דבר תורה לתשעה באב

לרפואת אילן בן חנה ומרינה בת פאולינה בתוך שאר חולי ישראל ופגועי מערכות ישראל

--

"שמע, זה היה מפחיד, אני שונא את זה!" שמע זיו את חברו בקו השני "ממש מקנא בך ששמרת על שיקול דעת. חושש שיישארו לי סיוטים".

זיו הדליק את המחשב, נכנס לאינטרנט וענה "יכול להיות רועי, מבאס," ענה זיו "אבל יש דברים יותר מעצבנים מחדרי בריחה ברמה גבוהה".

"כמו מה?" שאל רועי.

"כמו ציון גרוע בגרות במתמטיקה" אמר זיו כשעיניו נפערו מול מסך המחשב, הוא הביע פרצוף זועם והצהיר "אני שונא מתמטיקה! למה שנצטרך בחיים את כל הנוסחאות האלה?".

"בטח לעידו היו פרוטקציות והוא קיבל קרוב ל100," אמר רועי, "אני מה-זה שונא אותו עם ההליכה באף גבוה שלו.

"טוב נו, יש מועד ב'..." ניחם זיו את עצמו.

--

לא מעטים משננים מאז כיתה א' לקראת 3 השבועות – ביץ המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם.

יש כל מיני הסברים איזו שנאת חינם זאת הייתה – אך מה היא בעצם שנאה כשלעצמה?

שנאה היא מילה דיי צורמת לפי החברה ויש לה שלושה גורמים – הקנאה, הנקמה והשונות.

שנאה הבאה מקנאה – מופיעה בסיפורי יוסף ואחיו: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית, פרק ל"ז פסוק ד'). יעקב אהב את יוסף, נתן לו כותונת, ובספר דברי הימים א' תחילת פרק הי מסופר שהתייחס יעקב אליו כאל בכור בניו! התוצאה – שנאה מקנאה.

שנאה הבאה מנקמה – מופיעה בסיפורי יעקב ועשיו: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית, פרק כ"ז פסוק מ"א) עשיו לא השלים עם מעשהו של יעקב שנטל את הברכות שנועדו לו מתכנן להרוג את יעקב לאחר מות אביו ולא מתייחס כלל לברכת יצחק. כמו שנקבעה האימרה של רבי שמעון בר יוחאי "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (פירוש רש"י לבראשית, פרק ל"ג פסוק ד'). התוצאה – שנאה מנקמה.

שנאה הבאה משונות – מופיעה בתחילת סיפור יפתח: אחיו גירשו אותו מביתם ואמרו "לֹא-תִנְחַל בְּבֵית-אָבִינוּ כִּי בֶּן-אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה" (שופטים, פרק י"א פסוק ב'). יפתח היה שונה משאר אחיו ולכן דחו אותו מחברתם. וכשהם באים אליו לאחר מכן לבקש סיוע במלחמה, הוא עונה להם "וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי" (שם פסוק ז'). התוצאה - שנאה הבאה משונות.

החברה שונאת את השונה כי היא רואה בו נטע זר שבא ליטול מהחלק שלה. החברה המלוכדת, המורכבת והזהה במהלך חייה ובמטרותיה חשה מאויימת ממי שזר ופולש לאזור שלא שייך לו. היא יוצרת כלפיו מסך של חשדנות ותראה את כל מעשיו כלא הולמים. הם יאמרו "הוא לא משלנו" ורגש זה יתחלחל להם עד שיהפוך לטבע.

--

"בְּשִׂנְאַת יְהוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים, פרק א' פסוק כ"ז).

בפרשה האחרונה שקראנו, פרשת "דברים", משה משחזר לדור העומדים לארץ את הלילה הטראגי בו אירע חטא המרגלים. הוא מספר להם על תחינתו לפני הקב"ה ברגע ההוא שיימחל להם "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַל-תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר-הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל-תֵּפֶן אֶל-קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל-רִשְׁעוֹ וְאֶל-חַטָּאתוֹ. פֶּן-יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה לַהֲבִיאָם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר" (שם, פרק ט' פסוקים כ"ו – כ"ח).

איזו שנאה היא זאת? קנאה, נקמה או שונות?

אם מדובר בקנאה: האם ייתכן שהקב"ה מקנא בבני ישראל? במה? זה לא הגיוני.

אם מדובר בנקמה: נקמה על מה? אם על עבודת כוכבים במצרים – גם המצרים עבדו, ובכלל, בני ישראל עדיין לא נצטווו על איסור עבודת כוכבים כשהיו במצרים. ואם על חטא העגל – הקב"ה כבר הודיע למשה בעקבות תפילתו, שלמרות החטא הם יעלו לארץ. כך יוצא שגם זה לא הגיוני.

כך שנשארה האפשרות האחרונה, שהיא -שנאה מתוך שונות. כיצד היא מתבטאת?

הפעם הראשונה שהתורה מפגישה את ישראל בתור עם יחד עם המילה שנאה היא במצרים "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ (שמות, פרק א' פסוקים ח' – י'). בעקבות נאום זה התחיל השעבוד – עבודת פרך, סבל רב וניסיון "לטפל" במיעוט שמתרבה. פרעה רואה את ישראל כזרים שמאיימים על ממלכתו, ומרוב שנאה לשונות הזאת "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן".

לפי התיאוריה של ישראל המתלוננים - גם הקב"ה עצמו שונא את השונה ומחפש דרך כיצד לפתור את בעיות המיעוט השונה שיצר בעולמו! עובדה היא שהוא הוציא אותם ממצרים למרות ההתנגדויות והרדיפות של פרעה, כדי להביא אותם לארץ אחרת, וכך יצר דרך להחזיר סדר לעולם.

מכאן הוסיפו עוד הנחות:

ראשונה – הירידה של יעקב ובניו למצרים הייתה צעד עצמי מוטעה שיצר בעיית מיעוט.

שנייה – הצעת יוסף למשפחתו להישאר במצרים כדי לחיות בשנות הרעב הייתה טעות.

שלישית – מכות מצרים נועדו רק לסייע לפתור את בעיית המיעוט.

רביעית – קריעת ים-סוף והניסים שאחריה היו תהליכים טבעיים.

ואחרונה – אין לקב"ה שום כוונה להכניס אותם לארץ כי היא תפוסה כבר, ואם ייכנסו תיווצר בעיית מיעוט חדשה!

שנאת חינם מבקשת ליצור במוחנו סדר עולמי חדש!

היא לא רק בין אדם לחבר, אלא גם כלפי הארץ, כלפי האמונה ואפילו כלפי הקב"ה עצמו!

משה היה חייב לבטל את התיאוריה הזאת ונמנע מלהתייחס אליה עקב הכפירה שבאה בעקבותיה. הוא התפלל אל הקב"ה וביקש לבלום את ההתפתחות וההתפשטות שלה. אבל עכשיו, לפני מותו, בתוכחתו לדור הכניסה לארץ הוא מזכיר את הכשל הזה כדי לומר להם שהקב"ה אוהב אותם!

בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם שהייתה בקרב עם ישראל, שנאה מכל הסוגים. בדורנו, דור הגאולה, ראוי שנתאמץ לתקן את חטא זה, ללמוד על אהבת חינם – ולהפיץ אותה לעולם.

צום קל ומועיל לכל עם ישראל!

דורון וחברים מקשיבים

dozkih@gmail.com

תוכן התשובה:

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ח באב התשעז
,
31 ביולי, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש