אמונה בשעת משבר

אני מאוד מבולבלת. לא מצליחה להבין את ההתנהלות של העולם. היום בבוקר אבא של חברה שלי נפטר,בגיל כ''כ צעיר מדום לב. איך? למה היא,ילדה בת 17 סה''כ צריכה לעבור חיים שלמים בלי אבא? מקרה נוסף: לפני כמה שנים נפטרה חברה ממחלת הסרטן-כמה ימים לפני יום הולדתה ה-13! כל כך קטנה וכבר נלקחה מהעולם. תמיד אומרים שאנחנו לא מבינים חשבונות שמיים ופשוט צריך לקבל את זה כך ולדעת שהכל לטובה ולכל דבר יש סיבה וכ'ו וכ'ו ובהתחלה הייתי מתמודדת עם המקרים האלה בכך שאמרתי לעצמי את הדברים האלה ופשוט הבנתי שאין מה לעשות-דברים קורים וצריך פשוט לקבל אותם. אבל אני כבר לא מסוגלת לחשוב ככה! דברים כ''כ קשים ורעים קורים מסביבי ואיך אני יכולה לעכל דבר שלא נתפס בשכל האנושי? נמאס לי למצוא תירוצים ולהגיד שהכל מחושב,שאנחנו לא מבינים,שזה כנראה בדרך שלא מובנת לנו-לטובה.. האמונה שלי נחלשת אחרי מקרים כאלה ואני פשוט לא מבינה איך אני יכולה להתמודד בדרך שתחזק ולא תחליש אותי.. קורים דברים כ''כ קשים-גם מה שסיפרתי כאן וגם מקרים אחרים,קטנים יותר בעוצמת הכאב אבל עדיין קשים ואני רוצה למצוא דרך להאמין ולהתחזק יותר דווקא כשהכי קשה וכשהכל נראה לא מובן ולא מסתדר בשכל.. אז איך?? אבודה ומחפשת תשובות-אודיה.

תוכן התשובה:

שלום לך,

אני מאוד מבינה את הבלבול, והתסכול על כל כך הרבה דברים לא הגיוניים,

ובאמת,

את צודקת.

אנחנו באמת לא מבינים את ההתנהלות של העולם. ויותר מזה, הרבה פעמים זה ברור לנו שאם זה היה תלוי בנו הדברים ממש לא היו מתרחשים בדרך שהם מתרחשים, לפעמים הדברים נראים כאילו הפוכים מההיגיון.

למה לזה מגיע ככה ולהוא ככה וכו?!?!

אבל, מי שקבע שזה יהיה אחרת, זה לא רק מישהו אחר.

זה הקב"ה, שמביט על העולם מקצה אחד ועד סופו,

והוא זה שרואה את התמונה השלמה שאנחנו לא באמת מבינים אותה, וכנראה בתמונה השלמה הזו יש סיבה לכל דבר שקורה, ואפילו סיבה טובה.

ממשילים את זה למישהי שרוקמת רקמה שבסוף תצא ממנה תמונה יפה שתוכל לתלות על הקיר.

בסוף תצא תמונה מדהימה ויפה, אבל כל הצד האחורישל הרקמה יהיה מלא בקשרים וחוטים שאם נסתכל עליהם במהלך הדרך זה ייראה לנו סתם בזבוז זמן להבין את זה.

והכוונה היא שאנחנו נמצאים עכשו בנקודה מסוימת ולא באמת יכולים לראות הכל,

וחלק מהאמונה זה להבין שהכל לא קורה פה סתם אלא יש פה סיבה ותכלית.

זה לא אומר שניסיון קשה הוא לא כואב. זה יכול להיות כואב מאוד והאמונה לא סותרת את הכאב ואת העצב ואת התהום שאולי בהתחלה לא יודעים איך לצאת ממנה. לפעמים צריך לתת זמן לעבד את הכאב, ופעמים אפילו קשה לעשות את זה לבד. אבל האמת היא כזו. גם אם זה קשה לעכל.

בוידוי של יום כיפורים אומרים: "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי" והרב קוק מסביר את זה שעד שהאדם לא נולד כנראה לא היה צריך אותו בעולם, ומרגע שהוא נוצר יש לו משמעות, סיבה, תכלית. צריך אותו פה. ואני ממשיכה ממדרשים אחרים, שכשהקב"ה יוצר אדם הוא בורא אותו עם נתונים מסוימים (שמן גוה רזה נמוך עיניים תכונות אופי), ועם המסלול המדויק שהוא צריך לעבור בחים כדי למלא את תפקידו.

ובמסלול הזה יש עליות וירידות,

והאדם צריך תמיד לצעוד במסלול,

לצעוד ולהתקדם ולצמוח בעבודת ה'.

זה באמת מה שנדרש ממנו.

לפעמים זה יותר קל ובסיטואציות שיותר נעימות לאדם ולפעמים לא,

אבל בעצם התכלית שלנו פה זה לצמוח מכל מה שקורה עם ההבנה והאמונה שמה שקורה לי (או למישהי אחרת),

זה הדבר הכי מדויק ומתאים ושצריך לקרות לה.

אני רוצה להוסיף, שלפעמים דווקא כשרואים אנשים אחרים מתנסים בנסיונות זה נראה לנו בלתי אפשרי לעמוד בהם ומתגנבתלנו מחשבה שאם זה היה קורה לנו לא היינו עומדים בזה,

ובמחשבה הזו יש משהו מן האמת, כי בנתונים שלנו, כוחות שלנו יכול להיות שבאמת לא היינו עומדים בזה ולכן זה לא הניסיון שלנו.

אבל לאותו אדם שיש את הניסיון הקב"ה כן נותן כוחות ונתונים וכן מאפשר לו לעמוד בזה, וצריך הבנה שאנחנו לא באמת באותו מקום,

ואם ח"ו הקב"ה ידע שזה טוב לי ניסיון כלשהו הוא גם יתן לי כוחות אבל מכיוון שעכשו אני לא מתנסה בניסיון ספציפי אין לי את הכוחות אליו..

הניסיון שלך הוא לא של חברתך אבל הוא ניסיון אחר מעצם זה שאת חברה של חברתך,

ובאמת כנראה הקב"ה רוצה מך שתחפשי תשובות, ותשאלי תעמיקי,

ובע"ה תצליחי לצמוח מהניסיון הזה ורק לגדול ולהתקדם.

את מוזמנת להמשיך לשאול ולברר.

נעמה tepernaama@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ד בתמוז התשעז
,
28 ביוני, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש