לפרופייייל!!! - דבר תורה לפרשת כי תשא

"כולם הגיעו?" שאל ראובן.

"כן מר ספיקר, כולם נוכחים" אמר בעל האולם.

מצוין, אפשר להתחיל. ראובן הנהן לכיוון מר קיבורד והלה ניגש ללהקה.

מארק עמד בחופה וחייך, אחרי שהכול ייגמר הוא יוכל סוף-סוף לשנות סטטוס.

ברגע המתאים הופיעה זהבה בשמלת כלה יפיפייה וצעדה לכיוונו.

"כיצד, כיצד מרקדים, מרקדים לפני הכלה? כיצד, כיצד מרקדים, מרקדים לפני הכלה?" שרו הקהל

להפתעת כולם, הוא שלף מכיסו מכשיר, חטף רמקול וקרא "בבקשה לזוז! אני מעלה את זה..."

--

הסיפור הזה, על החתן שלא נמצא בחופה שלו, הינו סיפור על מקרה אמיתי שקרה באמת – רק נערך.

לצערנו, מקרה זה קורה לכל אחד מאיתנו...

אנשים נדבקים באדיקות לפלאפון שלא מפסיק לצלם ולהסריט.

במקום להיות נוכחים בהווה, ללא חוצצים, הם מתבוננים בו דרך מסך ובכך מתנתקים ממנו.

הם רוצים לגבות ולשמר את החוויה, שיהיה להם לאחר כך – ולא שמים לב שבכך הם "הורגים" הופעה חיה.

מכניסים אותה לקופסת שימורים- ומפסידים אותה...

--

"וכמתכונתו לא תעשו כמוהו, קודש הוא" (שמות, פרק ל' פסוק ל"א).

בפרשתנו, פרשת "כי תשא", מסופר על שמן המשחה שהיה שמן זית מעורב בבשמים לפי מינונים מדויקים.

השמן, שנוצר בהוראה מלמעלה ,היה מקודש, ומשיכתו על כל כלי המשכן קידשה אותם.

השמן המקודש הזה יוצר במהדורה אחת ויחידה ואסור היה ליצור לו גיבוי. הוא חד-פעמי.

ואולי דווקא משום כך, השמן ליווה את עם ישראל קרוב ל-800 שנה ושימש למינוי מלכים וכוהנים גדולים.

אין אפשרות לגבות את החיים וגם אין צורך. החיים שלנו הם חד-פעמיים ולא יהיו עוד כמותם.

החוויות שלנו אינן ניתנות לשכפול, וחבל להשקיע זמן בתיעוד ובצפייה מבחוץ.

לרוב משבשת הפזילה לעבר הצלמות את הספונטניות והתמונה מייצרת חיוך – אבל לא מתעדת מה היה קורה בלעדיה.

אם נדע למצות חוויה ולהיות בתוכה עד הסוף – היא תיחקק בתוכנו ותזין אותנו יותר מכל אלבום.

אז, מה נשים בפרופיל?

שבת שלום!

חברים מקשיבים

תוכן התשובה:

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
יג באדר התשעח
,
28 בפברואר, 2018




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש