דבר תורה קצר לפרשת דברים

---לרפואת אילן בן חנה ומרינה בת פאולינה בתוך שאר חולי ישראל ופגועי מערכות ישראל---

הסלולארי צלצל שוב. שיראל הביטה בצג ממקום משכבה ונאנחה.

טוב, נו... כמו שסבתא ז"ל הייתה אומרת: "כל עוד אני חיה, גם אם אני חולה – אני מעדיפה לנוח רק בעולם הבא".

"היי חזי! איך הולך שם למטה? אתה ונוגהל'ה שורדים יחד?".

היא שמעה את התינוקת שלה מדברת בקול בשפה לא מובנת "ברור שמסתדרים! רק רציתי שתהיי רגועה ואולי תישני קצת".

"היא אכלה את פרוסת הלחם שהכנת?" שאלה שיראל.

"אמ... בערך" ענה חזי.

"בערך? מה זה אומר "בערך?"" נלחצה שיראל. "היא לא אכלה כל היום! אני יורדת!".

"לא, אל תרדי, הכול בסדר," אמר חזי במהירות "הרבה מתפורר החוצה. אבל אז הכנתי לה עוד פרוסות שחלקם התפוררו - אבל כך אכלה הרבה!".

--

"וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ" (דברים, פרק א' פסוק ל"ט).

בפרשת השבוע, פרשת "דברים", משה רבנו אומר לעם לקראת הכניסה לארץ ישראל, שהארץ ניתנה דווקא ל"טף" (=תינוקות) של דור המדבר, ולא לדור שיצאו ממצרים.

מכיוון שהגזרה על 40 השנה במדבר הייתה בגלל חטא המרגלים, וגם הטף היו באותו דור, אפשר לשאול: מה הם שונים מאבותיהם?

מסביר הרבי מלובביץ':

התינוק מפורר יותר ממה שהוא אוכל. נותנים לו לחם – והרוב נשאר מחוץ לפה ומתפורר, הכול מלוכלך, אבל הוא אוכל!

כך גם עם ישראל שנמשל לטף והתורה שנמשלה ללחם:

במדבר, בתוך העובר, התורה מושלמת ונקייה וזה מאוד נוח! אבל בארץ צריך להתחיל לאכול, להתחיל ליישם – ולפעמים יש הרגשה שזה מתפורר.

לא כל מה שאנו לומדים נקלט לנו, לא כל הצוות מתקיימות בשלמות, אין מנוחה ושלוות נפש, ולא רק זה – נדרש להתאמץ ולשלב את העולם הרוחני עם העולם הגשמי.

לפעמים זה נשמע מרתיע...

וכאן משה אומר לישראל: מעט לחם (תורה) ייכנס לפינו כמו שצריך! המון פירורים יישארו בחוץ – אבל זה המהלך הנכון כדי להתקדם.

הניסיון הכולל שלנו – הטף, הדור הצעיר הוא לאכול. לקיים את התורה. כי "יפה (בעיני הקב"ה) תלמוד תורה עם דרך ארץ"!

שבת שלום!

דורון וחברים מקשיבים

dozkih@gmail.com

תוכן התשובה:

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ה באב התשעז
,
28 ביולי, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש