שמחה

שלום רציתי לשאול, איך אפשר להיות תמיד בשמחה גם כשקשה וגם סתם ביום יום?

תוכן התשובה:

שלום לך! מה שלומך? סליחה על האיחור במתן המשוב.

מתפעל מהרצון שלך להיות תמיד בשמחה, שזאת אחת מהדרכים לעבוד את הקב"ה בשלמות!

שאלתך חשובה מאוד ובסיסית באמונה היהודית ובחיים בכלל, יישר כוח!

מקדים שכנגד חשיבות השאלה כך אורך המשוב, זה לא יהיה קצר...

מקווה שהקב"ה יעזור לנו להגיע יחד למענה המתאים ביותר.

דבר אחרון לפני שנתחיל: לפי שאלתך איני מבין אם את/ה בן או בת, לכן אכתוב בלשון זכר, ואם מדובר בבת – סליחה מראש.

קודם כל, חשוב להבין שכולנו בני אדם בעלי רגשות ניגודיים. זה מה שנותן לנו יכולות לא מועטים: להיות רעבים-שבעים, ערניים-עייפים, מפוחדים-אמיצים (להסתכל לפחד בעיניים), חוששים-בטוחים, ועוד...

אחת מהגשות הללו הן להיות עצובים/כועסים/לחוצים-שמחים/מאושרים/בעלי מנוחה. דוגמה כיצד מיישמים זאת בעבודת הקב"ה: ישנו משפט בגמרא – "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות... אלא מתוך שמחה של מצוה" (מסכת ברכות, דף ל"א עמוד א').

ומכיוון שכולנו בני אדם עם רגשות ניגודיים ואיננו מלאכים – אין "תרופת פלא": לגיטימי להיות עצובים כשחלילה צריך. דוגמה: להתעצב כשמישו נפטר, להתעצב בצומות ובתעניות דוגמת 9 באב (בקריאת מגילת איכה בשנה האחרונה מישהו בכה ליידי). לגיטימי להיות בלחץ – אם זה יוביל לידי עשייה, כמו לחץ לפני מבחן שמביא לידי לימוד. או יותר – לחץ לחזרה בתשובה מהירה בעקבות הבנה שעשינו משהו לא טוב. לגיטימי לכעוס על האויבים של עם ישראל, כי אם לא – נספוג חלילה אבדות.

אחרי כל ההקדמה הזאת נגיע לנקודה הבאה: הרגשות הניגודיים מובילים לעבודת הקב"ה מתוך שמחה אם מצליחים לשלוט על רוחנו (דורש אימון). להתעצב כשרוצים ולשמח כשרוצים. העיקר שלא יכנס העצב בגבול השמחה - אלא השמחה והעצבות יעמדו איש על מקומו (לפעמים מכניסים קצת אחד בתוך השני כמו ביום כיפור, שגם זה דורש אימון).

ועכשיו לשאלת המיליון: "איך אפשר להיות תמיד בשמחה גם כשקשה וגם סתם ביום יום"?

לא ציינת בשאלה לאיזו שמחה ולאיזה קושי אתה מתכוון, לכן לצערי איני יכול לענות תשובה מדויקת כך שהמשוב יהיה כללי. אתה מוזמן לשלוח תגובה למייל (כתוב בסוף) כדי לנסות להגיע למענה יותר טוב. אבל חשוב לי להדגיש כך – כל מה שאתה חש הוא אמיתי, לכן אל תתרגש ממחשבות בסגנון "אני סתם בכיין".

נחזור לענייננו. התשובה לשאלתך בעיקר היא – עבודה עצמית (כמו שאמרנו – ברגעים הנכונים), ומכיוון שלכל אחד יש את הדרך שלו לעבודה עצמית אכתוב רק את הבסיס.

ישנן כמה סוגי דרכים לגיטימיות (שאני מכיר) להישארות בשמחה, כולן דורשות אימון:

דרך "שיתוף אחרים": לשתף עם חברים שאתה סומך עליהם שיעזרו או עם אנשים בסגנון מחנך/מדריך/רב, וכן – גם ההורים לא נולדו אתמול ויש להם קצת ניסיון בחיים.

הערה: יש מקרים שכדאי לשקול להוסיף אנשים בעלי מקצוע ואין בזה בושה (מסקר שנערך השנה - ל2/3 מאוכלוסיית העולם יש).

אם לא מעוניינים לשתף, או רוצים להוסיף, יש את דרך "תיעןד עצמי": מרגיע ולפעמים משמח כשאדם כותב את מה שמרגיש על גבי משהו. הוא יכול להביט לאחר מכן ולקרוא כיצד (אם הוא רוצה) להתמודד מול רגשותיו.

דרך "סמיילי": לפי רוב המחקרים הפסיכולוגיים, אדם השומר על חיוך לא מאולץ הוא אדם יותר שמח ומאושר. כמובן, להוציא זמנים שלא מתאימים לכך.

דרך "כיוונון": כדאי לאדם להביט בעיקר על הדברים החיוביים ולהעצים את הדברים המשמחים אותו. הוא לא מוחק את השלילי או מתעלם ממנו. אבל כשמסתכלים בדרך זאת ופועלים לפיה – אפשר לבחון בפרספקטיבה יותר טובה אם לשמוח.

דרך "הנאה עצמית": אדם עצוב בגלל משהו שקרה לו. אם הוא מכיר את עצמו – הוא יודע מה ישמח אותו (מניסיון, זאת דרך מעולה!). מנוחה בבית עם אשתו וילדיו או עם משפחתו, אכילת אוכל טוב, להיות עם חברים, שופינג, טיולים, כיופים ועוד אין-סוף... העיקר שירגיש טוב ושהלחץ יעבור

דרך "מודעות רוחניות": כדאי מאוד לזכור את העובדה שיותר מכל שאר האומות והמלאכים – הקב"ה בחר בנו להיות לו ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ולהיות עימנו תמיד בכל עת, בכל מקום ובכל מצב. "אשר בחר בנו מכל העמים וחיי עולם נתן בתוכנו". שמחה על שזכינו להיותנו שייכים לעם ישראל.

וגם שמחה שזכינו לקבל עול מצוות. "אשר קידשנו(!!!) במצוותיו", ששכר מצווה – מצווה! עצם זה שאיננו נמשכים לדברים לדבר לא טוב כזה או אחר זאת "מצוות לא תעשה" בפני עצמה. עצם הרצון לעשות מצווה היא מצווה. וכמובן יש את מצוות החזרה בתשובה המכפרת על כל העוונות. ולבסוף אנו זוכים לחיי העולם הבא הצפון לצדיקים. עובדות אלה יכולות להביא לשמחה.

את דרך ה"שיתןף פעולה" נביא מהספר "פלא יועץ" שכתב רבי אליעזר פאפו, בערך "שמחה" ואחר כך ננסה לתת הסבר: "המתפלל ומבקש צרכיו וכדומה - למצווה תחשב, ועושה נחת רוח ליוצרו! ואם עושה לשם שמים למצווה תחשב ומקבל שכר...

בשכר השמחה אדם אוכל בעולם הזה. והשכר היותר גדול שיש על השמחה, שזוכה להשגת החכמה והשגת השלמות - נמצא ששכר שמחה של מצוה – מצוה!".

תרגום חופשי: אמרנו שהקב"ה עימנו תמיד וכוליה... יש לנו קו-טלפוני ישיר אליו והוא מחכה שנדבר אליו אפילו מחוץ לתפילה "כי קולך ערב ומראך נאווה" (שיר השירים, פרק ב' פסוק י"ד). הוא רוצה שנבקש ממנו דברים כי זה משמח אותו. עצם הבקשה מהקב"ה היא מצווה! אפשר לבקש כל דבר והקב"ה יענה (הערה: לא בטוח בדרך שביקשנו).

והוספה: כדאי לבקש דברים למען הקב"ה. דוגמה: אדם צמא ורוצה מיץ כי זה טעים. אם יתפלל ויגיד (בכוונה מלאה) שהוא רוצה את המיץ כדי לברך לפני-ואחרי ושיהיה לו טעם טוב בפה ויוכל להמשיך את היום בשמחה. כשיעשה מצווה אחר כך, זה לשם שמים. או אדם בודד שמבקש חברים טובים שיעזרו לו לתפקד (במודע ובתת מודע) במהלך היום.

בקיצור: שיתוף דרך הההנאה והדרך הרוחנית יכולה להוביל לשמחה אישית וגם שמחה של הקב"ה.

אבל יש את השמחה הכי גדולה וגם הכי אידיאלית – לשמח אחרים. אצטט שוב מ"פלא יועץ": ולא די לאדם במה שישמח לבו, אלא גם ישמח לב אומללים ונדכאים כאשר יוכל במה שיוכל לכבדם ולחבבם ולנשאם ולהנאותם, ולמצווה רבה תחשב".

ברוב הפעמים שמחה אמיתית שאנשים מפגינים ממגנטת את הסובבים אותם. וכמו שרואים בכל מיני התנדבויות שונות - כשאדם מרגיש שהוא משמח אחרים זה גורם לו לשמוח.

סיכום לימוד ועשייה:

זה בסדר ואפילו לגיטימי להיות עצובים בזמן המתאים. כולנו בני אדם עם רגשות ניגודיים ואיננו מלאכים. כל מה רגש שאנו חשים הוא אמיתי.

אין "תרופת פלא": לגיטימי להיות עצובים כשחלילה צריך. הרגשות הניגודיים מובילים לעבודת הקב"ה מתוך שמחה אם מצליחים לשלוט על רוחנו – שמחה בזמנה, כעס בזמנו, עצבות בזמנה... הכול במינון הנכון.

פתרון לשליטה ברגשות היא עבודה עצמית ואימון. כל אחד בזמן שלו ובדרכו, העיקר שתהא לגיטימית (וכמו שאמרנו – ברגעים הנכונים).

דרכים לשמחה: שיתוף אחרים, סמיילי, תיעוד עצמי, כיוונון, הנאה עצמית, מודעות רוחניות, שיתוף פעולה, לשמח אחרים וכשנדרש – גם הוספת בעל מקצוע.

לימוד - אני ממליץ לך לקרוא (הכי משמח זה יחד עם מישהו) את הספרים הבאים, לבחור אחד ולקרוא בקצב מתאים לך ובקביעות.

הספרים של צבי אייל - "טוב לו ושמח והמלך הרותח", מי שטעם יין הונגרי", "אוהב ימים" ו"כששומעים סיפור זה אחרת". וגם את הספר " עיין ערך: יהדות" של הרב חגי לונדין.

ובעניין עשייה – כתבנו שכשאדם מרגיש שהוא משמח אחרים זה גורם לו לשמוח. ממליץ מאוד לחפש התנדבויות, אבל שיהיה בזמנך הפנוי ושלא יווצר לחץ בחייך הפרטיים.

מתחילים לחפש בסביבה הקרובה ומתרחבים: עזרה בבית, עזרה למשפחה לאחים ועוד... ישמח מאוד את הוריך אם תשאל בזמנך הפנוי להתנדבות אם הם צריכים סיוע במשהו, וכשתראה שהם שמחים זה ישמח (מניסיון). אחר כך אפשר לחפש אצל חברים כמו עזרה בשיעורים, שחנ"ש ועוד... ובסביבה הרחוקה אם אינך מוצא שום התנדבות עיין באתר "רוח טובה" https://ruachtova.org.il/

מקווה שעזרתי. אתה יותר ממוזמן להגיב לי על כל דבר במייל dozkih@gmail.com

מאחל פסח כשר, נקי והעיקר - שמח!

דורון, חברים מקשיבים

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
כג בשבט התשעח
,
08 בפברואר, 2018




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש