יחסי אישות ביהדות

מצטער קצת על הנושא המוצנע ואולי קצת לא מתאים אבל אני חייב לשאול.

היום שמעתי רב שמדבר קצת על יחסי אישות לפי היהדות ובאופן כללי אני לא כלכך תופס מאותו רב והגישה שלו אבל זה נתן לי כמה נקודות למחשבה לגבי זה שבעצם רוב מה שאני יודע על הנושא באופן כללי זה בעיקר הוליווד.. ברור לי שזה מצב לא תקין אז יש כמה שאלות שאני מקווה שיהיו לגיטימיות..

דבר ראשון שמעתי שצריך לקיים את היחסים מתוך קדושה או משהו כזה.. איך זה אמור לבוא לידי ביטוי בפועל כשבסופו של דבר זה אקט שרובו פיזי ומלא ביצריות (מהניסיון שלי לצערי) אז איך אמורים לעשותו ב"קדושה"?

מה מותר ומה אסור ע"פ ההלכה? לא בפרטים הקטנים אבל מבחינת העקרונות.. האם יש הגבלה מוחלטת של היצר והמעשה נטו לשם שמיים/פרייה ורביה/מצווה עונה? תכלס זה אמור להיות אקט שהוא שיא החיבור בין בני הזוג אבל לשם שמיים נשמע קצת מוציא את הקטע לשם הזוגיות וההנאה המשותפת..

מצטער אם זה לא מתאים או לא במקום..

מעבר לזה אם יש ספר שמדבר בנושא אני אשמח להמלצה..

תודה מראש

תוכן התשובה:

ישר כח על שאלותיך החשובות.

בהחלט לגיטימיות.

מומלץ לפנות בנושא שהצניעות יפה לו, לשאול רב באופן אישי או אף לפנות לקו הטלפוני של חברים מקשיבים.

בד"כ לפני חתונה, לומדים נושא זה עם מדריך חתנים/מדריכת כלות, הדרכה אישית, דיסקרטית. על מנת ליישב באופן אישי את כל השאלות שעולות בתחום, כדי שהחתן והכלה יגיעו שלמים ומוכנים אל בניין בית ובניין ההמשך של עם ישראל. בניין עדי עד.

המרחב באינטרנט הינו 'רשות הרבים', ופחות מתאים לעסוק בפרטים צנועים במרחב הציבורי.

אך בהחלט צריך לשרטט קווים ברורים בתחום הזה, גם במרחב הציבורי. כדי להוציא מטעויות ודמיונות הממלאים את המרחב הזה. חובה עלינו, חובה יהודית-חובה מוסרית-חובה אנושית, לצאת מהגישה המתירנית המוצגת בסרטים...

החיים באמת הם לא סרט!

ביהדות אנחנו מצווים 'אנשי קודש תהיון לי'.

בביטוי 'אנשי קודש' ניתן במבט ראשון לראות סתירה. איך אפשר להיות איש מצד אחד- מלא יצרים, תאוות, נטיות גשמיות חומריות ושפלות. ויחד עם זה-'קדוש'- עובד ד', קרוב לד', מציאות רוחנית ולא גשמית.

אך זוהי בדיוק משמעות הציווי, להיות קדושים עם כל הנטיות הגשמיות והחומריות.

הקב"ה ברא אותנו נשמה אלוקית בגוף חומרי, על מנת שנשלוט וננהיג את הגוף 'מושל ברוחו'- מושל בעצמו ע"י הרוח שבו, ולא ח"ו להפך, שהגוף מנהיג את הרוח. זו עבודת החיים שלנו כיהודים, להביא לעולם את התורה- המדריכה ומנהיגה את באדם כולו, את הגוף-החומר, את הנפש-הרגשות, ואת הרוח-המחשבות.

בביטוי קדושה מצינו בחז"ל שתי משמעויות: האחת, פרישה-הרחקה. והשניה, יחודיות-מיוחדות. התורה מרסנת את נטיות הגוף השפל מחד ונותנת להם משמעות וערך מיוחד מאידך, וע"י כך מגיע האדם לקדושה.

דוגמא לדבר מיצר האכילה: אכילה ללא רסן הינה אכילה בהמית-יצרית, 'ארוחת שחיתות' - ללא גבול, ללא נימוס, מכל המזדמן וכד'. לעומת אכילה בקדושה - ראשית, בריסון- בנימוס, בדרך ארץ, בברכה לפני ובברכה שאחרי, אכילה של מזון כשר ולא מכל המזדמן וכד'. ושנית, אכילה עם מטרה, אכילה לבריאות, לחיזוק הגוף, שיוכל לפעול, ליצור ולבנות עולם, ממילא העדפת מזון יותר בריא שפחות טעים על פני מזון יותר טעים שפחות בריא.

שני המימדים הללו מעלים את אותה פעולה חומרית, מלהיות פעולה יצרית-בהמית לפעולה קדושה-הרצויה לפני ד'.

יצר פרושו כח, נטיה. היצר מצד עצמו אינו רע. אך האדם יכול למשוך אותו, ולהשתמש בו בצורה שפלה ורעה, המזיקה לאדם ולאנושות וגורמת לחורבן. כאדם שאוכל ללא גבול- הגוף ניזוק, מתעייף, נהיה כבד וכד', במקום להוסיף כח הוא נחלש.

גם ביצר המין, קדושה נבנית ע"י שני הדברים. פרישה ומיוחדות.

פרישה- כדברי רש"י בתחילת פרשת קדושים- 'הוו פרושים מן העריות ומן הערווה', איסורי עריות הכוללים קירבה בין קרובים, קירבה לאשת איש, לנידה.

ויחד עם זה מיוחדות- כדברי רש"י בתחילת מסכת כתובות בהסבר לשון הקידושין 'הרי את מקודשת לי- מיוחדת לי'.

אדם מתייחד עם אשתו- זהו קשר אינטימי- מיוחד- קשר שדורש מהאדם חיבור נפשי-רגשי, רוחני-מחשבתי וגופני. קשר כזה מעצים את בני הזוג- ומגלה בהם קשר עמוק ופנימי 'זו עצם מעצמי בשר מבשרי', זו האישה שלך- 'כי מאיש לוקחה'. האשה שהיא חלק ממך, נשמה אחת, שארבעים יום קודם יציאת הוולד הכריזו עליה בשמים בת פלוני לפלוני.

בחז"ל חדר המיטות נקרא 'קודש הקדשים' של הבית, שם שורה שכינה-'שכינה ביניהם'. כפי שאמרת בשאלה - 'אקט שהוא שיא החיבור בין בני הזוג'.

ככל שהחיבור טהור יותר ביניכם, הוא קדוש יותר.

טהור במחשבה- בלי מחשבות זרות על נשים אחרות או בכלל על דברים אחרים.

טהור ברגשות- מתוך אהבה אמיתית, בשמחה, בהתרגשות, בתשוקה, בהנאה.

כפי שניסחת בשאלתך: זוגיות והנאה משותפת- זה לשם שמים.

כי לשם שמים מחייב אותנו לעשות זאת בשלמות, בהידור ובשמחה. כשם שאכילה 'לשם שמים'- אין פרושה אכילה ללא תאווה או אכילה של מזון שאינו טעים. להפך, ככל שהמזון יותר טעים ואדם אוהב ושמח בו, אדם מקיים את רצון ד' יותר בשלמות.

אין זה סותר את קדושת המעשה לשם מצוה שהזכרת. אם זו מצוות עונה- לשמח את אשתו, אם זה למצוות פרו"ר וגם אם זה למצוה כשרואה שיצרו מתגבר עליו, כדי שלא להוציא זרע לבטלה. גם זו כוונה קדושה.

אך נשים לב, יסוד גדול בזוגיות בריאה. אסור לנו להיות שבויים בידי החומר ולחפש רק את ההנאות שלנו, כשם שאנחנו אוכלים לא רק את הטעים, אלא גם את המזין ולפעמים את מה שיש... בלי יכולת בחירה והתפנקות.

כך גם ביצר המין, מחוייבות למצוות ולעשות רצון ד', אינה תלויה בהנאה ובסיפוק האישי. מצוות עונה מחוייב האדם גם כשיצרו לא מתגבר עליו כל כך, וכן מצוות פרו"ר.

בחיים האמיתיים, לא נמצאים תמיד באקסטזה כמו בסרטים. בחיים יש שיגרה, יש יום-יום, וצריך ללמוד לאכול בזמנים קבועים גם כשאינו מספיק רעב, ולשתות גם כשאינו מספיק צמא. כך גם בתחום הזה, חיי אישות זו בריאות זוגית. גם כשההתלהבות לא בשיאה. גם זה 'לשם שמים'.

מקווה ששרטתי קווים העונים לשאלתך. מומלץ לפנות לשיח אישי בתחום. ניתן גם במענה הטלפוני שלנו.

ישנם ספרים רבים בתחום הזוגיות והקשר האינטימי בספרי הדרכות לחתן וכלה. למשל של הרב קנוהל, הרב אבינר, הרבנית נעמי וולפסון ועוד. מומלץ הספר 'משכן ישראל' וכן ניתן לראות את הקדמת הרב מרדכי אליהו זצ"ל לחלק השלישי 'הלכות צניעות' בספר ההדרכה שלו לחתנים 'דרכי טהרה'.

בברכת 'קדשנו במצוותיך...וטהר ליבנו לעבדך באמת'

בהצלחה רבה.

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ח בטבת התשעח
,
26 בדצמבר, 2017




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש