יש אהבה יש כבוד - דבר תורה לפרשת וישלח

-- לרפואת מרינה בת פאולינה ואילן בן חנה בתוך שאר חולי ישראל--

"אני רוצה לספר לך סיפור ותגידו את דעתכם" אמר המרצה. השומעים הנהנו. הם באו לשמוע את עצותיו למציאת שידוך.

"נגיד שאשלח מחר בעזרת הטלפון הודעת תודה לאשתי כשאקום בבוקר אחרי שאוכל את העוגיות הטעימות שהכינה. מה אתם מציעים שאכתוב בהודעה?"

השומעים ידעו שזאת שאלה מכשילה ולכן שתקו.

המרצה המשיך "אני דלוק על העוגיות! אני ממש שמח! טוב לי ונעים. אני מתרגש. חולם ולא מפסיק לחשוב על עוד כי הן נגמרו לי" עצר, סרק את המבטים המהנהנים והמשיך "ואני ממש מרוכז בי ואוהב דרכך אותי!".

המאזינים נדהמו והמרצה שאל "האם יש סיכוי לאהבה?"

--

"ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער(ה)" (בראשית, פרק ל"ד פסוק ג').

בפרשה שלנו, פרשת "וישלח" מסופר על שכם בן חמור, מנסיכי ארץ כנען, שהתאהב בדינה אשת יעקב ואנס אותה. הוא כל-כך אהב אותה עד שלא נתן לה לחזור הביתה!

הוא ביקש את ידה ויצא לנהל משא – ומתן עם משפחתה על הסכמתם לחתונה.

הוא היה מוכן לתת ה-כ-ו-ל למען האהבה!

שכם אכן אהב את דינה – אבל לא ספר אותה ממטר!

אהבה היא דבר נפלא! ודווקא בגלל שהלב פועם בה כל-כך – היא עלולה לעוור ולגרור למקומות לא מאוזנים. מרוב אהבה אפשר לבלוע ולאמלל את השני.

חציית הגבול המטושטש בין לתת ולקבל היא כמעט בלתי נמנעת - אני אוהב אותך למענך או למעני?

כשחכמינו יעצו "אוהבה – כגופו, ומכבדה – יותר מגופו" (על-פי רמב"ם הלכות אישות, פרק ט"ו הלכה י"ט) הם גילו לנו שמרכיב הכבוד צריך להופיע במינונים מוגברים בקשר הזוגי.

הכבוד גורם לנו לפנות את עצמנו ממרכז המסך ולשים לב לעומד מולנו – לפני הרווחים וההנאה.

מעריכים את הזולת כבן-אדם. רואים אותו כפי שהוא – ולא רק לפי איך שהוא מתאים לנו.

אהבה כזאת מעמידה את בן-הזוג לא רק כממתק אלא גם כפרטנר אמיתי!

כשאנחנו מכבדים, אנחנו מצליחים לחרוג מגבולות הציפייה והצרכים שלנו. בכך אנו מבטיחים שאיננו לוקחים אהבה בכוח – אלא מקבלים.

ויותר מכך – גם מעניקים!

שאלה למחשבה – כיצד נשקיע באהבה?

שבת שלום!

דורון וחברים מקשיבים

*מתוך: פעם בשבוע, תובנות והעצמה אישית מפרשת השבוע – אהרוני ברנשטיין.

תוכן התשובה:

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
יג בכסלו התשעח
,
01 בדצמבר, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש