אמונה

שלום, תודה רבה לכם על האתר המדהים הזה! אני אגש ישר לעניין...

מרגיש לי שהתורה ניתנה למלאכים ולא לבני אדם.

הקבה נותן לנו תאוות, משריש בנו תכונות לא טובות ואז אומר לנו, אני מאמין בכם- תלחמו בתכונות האלה.

ואז הוא מקשה את המשימה ויוצר בנו גם חוסר ביטחון, כך שהאדם לא מאמין בעצמו שהוא מסוגל להילחם בתאוות, אבל למי אכפת אם הקבה מאמין בנו אז כל השאר זה הבל הבלים.

הקבה אומר לנו להילחם ואנחנו נלחמים, מנסים ומשתדלים, מהסיבה הפשוטה שהוא ביקש. הוא מבקש שנילחם בתכונות שהוא יצר בנו ואנחנו נלחמים.

ואנחנו עושים כל מה שהוא רוצה, אבל אז הוא מתקיל אותנו. מביא לנו ניסיונות, ואנחנו עובדים, מתאמצים ונופלים וקמים ונופלים. ולא מספיק לכל זה הקבה גם ברא את היאוש.

אז בסופו של דבר אנחנו מתייאשים.

ולכן אני כותבת את כל זה.

אני כבר תקופה ארוכה של יותר משנה עובדת על המידות שלי, לאט ובהדרגתיות כבשתי יעדים שהצבתי לעצמי.

תפילה, ברכת המזון, להפסיק לקרוא ולראות סרטים וספרים לא צנועים, להשתדל לא לדבר לשון הרע, לומר את האמת, ללמוד תורה.. ובאמת עבדתי קשה על כל אחד מהדברים האלה וה' התקיל אותי כבר בעבר ועמדתי בנסיונות.

אבל בחודשים האחרונים, נשבר לי, נמאס לי, אני מיואשת. אני לא מצליחה להבין למה אני כל כך מתאמצת? הדרישות של הקב"ה הם גם ככה לא אפשריות אז אני פשוט מעדיפה להיכשל בכולם מראש, למה להתאכזב מעצמי כל פעם מחדש?

אז הפסקתי להתפלל ולברך וחזרתי לראות דברים לא צנועים. ואני כבר לא יודעת על מי לכעוס עלי או על ה'?

עלי שוויתרתי לעצמי אחרי עבודה כל כך קשה ומייגעת? או על הקב"ה שדורש ממני דברים שאני לא מסוגלת להגיע אליהם.

מרגיש לי שאני לא מספיקה לו, תמיד תבוא איזה עוד הלכה שתבוא ותגיד לי במה אני לא בסדר. עוד איזה תוספת של חז"ל (שהחליטו לאסור עוד 10 דברים שבכלל לא מפורטים בתנ"ך) שתבאיר לי שאני נכשלת. אני משקיעה ומתאמצת. ועדיין אני לא בסדר. איך שהוא אני אף פעם לא בסדר.. אז ויתרתי , התייאשתי , ואני כועסת ועצובה וקשה לי להסביר למה , הרי אני בחרתי בזה.

וההרגשה הזאת שהתורה לא יכולה להינתן לבני אדם, רק למלאכים לא עוזבת אותי. למה הוא נתן לנו דבר לא אפשרי ?

תוכן התשובה:

שלום יקרה,

כמוך- גם אני אגש ישר לעניין ולתשובה לשאלה המאד כואבת וחשובה שלך.

באופן עקרוני את מתארת איזשהו מהלך מחשבתי שבסופו את מרגישה תחושות מאד כואבות ותסכול מול ה'.

אני אקצר אותו, אבל זה נראה בערך ככה-

ה' ברא אותנו עם יצרים- הוא מצפה שנילחם בהם- הביא לנו תורה שאומרת איך להילחם בהם- אבל גם מביא לנו נסיונות כל הזמן - המלחמה הזו לא אפשרית אז כולנו נופלים- למה בדיוק הוא מצפה?!

ואני חושבת שהתחושה המרכזית שנוצרת מול ה' היא בסוף אשמה ובושה, כי אני לא מעזה להראות את פני מול ה' אחרי שאני נופלת כ"כ הרבה בדברים שהוא ציווה.

מכאן הדרך קצרה מאד להתרחקות ופיצול שבילים מול ה'. אז טוב ששאלת, ואני חושבת שהדבר הראשון הוא להתייחס למחשבות שהובילו לאותן תחושות.

כאן לא המקום 'להוכיח' את מה שאני אומרת, אבל אני רוצה שתדעי באופן וודאי,

ה' לא מצפה ממך.

לא כי הוא לא מאמין בך! אלא כי הקשר מול ה' הוא לא כזה של ציפיות -ודרישות מול תוצאות.

הוא לא מצפה שתהי טובה, צדיקה, שתתגברי, שתילחמי, שתעמדי מולו כמו חיילת במסדר צבאי.

הנקודה היא שאנחנו הולכים בדרך, וכ"כ חשוב לדעת שהדרך היא העיקר.

ה' רוצה שנלך אליו, שנלך איתו.

"ישמח לב מבקשי ה'", לא מוצאי ה'. כל מי שמבקש, שרוצה, שהחיים שלו הולכים לכיוון הזה.

מהשאלה שלך נשמע שהחיים שלך לגמרי בכיוון הזה, שאת שואפת למקומות הנכונים, שאת רוצה אמת, התחושה הפנימית שאת נמדדת מול ה' במבחן התוצאה היא השתקפות של אלפיים שנות גלות שנטמעו בנו כ"כ חזק.

ועוד נקודה שאני כותבת לך בתור אישה לחברתה- עבודת ה' של מלחמה, ותסכולים, ותדר פנימי כזה, בעיני שייכת לעבודה גברית יותר. כתוב שלעתיד לבוא 'נקבה תסובב גבר': לאט לאט עם ישראל והנשים בראשו עוברים איזשהו מהלך של שינוי תדר פנימי בעבודת ה'.

היכולת להיות בשיח פנימי עם עצמי, עם ה' , עם המקום שלי כרגע, למה אני מסוגלת ולמה לא.

בראש ובראשונה מדובר כאן על תדר שאין בו כעסים, לא עלי ולא על ה'. אלא חיבור חיים פנימי למציאות ולמה שהיא מסוגלת כרגע.

האישה היא כמו אדמה, היא יודעת להצמיח, לגלות מתוכה דברים חבויים ולהוציא אותם אל הפועל. ברור לך שהאדמה לא לוחצת על העץ שיצמח כבר. יש לה אמון, לאט לאט, בקצב שלו, הוא יגדל.

התפקיד שלך זה לתת תנאים טובים לדברים לצמוח, בסוף התוצאות לא קשורות אלייך.

יש דבר נפלא בדורנו ושמו 'שיטת ימימה', אני חושבת שהלימוד בימימה מכניס את המחשבות והרגשות שלנו בדיוק לנקודה עליה דיברתי, אני חושבת שזה יכול להיות לעזר.

ישר כוח על הבירור והכנות.

מוזמנת להמשיך לשאול במייל שלי או באתר,

שיר

shiryozev@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
כד בשבט התשעח
,
09 בפברואר, 2018




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש