איך לשמור על קשר?

אני מדריכה בתנועת נוער והחניכות שלי בכיתה ז . בגלל המעבר לאולפנה מהיסודי החניכות מרגישות שכל החברות שלהן התשנו ונוצר ביניהן נתק והן נורא לחוצות מזה, החברות שלהן באולפנה הן גם בשבט... מה לעשות?

תוכן התשובה:

שלום מוריה יקרה,

מחילה על העיכוב בתשובה.

מהשאלה שלך נשמע שאת מדריכה אכפתית שרוצה לקדם את החניכות כשבט וכיחידות, כל חניכה וחניכה. לעיתים אפשר לחשוב שהדרכה היא העברת פעולות וזהו. אך למעשה העיקר בהדרכה הוא יצירת הקשר עם החניכות ויצירת אווירה טובה בשבט ואלו הדברים שייחרטו בחניכות למשך שנים. מניחה שגם את כחניכה זוכרת את האווירה שהייתה בשבט יותר מכל מסר כזה או אחר שהמדריכות העבירו לכן בפעולות. הלוואי שתמשיכי להדריך בנאמנות ובאהבה.

תראי, את בטח גם זוכרת מעצמך מקרים של התחלפות של חברות גם סתם ככה ובייחוד בעת שינוי מקום לימודים ובעקבות כך תזוזה של החברות. זה קורה לכולם וזה נורמלי לחלוטין. הבנות בוחנות את עצמן, את הווייתן , את חברותיהן ואף את מקומן בחברה וכך המצב נראה לרוב, למרות שהן לא יודו בכך בכלל.

מה אפשר לעשות?

קודם כול, להתחיל בהסבר שלמעלה ולהסביר להן שהמצב הזה טבעי ושהוא נובע משינויים שהן עצמן עוברות. אם אדם משתנה, סביר להניח שגם הסביבה שלו תשתנה, בייחוד בגילים האלה שבהם אנחנו מחפשים חברים שדומים יותר מחברים ששונים מאיתנו. אך גם בלי קשר להשתנות, ברגע שאדם עובר מסגרות חברתיות הוא עלול לאבד את הקשרים החברתיים מהמסגרת הקודמת שהוא היה בה. האדם צריך להשקיע בקשרים כדי שהם ישמרו לו. לכן אולי אפשר להרגיע אותן שעכשיו יש להן אפשרות ללמוד איך עוברים ממסגרת למסגרת ושומרים על קשר כקבוצה וכיחידים.

איך שומרים על קשר כקבוצה? חשוב לי להדגיש שגם אם נראה שקשר קבוצתי לא יעיל או מעיק (היום אולי בעיקר בגלל הוואסטצאפ). בהרבה מקרים הוא דווקא מחבר ומאחד ומזכיר לנו מאין באנו ולחבר אותנו לאווירה שהייתה פעם, במסגרת שבה היינו ולחבר אותנו לערכים של אותה מסגרת (למשל אולפנה או מדרשה). בגיל הזה כשיש עוד יש מסגרת-שבט הרבה קל יותר לשמר את הקבוצה וכדאי לנצל את זה. אפשר לעודד את החניכות להתמיד להגיע לפעולות, לצאת בערב שבת, להקים ביחד מפעל למען הסניף\למען אחרים ואולי גם לדבר איתן על כוחה של הקבוצה ועד כמה הן יכולות לקבל אחת מהשנייה ולתת אחת לשנייה בקשר של קבוצה.

איך שומרים על חברויות פרטיות? לדעתי התנאי הראשון צריך להיות ששני הצדדים רוצים בקשר ומוכנים להשקיע בו, אחרת צד אחד עובד קשה ואפילו אולי טוחן מים כשהצד השני בכלל לא מעוניין. אחרי שברור ששני הצדדים מעוניינים בקשר, על שני הצדדים לחשוב איך הם משמרים את הקשר ובאיזה תדירות. יכול להיות בפגישות, בטלפונים, בביקורים, בחוויות משותפות וכל מה שעולה על רוח הצדדים. זו אולי עבודה יותר קשה מהקשר הקבוצתי אבל ייתכן שמשתלם יותר מפני שמפגש אחד על אחד צפוי להיות יעיל יותר ממפגש של ארבע בנות או אפילו שלוש, כי אפשר לשמוע ולשתף בלי הפרעות של צדדים אחרים.

בשני הקשרים, חשוב להבהיר לחניכות שקשר לא נשאר אם לא משקיעים בו ומפתחים אותו. ואני חושבת שאם הן יקלטו את זה עכשיו זו תהיה מתנה בעבורן גם לעכשיו וגם להמשך החיים. הן יתחילו להתרגל לעבוד על זה עכשיו ואז בסוף האולפנה הן כבר יידעו איך הן משמרות את החברויות שיש להן.

אני שמחה שהעלית את הנושא הזה כי לדעתי אחת מהבעיות החברתיות של הדור ואולי של כל הדורות, חוסר יכולת לשמור על קשרים אמיתיים שמחזקים אותנו ומועילים לנו. דווקא בדור שלכאורה אנחנו שומרים על הקשר עם כל העולם בפייסבוק ובוואסטאפ אנשים מדווחים על תחושת בדידות קשה. אני חושבת שהיא נובעת בין היתר מחוסר מודעות או יכולת לשמור על קשר עמוק עם היקרים לנו. לכן חשוב ללמד את החניכות איך שומרים על קשר כבר מגיל צעיר, גם אם אני לא נמצאת עם החברה או עם הקבוצה 24\7 ולצד חברויות חדשות שנרקמות.

תמשיכי לדאוג לחניכותייך, להשפיע עליהן טוב והלוואי שתושפעי גם את מהן ומההדרכה בכלל רק לטובה.

מוזמנת להגיב ולשאול עוד במייל שלי או באתר שלנו.

כל טוב,

רינת rinathaber@gmail.com.

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ו בשבט התשעח
,
22 בינואר, 2018




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש