ריקנות

הרבה מאוד זמן ניסיתי למצוא את התשובות לשאלות מי אני ? מה הכוחות \ חזקות שלי ? מה החסרונות שלי \ במה אני צריכה להשתפר ? למה אני כאן עכשיו ? לשם מה באתי ? איזה שינוי אני צריכה לעשות ולמי ? ולא מצאתי וכשניסיתי לחפש לא ידעתי מה לחפש , היכן להתחיל , מה עושים וכששאלתי אנשים הם דיברו איתי במילים גדולות ויפות אבל לא תכלס מה עושים , איך עושים וכו . לכן הפסקתי לחפש את התשובות כי ראיתי שאני לא יודעת מה לעשות ואני אובדת עצות . ועכשיו , אחרי זמן מה אני מרגישה ריקנות . שאין לי מטרה , חיפוש בחיים או סתם השקפת עולם ואמת שלי . הייתי שמחה לשמוע גם איך באמת מחפשים ומוצאים תשובות לשאלות האלו ומה לעשות עם הריקנות העצומה שאני מרגישה והתחושה המרה שאני נשארת במקומי ולא מתקדמת . תודה רבה !!

תוכן התשובה:

שלום לך,

לא קל להרגיש ריקנות. אנחנו מטבענו אוהבים להרגיש סיפוק בעשיה, סיפוק בחיים שלנו וכשאין זה מאוד קשה להתקדם כפי שכתבת, ואני מאד מעריכה את העובדה שאת לא מוותרת לעצמך ולמרות שאת כותבת שכבר הפזקת לחפש את בכל זאת כותבת ושואלת.

בתפילה של יום כיפור אנחנו אומרים "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי" והרב קוק זצ"ל מסביר בעולת ראי"ה שעד שלא נוצרתי כנראה שלא היה חיסרון בעולם שהייתי צריך למלא, לא היה צריך אותי בעולם, ומרגע שנוצרתי כנראה יש לי פה איזשהו תפקיד כי אחרת לא הייתי פה. (בוידוי אנחנו מצטערים על כך שאנחנו לפעמים מאוד רחוקים מהתפקיד שיש לנו בעולם).

אז איך אנחנו יודעים מה התפקיד שלנו?

באופן כללי התפקיד שלנו זה להשפיע טוב וברכה, לעשות טוב.

הקב"ה נתן לנו כוחות וכלים וכישורים שונים, לפעמים אנחנו מעצמנו יודעים במה אנחנו יותר טובים ודרך זה מבינים שיש לנו ייחודיות במשהו מסוים ולפעמים הקב"ה מביא לנו כל מיני נסיונות בדרך שדרכם אנחנו מגלים כוחות שקיימים בנו.

ואולי דרך זה מגלים איפה אנחנו יכולים להשפיע טוב, להועיל טוב בעולם. יש אנשים שדרך קשיים שהיו להם הבינו שתפקידם בעולם זה לספר על מה שעברו ולחזק אנשים, יש אנשים שפתאום מגלים שהם יכולים לשמח אנשים וכד'.

לפעמים אנחנו מנסים להשפיע טוב בהרבה דרכים, דבר שלכשעצמו הוא דבר טוב שממלא ונותן סיפוק ודרך זה אנחנו מוצאים תחום שיותר מושך אותנו או תחום שמחפשים בו מתנדבים או עובדים וזה בעצם ההשגחה הפרטית שלנו שמכוונת אותנו לשם.

אני כותבת את כל זה כי כשלפעמים מרגישים אבודים ביותר מדי תחומים כדאי להתחיל בלהיזכר כמה אנחנו מיוחדים וטובים. ושאין בריה אחרת כמונו בעולם.

הדרך הפשוטה ביותר היא פשוט לשבת ולהזכיר לעצמנו. כל יום או פעם ביומיים לרשום דברים שאנחנו טובים בהם ודברים שעשינו טוב, ולנסות למצוא איזשהי עשיה חיובית שתזכיר לנו שאנחנו טובים, התנדבות עם קשישים/עזרה לחברה/עזה ליולדת כשצריך, משהו שיחזיר לנו את התחושה האמיתית שלפעמים אנחנו שוכחים שבאמת אם אנחנו פה בעולם כנראה העולם הזה לא יכול להסתדר בלעדינו.

התחושה הזו של הריקנות מגיע לפעמים כי אנחנו צריכים להתקדם קדימה ולפעמים נוח לנו להישאר במדרגה שבה אנחנו נמצאים, זה יותר קל ולא מתחשק לנו לעבור הלאה לשלב הבא,

ואז הקב"ה כאילו "דוחף" אותנו ומזעזע אותנו עד כדי כך שאנחנו חייבים להתקדם.

גם אם זה נראה לך שאת עומדת באותו מקום כנראה זה חלק מהתהליך של ההתקדמות רק שלפעמים לפני הטיפוס צריך להרגיש ש"האדמה רועדת" ואי אפשר להישאר במדרגה הזו אפילו עוד רגע אחד.

בהצלחה בדרך שלך,

מאחלת לך שבקרוב ממש תיראי תשמחי בתהליך שעברת

לגבי השאלות שיש לך ובכלל אם את רוצה את מוזמנת לפנות אלי למייל,

נעמה tepernaama@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
כ באלול התשעז
,
11 בספטמבר, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש