אתגרים ואיזונים בכיבוד הורים: איך מיישמים את כל ההלכות האלה??

שלום.

ישנן הלכות בכיבוד הורים שקשות עליי במיוחד- כמו לא לעמוד במקומם, לא לתת חוות דעת על מה שהם אומרים, בלי ביקורת אפילו ביני לבין עצמי..

דוג':

*אם אמא שלי חווה איזה קושי היא תתייעץ איתי ותשאל את דעתי, דבר שלפעמים מכביד עליי מאוד. ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות?

הרי זה לא יפה, ולא מכובד להגיד לה שזה קשה לי לשמוע כי זה מציף אותה והיא רוצה לשתף מישהו..

אבל באמת שכל פעם שהיא משתפת אותי אני מרגישה שזה לא אמור להיות ככה, אין לי כלים לעזור לה, וגם היא אמא שלי ולכן היא אמורה להיות זאת שמייעצת לי ולא הפוך.. זה נק' שקשה לי.

עוד דוג'- יש עיניין בסעודת שבת שהמשפחה מדברת על תוכניות טלוויזיה כאלו ואחרות או על אנשים אחרים..

עכשיו, אני יכולה פשוט ללכת ולא להיות חלק, אבל אני באמת מנסה להבין מה אני יכולה לעשות במצב כזה?

נק' שלישית היא בנוגע לחינוך, שאני לא מסכימה עם החינוך של ההורים שלי.

נק' אחרונה היא שוני בניהול בית:

אמא שלי עובדת עד חמש כך שכשהיא חוזרת הביתה היא עייפה מכדי- לבשל, לנקות וכו'

אבא שלי אותו דבר. רק העיניין הוא שאבא שלי כל יום כשהוא חוזר מהעבודה הוא מכין עם אחותי אוכל והם עושים בלאגן, דבר שמכעיס את אמא שלי שאין לה כוח לנקות אחריהם כל הזמן..

פעם אחת אמרתי לאבא שלי ולאחותי שינסו לנקות אחריהם אחרי שהם אוכלים או לפחות לרכז את הכלים אל מקום אחד וזה לא עזר, ניסיתי להזכיר שוב וזה לא עוזר.

אני יודעת שאני לא יכולה לשנות הרגלים של שנים.. מצד שני זה פוגע באמא שלי (לי זה גם מפריע, אבל אפשר להגיד שזה לא פוגע בי)

עכשיו העיניין הוא שאני לא רוצה שזה ייפול על אמא שלי ואני מנסה לנקות אחריהם אבל לפעמים זה מתסכל, לנקות את כל המטבח ובוקר אח"כ הכול שוב מלוכלך ובלאגן..

אני באמת שואלת אולי פספסתי את מקומי, יש לי כל כך רצון לעזור ולשנות ואני מרגישה שהבית מתיש אותי.. אולי זה לא נכון שאני גרה בבית, מצד שני אם אלא ההורים שלי סימן שיש לי מה ללמוד מהם, לא?

חשוב לי להגיד שאני כתבתי את השאלה כי אני רוצה להצליח לכבד את ההורים שלי ואני פשוט לא יודעת מה לעשות ..

תודה רבה על הקריאה :)

תוכן התשובה:

בס"ד

שלום לך!

אשריך על המאמץ והנכונות לקיים מצווה כל כך חשובה.

מאחר ואני מניחה שהדוגמאות שהבאת הם רק חלק מרבות, אנסה לדבר קצת על השורש והעקרון, בתקווה שזה יועיל.

אפשר לראות במצוות כיבוד הורים - סמל לכל אותם דברים שקיבלנו בחיינו, לא מתוך בחירה. הדברים שאין לנו שליטה עליהם. הדברים שמישהו אחר בחר בשבילנו.

ישנם כל מיני דברים בחיינו בהם אנו בעלי בחירה – מה ללמוד, האם לעשות חסד, האם לעשות כושר, דיאטה, האם ללמוד הרבה וכו'.

לגבי ההורים שלנו- אנו חסרי בחירה לחלוטין.

זהו סמל מובהק לדבר שאין לנו שליטה עליו כלל. נולדנו לתוכו, הוא נבחר בשבילנו.

ופה אנו נבחנים –

מי בחר זאת בשבילנו?

המקרה?...או הקב"ה?...

אם נעמוד במבחן האמונה הזה, והתשובה תהיה שהקב"ה בחר אותם בשבילנו, או במילים אחרות התאים בינינו-

בעצם אנו אומרים לקב"ה, אני מאמינה בך. אני מאינה שהחיים שניתנו לי הם ממך, ובהשגחה. הקב"ה יושב ומזווג זיווגים כנראה גם בין הורים לילדיהם...

ואם אני מבינה שההורים האלו נבחרו בדיוק עבורי- ממילא אני מקבלת את הכל יותר באהבה, וברגשות תודה.

להורים האלו הייתי בדיוק זקוקה. לחינוך הזה בדיוק הייתי זקוקה. עובדה שה' בחר זאת בשבילי.

בואי נגיע אלייך-

הקב"ה בחר לך את ההורים האלה. הם המתאימים ביותר עבורך, ואת המתאימה ביותר עבורם. בזכותם את מי שאת. הדברים הטובים שהם נתנו לך מרימים אותך. הקשיים שאת מתגברת עליהם ביחסים איתם מחזקים אותך ומצרפים אותך.

לפי התפיסה הזו, אמירות כמו – "בעקרון אמא לא אמורה ל..."

"בד"כ במשפחות הפתרון אמור להיות כך אבל במקרה שלי הכל מסובך..."

הן אמירות מיותרות. כי לכל אחד יש בדיוק את ההורים שהוא זקוק לו.

כשאני באה לחשוב על יחסיי עם הוריי- אתמקד באמא שלי, ובי. באבא שלי, ובי. ולא אסתכל לצדדים כי אלו ההורים שה' בחר בשבילי והם בדיוק מה שהייתי צריכה.

אז אשרייך שאת לא מוותרת על כיבודם!

אז אחרי שהבנו שהאופי של ההורים שלי הוא הדבר הכי טוב שיכל לקרות לי- מה עושים בכל זאת כשהמצב מורכב?

הולכים בין הטיפות. מוצאים איזונים. מה זה אומר? אני בטוחה שאת תדעי לעשות זאת הרבה יותר טוב ממני. כי הקב"ה בחר דוקא בך להיות הבת שלהם. זאת אומרת שלך היכולת להכיר, להשכיל, לעשות שיקול דעת כיצד לנהוג בכל מצב.

-אכן כמו שאמרת, יש כללים בכיבוד הורים-

איזהו מורא? לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור את דבריו.

ואיזהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל, מכניס ומוציא.

אך זה לא אומר שאסור לך לחשוב אחרת, זה בסדר. את יכולה לבחור אחרת, זה בסדר. במיוחד בגילך שבו את כבר בונה חייך העצמאיים.

לגיל שלך יש יתרון שאת יכולה לנצל. מותר לך לעבור דירה אם המרחק יעשה לך טוב. מותר לך חלק מהשבתות לא להיות בבית. מותר לך פחות להסתובב ביניהם בבית ביום יום.

נסי למצוא את האיזון הרגיש, שבין לשמור על קשר טוב וקרוב, לבין לפתח חיים עצמאיים. בין המרחק, לקרבה.

נכון שאסור סתור את ההורים, או לחנך אותם. אולי יש דרכים להתחמק מסיטואציות מסוימות? אולי דוקא יש בכוחך לקבל באהבה סיטואציות מסוימות ולדון אותם לכף זכות?

מה שבכוחך לעזור- תעשי. מה שאין בכוחך וזה לא מתפקידך – הניחי לדברים להתנהל. קבלי את משפחתך שניתנה לך במתנה והותאמה בדיוק עבורך.

אם היו לי תשובות מסודרות לכל הדוגמאות שנתת הייתי מגישה לך אותן בשמחה. אבל הכל זה משחק של איזונים, ובידייך המפתח מאת הקב"ה למצוא את היחסים הטובים ביותר עבורכם.

"פתחו לי פתח כפתחה של מחט ואפתח לכם פתחו של אולם" -מתוך הרצון הטוב שלך וההשתדלות לקיים מצוות כיבוד הורים, הקב"ה יסייע בידך ותזכי לשכר המצוה – אריכות ימים"

מקווה שעזר, כאן אם צריך בשמחה-

שמרית.

Shimritb10@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
יז בתמוז התשעז
,
11 ביולי, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש