפי כל חוקי האווירו-דינמיקה, ואף על פי ניסויים במנהרת אוויר, הוכח שהדבורה [אינה יכולה לעוף]. אורכה ורוחבה, ביחס לגודל כנפיה, אינם מאפשרים לה זאת. אך היות והדבורה כלל אינה מודעת לכך - היא עפה, וגם מייצרת דבש" (יאמי!).

אז חבר יקר, כמו שהקב"ה וגם עבדך הנאמן מאמינים בך, האמן אתה בעצמך – [וגם אתה תוכל לעוף]!

מקווה שמצאנו מענה טוב, ואשמח לדעת אם כן.

אתה הרבה יותר ממוזמן להגיב חזרה בכל דבר ועניין אליי למייל dozkih@gmail.com

אפשרות אחרת היא להתקשר ל"חברים מקשיבים" בימים א' – ה' בטלפון 1599-5000-54 (משעה 21:00-1:00 בלילה)

או לשלוח תגובה באתר http://www.makshivim.org.il/default.asp

רק טוב!

דורון

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ד בתמוז התשעז
,
28 ביוני, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש