רוצה להאמין בעצמי- מה אפשר לעשות?

שלום רב,

.אני נמצאת עם חוסר ביטחון גדול.

זה מתבטא בחוסר אמונה בדברים שאני עושה,אפילו הקטנים ביותר,שיוך טעויות לעצמי גם אם אינם בוודאות נעשו על ידי עדיין קיימת המחשבה שאני קשורה אליהם במידה מסוימת.

בדיקה עצמית מייגעת ומתישה,ובכל מעשה שאני עושה רואה את הגרוע מכל מתרחש.

דבר זה מונע וחוסם ממני לגשת לעוד דברים ,לנסות ולהעיז.דבר שכ"כ נחוץ ממני בכל סביבת החיים בה אני נמצאת.

בחייבת לומר,שאני אינו בן אדם מושפל,ולא מוצלח.אני רואה בהצלחות שלי ואנשים מסביבי עדים לכך ולרוב סומכים עליי.אך דבר זה אינו מספק אותי.

האם יש איזה תהליך שיוכל לשפר את המצב?

תוכן התשובה:

שלום לך יקרה,

קראתי את השאלה שלך מספר פעמים לפני שהתחלתי לכתוב את התשובה. יש במילים שלך הרבה כנות, הרבה מודעות ובעיקר רצון אמתי לאהבה וקבלה עצמית. את מתחילה בזה שאת מרגישה "חוסר בטחון גדול" אבל בין חוסר הביטחון, אני רואה בחורה עם רצון ושאיפה לחיים מלאים בעוצמה ובגבורה עם כל הטוב שיש בך, בלי להתפשר. מעריכה אותך על זה!

אז אצל מי נמצא הביטחון? או מיהו הזוכה המאושר?

לפני שנתחיל להתייחס לשאלה- מה אפשר לעשות?, אני רוצה שנדבר קצת על "בטחון עצמי". אפשר להגדיר "בטחון עצמי" בהרבה דרכים אבל אני רוצה להתייחס אליו כמו שאת מתארת אותו- את כותבת שאת רוצה להעז לעשות דברים בלי להאשים את עצמך על טעויות שעשית או לא עשית בדרך. את גם רוצה להסתכל על החיים בצורה חיובית ואת רוצה להיות מסופקת מדברים שאת עושה בצורה שלמה. הרצונות האלה הם חשובים ואמתיים כי הם עוזרים לנו להתמודד עם האירועים שעוברים עלינו בחיים. הם דוחפים אותנו להיות אקטיביים בחיים ולא פאסיביים. אבל- האם אנחנו יכולים להיות תמיד עם 100 אחוז בטחון עצמי? האם יש אדם שאפשר להגיד עליו שהוא תמיד מלא בביטחון עצמי? שאצלו נמצא הביטחון? אני מאמינה שלא. בטחון עצמי זו עבודה שכל אחד צריך להתמודד אתה- מי יותר ומי פחות וההבנה הזו היא כל כך חשובה ומרגיעה כי עצם ההבנה הזו מאפשרת לנו לעשות את העבודה הזו מתוך הרפיה וקבלה עצמית גם של הרגעים החזקים שלנו וגם של אלו שפחות. מהמקום הזה אפשר לצאת לשאלה- אז מה באמת אפשר לעשות?

היכרות עם הקולות שבתוכנו

כנראה שבכולנו מסתובבים בתוך הראש שני קולות- הקול המחזק והמעצים שמאמין בעצמנו ודוחף אותנו לשאוף ולחלום ולעומתו הקול המייאש והמחליש. הקול הפנימי והמייאש שבנו אומר לנו שאנחנו "לא מספיק טובים" (כלומר, ברור שאנחנו טובים אבל לא כמו... ), "לא עושים מספיק" (ברור שאנחנו עושים אבל היה אפשר יותר..), "לא מצליחים" (כלומר, היו לנו כמה הצלחות בחיים אבל הן לא באמת שוות וגם לא יצאו ממש טוב). הקול הזה גם מלמד אותנו על החיים- הוא משכנע אותנו שהכול גרוע, שרק לנו שום דבר לא הולך בחיים אבל לכולם הכל הולך חלק ויפה ושאם טעינו אז שום דבר לא שווה ולא כדאי לנסות. לכל אחד יש קול קצת שונה שאומר לו דברים קצת אחרים אבל הדומה אצל כולם הוא שהקול הזה מייאש ומחליש. הוא גורם לנו לא להאמין בעצמנו, בכוחות שבנו ובחיים שלנו שיכולים להיות מלאים בטוב.

מראה מראה שעל הקיר..

פעם שמעתי על תרגיל יפה ואני משתפת אותך בו- לקחת מראה ולחשוב- מה אני רואה במראה? מה אני חושבת על הדמות הזו שמשתקפת אלי? אפשר להגיד בקול רם את המחשבות שעולות ואפשר גם לכתוב. בתרגיל הזה אנחנו יכולות לבחון- אילו מחשבות עולות בי על עצמי? מה מאפיין את רוב המחשבות? האם רובן חיוביות או שליליות? אפשר ללמוד מהתרגיל הזה על עצמנו ועל המחשבות שלנו הרבה מאוד.

בתחילת השאלה כתבת שאת חסרת בטחון עצמי ובסופו ביקשת להדגיש שאת לא אדם מושפל ואת רואה בהצלחות שלך- מדהים! את כל כך צודקת! בעצם אנחנו כל הזמן חיות מול מראה ויש לנו אפשרות לבחור מה אנחנו רואות? האם אנחנו רואות רק את החסרונות שלנו או גם את ההצלחות שלנו? האם אנחנו יכולות להגיד על הבחורה שבמראה רק דברים טובים או שיש לנו רק ביקורת כלפיה? זו בחירה יומיומית- היא לא פשוטה ולפעמים זה ממש מאבק על הטוב שבנו! אבל היא שווה את כל החיים. יש כלל שאומר שאנחנו צומחים מתוך היש ולא מתוך האין. את כותבת שאת עושה בדיקה עצמית (סוג של חשבון נפש) לעיתים קרובות. זה מדהים ויפה שאת יודעת לבחון את מעשייך וללמוד מהעבר. אבל בדיקה עצמית שמגיעה מתוך האשמה והסתכלות בחסרונות שלנו היא כמו חיטוט בפצעים שלא מאפשר למשהו חדש לצמוח. את הטוב שבנו אנחנו נעצים דווקא מתוך הסתכלות על כל הדברים הטובים שכבר יש בנו (ובלי להקטין אותם.. זוכרת את הקול המחליש?). לדעתי, אם את מרגישה צורך אז אפשר אפילו "לוותר" לתקופה מסוימת על חשבון הנפש שמתמקד בחסרונות כדי להתמקד בעבודה של העצמת הטוב. בעבודה הזו את מוזמנת לכתוב כל יום רק את הדברים הטובים שעשית, אפילו הקטנים ביותר ולא להתעסק בכלל ב"חוסר הצלחות" (כדי באמת לנסות כמה שיותר להרפות מהאשמה העצמית). אם יש לך חברות קרובות שאת מרגישה אתם בנוח אז אפשר לשתף אותם בעבודה שלך ולבקש שיוסיפו לרשימה שלך עוד כמה משלהם. יכול להיות שבהתחלה זה יהיה יותר קשה וזה יהיה מאולץ אבל אני מאמינה שככל שנתרגל להסתכל על עצמנו בצורה חיובית אז זה יהפוך לנו להרגל וההתמודדות עם הקול המחליש שבנו תעשה יותר טובה. יותר מזה, אני מאמינה שהסתכלות חיובית על עצמנו, תביא אותנו להסתכל בצורה חיובית על החיים שלנו, על הסביבה שלנו ועל מעגלים רחבים יותר.

ואולי נוסיף עוד הסתכלות אחת אחרונה..

את כותבת על האשמות עצמיות ופשפוש תמידי בחסרונות. כולנו יודעות שלכולם יש חסרונות- כל אחד והחסרונות שלו. החסרונות הם זמנים שיכולים להיות מאוד כואבים, מלווים בתחושות קשות מול עצמנו ו/ או הסביבה שלנו ורצון שרק ייעלמו. כמובן שאנחנו מתפללים מה' שלא יעמיד אותנו "לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון" אבל אם כבר הגיע אלינו אחד כזה (ולכולנו יש מהם..) אז אפשר לנסות להרוויח מהם גם משהו. כלומר, החסרונות שלנו יכולים להיות גם ההזדמנות שלנו להכיר את עצמנו טוב יותר ולתת לנו סימן שכנראה בנקודה הזו יש לנו מה להתקדם ולהיות אדם גדול וטוב יותר. אם לא היו לנו חסרונות, החיים היו כנראה מאוד משעממים ושטחיים, חסרים עוצמות של חיים מבפנים. אם נצליח להסתכל על החסרונות שלנו גם בדרך הזו, אני מאמינה שהם יצבעו לנו בגוון קצת פחות שחור ואולי איתן גם התחושות הקשות כלפיהן.

אז לסיכום, העלית פה אתגר של חיים. בכולנו קיים קול פנימי שמחליש אבל מנגד גם קול פנימי מעצים. האתגר שלנו הוא לבחור בקול שמעצים ומחזק את הטוב שבנו כי דווקא מתוך הסתכלות בטוב הקיים, נוכל להעצים את הטוב וגם "לתקן" את החסרונות. אפשר לעשות את זה דרך כתיבה יומיומית של הדברים הטובים שהיו לי היום, שיש בי, שעשיתי טוב. תזכרי שהטוב שבך לא תלוי בשום דבר - הוא קיים ושווה בזכות עצמו בלי קשר להצלחותיך!

סומכת עליך ומאמינה בכוחותייך,

וכאן להמשך בירור ושאלות..

הילה

Hilabensh92@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ח בתמוז התשעז
,
02 ביולי, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש