פגועה רוצה להתנצל, איך עושים זאת?

שלום,

אני יכולה להעיד על עצמי שעם רוב המורות שלי אני מסתדרת וגם עם אלה שלא, זה פשוט נשאר ברמה שאני לא נהנת בשיעורים וזהו.

בשנתיים האחרונות למדתי אצל מורה למקצוע מסוים (המקצוע שאני פחות אוהבת) שבהתחלה לא הסתדרתי איתה ופשוט לא נהנתי בשיעורים אבל אם הזמן גם הרגשתי שהיא מורידה אותי למטה והיו כמה פעמים שממש נפגעתי ממנה.

בסוף הייתי באמת פגועה והרגשתי שהיר מתייחסת אלי בצורה הזאת באופן אישי.

היו רגעים שהתעצבנתי, התווכחתי והתחצפתי. בסוף גם ירדתי הקבצה (גם בגללה אבל גם בגלל הרמה) באופן הפגנתי בלי להגיד לה כלום.

בקיצור, אני יודעת שהייתי לא בסדר, אני יודעת שזה דורש התנצלות ממני ואני באמת מתחרטת על החוצפות. אבל לא פחות אני פגועה ממנה.

אני יודעת שהיא לא תתנצל ומנסיון איתה מהעבר אני בספק אם כשאני אתנצל ואגיד לה שגם כן נפגעתי היא תקשיב לי ולא תסביר לי כמה שהיא צודקת.

אז יש לי פה התנגשות, בין הרצון להתנצל ולהצתער לבין הפגיעה ממנה. אני באמת מצתערת על הצד שלי בעניין אבל מרגיש לי צבוע שאני אתנצל כשאני עדיין פגועה מהצד שלה, ולהציג את זה כהכל בסדר כשזה עוד לא.

אשמח לעזרה, תודה רבה!

תוכן התשובה:

שלום יקירה.

קודם כל, כל הכבוד על הרצון להתנצל ולבקש סליחה.

למה אנחנו נפגעים מאנשים?

יש שתי סיבות שאנחנו נפגעים מאנשים:1. מישהו עשה מעשה לא טוב שפגע בי.

נגע אלצנו בנקודה רגישה או שרמס לנו את הביטחון העצמי.

מעשים אלה פוגעים בנו, זה הגיוני ולגיטימי להיפגע, ומראה שאכפת לנו מעצמנו.

הסיבה השנייה שאנחנו נפגעים מאנשים, היא: אנשים פגעו בנו, בלי שהתכוונו לפגוע.

מזה אומר? יכול להיות שאנחנו מצפים מחברות\משפחה\מורות\הורים וכ'ו, שהיו רגישים אלינו, ישימו לב, שיעשו דברים בשבילנו. וכאשר כל זה לא נעשה, אנחנו נפגעים. למרות שהפוגע לא התכוון שניפגע, ויתכן שהוא אפילו לא יודע שפגע בנו.

במקרים כאלה רצוי לדון לכף זכות, או לדבר עם מי שנפגעתי ממנו ולהגיד לו שנפגעתי, לברר מה היו הסיבות שלו למעשה שפגע בי.

במקרם אלה יש לנו בחירה אם להיעלב או לא.

כאשר מדובר בדמות סמכותית כלשהי( מורה\מנהלת\מדריכה וכ'ו.), לפעמים יש לה שיקולים יותר רחבים, שאנחנו לא יודעים אותם, וכדאי לשאול ולברר את התמונה כולה.

יש סיטואציות שזה אחריות שלנו לדבר עם הפוגע, להסביר לו את ממה נפגענו ולשמוע מה יש לו להגיד.

אז למה זה טוב לסלוח?

כשאר אנחנו נפגעים מאנשים, אז אנחנו שומרים טינה בלב עליהם, או שכועסים בלב. וזה יוצר אצלנו מקום לא טוב בנפש, מקום של מרירות, וזה פגוע בנו. גורם לנו להיות תמיד בכעס על אותו אדם ובמרירות. לכן אם אנחנו מצליחים לסלוח לו באמת(גם אם הוא לא ביקש סליחה), זה מטיב אתנו, ומשחרר אותנו מהכעס עליו.

קשה להתנצל שמישהו פגע בנו, זה פוגע בנו בביטחון העצמי לפעמים, ולפעמים קשה לנו לרדת מהעץ הגבוה שתפסנו עליו. לפעמים יש בנו קצת אגו שלא נותן לנו לסלוח מהר. אבל שאנחנו מתנצלים זה גם עוזר לנו, לא רק למי שפגע בו-זה עושה לנו טוב ומשחרר.

רשמת שאת יודעת שהיא לא תתנצל, אז אולי כדאי לנסות לסלוח לה בלב, כדי שאצלך לא יישאר טעם המרירות.

לפעמים האדם השני בכלל לא מודע לזה שנפגענו ממנו, יכול להיות שהוא לא התכוון\ או שאנחנו פרשנו את הסיטואציה בצורה לא נכונה ולכן נפגענו ממנו.

רוב האנשים לא ירצו לפגוע באנשים, ולכן כשזה נכון, כדאי לפתוח אתו את המקרה, זה מעשה טוב, זה עוזר להם להתנצל. רצוי להסביר ממה נפגענו ולשמוע גם את הצד שלהם. אולי זה יחדש לנו דברים שלא ידענו ויגרום לנו לפרש את הסיטואציה באופן אחר. ולכן זה אחריות שלנו לפנות ולדבר.

קצת סדר בעניינים..

רשמת שאת יודעת שהיית לא בסדר, וזה דורש התנצלות, אז קודם זה ממש מראה על בגרות מצדיך, ועל מודעות עצמית. כל הכבוד!

אולי כדאי להפריד בין שני הדברים, אם את חושבת שלא היית בסדר, אז אולי כדאי להתנצל על כך, ולהפריד את הפגיעה ממנה.

ואחרי ההתנצלות לפתוח בשיחה ולהגיד לה ממה נפגעת, את הצד שלך.

יכול להיות שההתנצלות שלך תרכך אותה, והיא תרצה להקשיב לצד שלך ולשמוע ממה את פגועה.

יכול להיות שבשיחה היא תסביר לך שיקולים אחרים שהיו בהתנהלות שלה בכיתה שלא ידעת אותם, וישנו את כל התמונה. יכול להיות שהיא בכלל ל ידעה שנפגעת, והיא תשמח לשמוע מה קרה ולהתנצל.

מניסיון- במקרים כאלה, הכי עוזר זה לדבר ולפתוח את העניין.

אולי אפשר לכתוב לה מכתב סליחה וגם להכניס בו את המקום שלך, ואת מה שנפגעת ממנו.

אם יש לך מדריכה\מחנכת\דמות קרובה בבית ספר(שמכירה את 2 הצדדים), שאת יכולה להתייעץ אתה אם כדאי לפנות למורה, זה יכול לעזור.

ולסיכום:

ראינו שיש 2 סוגים של עלבון. וחשוב שנדע להבחין בין שניהם. אחרי שנסינו לדון לכף זכות כדאי לנו לנסות ולסלוח על הפגיעה, כדי שלא להישאר עם טעם מר בלב ומרירות על אותו אדם.

אם זה נכון ואפשרי בסיטואציה, כדאי לנסות ולדבר עם הפוגע, לשמוע את הצד שלו, ולהשמיע את הצד שלנו. יכול להיות שנגלה דברים שלא חשבנו עליהם.

אדם שיודע להגיד שהוא נפגע לדבר ולסלוח, זה מראה אצלו על בגרות, ענווה, לקיחת אחריות על חייו.

נראה שיש בך בגרות, צדק והבנה עמוקה. יש בך כ"כ הרבה טוב.

זה קורה שלא מסתדרים עם מורה כזאת או אחרת. זה לא אומר עליך שום דבר, זה הגיוני וקורה לפעמים.

בהצלחה!

ואם יש משו לא מובן, אז מוזמנת לפנות אלי בשמחה באימייל: tsofial@gmail.com

צופיה.

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ח בתמוז התשעז
,
02 ביולי, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש