חניכות שמשקרות

שלום, החניכות שלי בכיתה ז והן משקרות לי המון. אני מוצאת את עצמי בהרבה מצבים לא נעימים שאני תופסת אותן משקרות לי בפרצוף. חשוב לי שיהיה ביננו אמון, חבל לי לבטל להן דברים או לא לתת להן אחריות כי לפני רגע סמכתי עליהן והן אכזבו אותי שוב. זה קורה בהמון דברים קטנים ויומימיים כמו חניכה שהבטיחה שתחזור לתפילה עוד שתי דקות וחוזרת כשרואה שהיא נגמרה, חניכה שלקחה ממני משהו והבטיחה שתשתמש בו למטרה כלשהי ועושה איתו משהו אחר. אני מרגישה שפעולות על אמון יכנסו ויצאו בלי להשפיע אבל גם שיחות עם חניכות פנים אל פנים לא משפיעות מספיק. מה לעשות?

תוכן התשובה:

שלום לך יקרה,

איזה מרגש לקרוא את השאלה שלך ולהרגיש כמה אכפת לך מהחניכות שלך. לראות איך את לוקחת את התפקיד שלך ברצינות ודואגת לא רק איך זה יראה מבחוץ, אלא גם מה יהיה מבפנים. מטריד אותך באמת איך יראה העולם הפנימי שלהם, וזה באמת ראוי להערכה גדולה!אשרייך!

לא לקחת אישית..

אני לא יודעת אם את הולכת עם התחושה שהן עושות לך בכוונה, אבל חשוב לי רק קודם כל לחדד לך שלא תקחי את זה אישית. זה מתסכל מאוד ואת צודקת בהחלט. אבל הן לא עושות לך את זה באופן אישי כי הן רוצות להרוס לך או לפגוע בך. לפעמים יש משהו בגיל הזה שרוצים לעשות הכול, שחושבים שאף אחד לא "יעלה עלי" אם אני טיפה ישקר, כי מה זה משנה באמת?! מובן מאוד שזה מאכזב ומתסכל אותך, אבל תנסי לא להיפגע מההתנהגות שלהן.

לא לדבר על זה, לדבר את זה..

תיארת פה מצב של תסכול מול החניכות שלך. את יודעת שהן פוגעות באמון שלך פעם אחר פעם ואת דואגת להן מאוד. ועוד תיארת שאת מרגישה שפעולה על אמון או שיחה אישית לא עוזרות במקרה הזה. לכן הייתי רוצה לנסות להציע לך לנסות לשתף אותן בתחושה שלך באופן כנה. לשתף באמת איך את מרגישה, בצורה כנה ובוגרת (מתאים בכל גיל ואם הן בכיתה ז', אז בכלל..). לפעמים יש לנו נטייה לדבר על הדברים- לדבר על שקר באופן כללי, על אמון בקשרים, על כמה הוא חשוב ומשמעותי וכו'. ויכול להיות שבמקרים מסוימים מה שצריך זה לדבר את הדברים- לשתף באיך שאת מרגישה, להגיד שאת יודעת ממש שהן משקרות לך וכמה זה כואב לך. שהן חשובות לך מאוד, וקשה לך שהן משקרות- גם בשביל עצמן וגם מולך. לא להשאיר את הדברים מבחוץ ולדבר על חשיבות האמת והאמון, אלא לפתוח את הדברים באופן אמיתי ופתוח.

זה יכול לעזור?!

אני זוכרת את עצמי בהתחלת ההדרכה שלי, שהתחושה החזקה שהייתה לי היא שאם מישהו היה אומר לי שככה המדריכה מרגישה בטוח הייתי מתנהגת אחרת בתור חניכה. הייתי באה לפעולות יותר, משתפת פעולה, אומרת תודה ולא מקבלת כמובן מאליו וכו'.

אני לא חושבת שאת צריכה לגרום לחניכות שלך בהכרח להיות המדריכות עכשיו ולהבין לגמרי את הצד השני, אלא קצת לתת להן "לטעום". להתייחס אליהן כאלו בנות בוגרות ולשתף אותן במי שעומד בצד השני. לתת להן את ההזדמנות לראות את הצד שלך ואולי זה יביא אותן להרגיש קצת אחרת.

איך אפשר לעשות את זה בפועל?

כמובן ששיחה כזו דורשת ממך פתיחות וכנות. כדאי לך להכין את עצמך לפני, לשבת ולכתוב לך את הדברים ואפילו אפשר להקריא להן מדף אם זה מקל עלייך. השיחה לא צריכה להיות מאשימה וכועסת, את לא רוצה שהן ישבו ויאדימו מבושה ורק יחפשו איך לברוח. אלא את רוצה לשתף אותן ולחשוב ביחד איתן מה עושים מכאן..

מעבר לזה אפשר לחשוב על דרך שבה תנהלי את השיחה הזו. את יכולה לנסות כבר לפני להלהיב אותן ולהגיד שיש מפגש חשוב. לדאוג שיהיה במקום נחמד עם אווירה שנותנת אפשרות לדבר. אוכל כמובן תמיד עוזר :)

את יכולה לדעת הכי טוב מה בדיוק מתאים להן, אבל את יכולה לנסות לחשוב על פתיחה שקצת תחבר אותן לנושא. למשל- לפזר כרטיסיות עם תחושות שונות על השולחן ולבקש מכל אחת לבחור בתחושה שהיא מרגישה כשמישהו משקר לה? את יכולה אחר כך לעשות סבב ושכל אחת תשתף ותסביר מה שהיא בחרה. להגיע לנושא לאט לאט ולא בבת אחת "ליפול עליהן".

לסיכום..

ניסיתי לתת לך כיוון של דיבור פתוח וכנה שבעיניי יכול להתאים. אבל את מכירה את עצמך ואת החניכות שלך ויודעת באמת אם זה שייך או לא. לכן חשוב שתבחני את הדברים ותראי אם הם באמת מתאימים, או שאולי גם לא..

אם תרצי להמשיך לשאול, את מוזמנת לפנות אלי בשמחה!

מעין

Maayand054@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ה באלול התשעז
,
27 באוגוסט, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש