בינו לבינה ואמונה

שלום רב.

אני בחורה דתייה בת 19 וחצי וכרגע בחיפוש אחר בן זוג.

אני מבקשת להגיד שזה כן משהו שאני רוצה מתפללת ומייחלת לו .

יש לי שאלה חשובה בנוגע לעניין הזה.

האם זה משהו שצריך לצפות לו כל היום וכל הלילה?

לפעמיים אני מוצאת את עצמי במצב שאני חושבת על זה יותר מידי!

אני מרגישה שזה יותר מידי כל המחשבות האלו .

כי אני כן מצפה וזה נושא מאוד נפוץ בקרב החברות השלי ולפעמים אני מוצאת את עצמי מצפה יותר מידי ואז מתאכזבת.

מתאכזבת מהצעות ומבחורים שאני פוגשת.

עצם העובדה שאנשים מציעים לי בחורים לא דתיים ממש מעצבנת ואפילו פוגעת(אבל אז אני חושבת איפה אני יותר טובה מהם שאני פוסלת אותם ).

בנוסף העובדה שההורים שלי רוצים שהחתן שלי יהיה רק מישהו מהעדה שלנו ממש קשה לי ,אבל אני מכבדת אותם ועם זאת חושבת שיהיה לי ממש קשה למצוא מישהו איך שאני רוצה אבל מהעדה שלנו.

ההורים שלי באו עם הצעה שאני צריכה ללכת יותר לאירועים משפחתיים ולבית כנסת של העדה שלנו כדי שאנשים "יראו אותי" וזה דבר שממש לא נעים לי,כאילו אני בובה בחלון ראווה!

אני כן רוצה ב"ה להתחתן ומצפה ומייחלת לזה שזה יהיה בית דתי בעל ערכים וכו' כבר עכשיו, אבל כל הדברים האלו גומרים לי לשיגעון.

תודה רבה על עזרתכם!

תוכן התשובה:

שלום יקרה,

כל הכבוד לך על הכנות והרצון לברר נקודות שחשובות לך.

לפני שנעבור לתשובה, אנסה לחלק את השאלה שלך לשלושה חלקים:

א. הבעת את הרצון הגדול שיש בך לקשר ולבית ואת התהייה עד כמה את חושבת שהוא צריך לתפוס מקום.

ב. תיארת את האכזבה מבחורים שאת נפגשת איתם ומהצעות שאת מקבלת.

ג. הקושי מול ההורים והרצון שלהם שתתחתני עם מישהו מהעדה שלכם.

אנסה לענות לפי הסדר הזה ומקווה שאצליח קצת לתת לך כיוון..

הרצון..

יש שלב בחיים שמגיעים אליו ופתאום מתעורר הרצון הגדול לקשר. מגיעים לשלב של בשלות פנימית ומתחיל פתאום להתעורר בך רצון פנימי לבית משלך, שתוכלי לבנות אותו בדרך בה את מאמינה. זה דבר טבעי ובריא. טוב מאוד שהוא מתעורר, כי זה בסיס שיכול לעזור לבנות קשר נכון ואמתי. ברגע שיש את הרצון אפשר לגשת לעבודה ולתהליך הגדול הזה.

הרצון הגדול הזה מונע גם מהמקום הפנימי שלך, וגם מהסביבה שמשפיעה. כשהרבה חברות מתחתנות או שהרבה אנשים מתחילים לשאול אותך שאלות, משפחה וכדו'.

צריך ללמוד איך נכון לתת לרצון הזה את המקום הנכון. זה מינונים שרק את יכולה ללמוד על עצמך. לא לנסות לדחוף אותו בכוח פנימה ולפחד שזה לא בסדר לחשוב על זה כל כך הרבה. לתת לזה מקום, להבין שיש בך רצון שעלה והוא אמתי וגדול. אבל ביחד עם זה, צריך גם ללמוד לתת לזה את המקום הראוי והמאוזן. אין דרך לדעת כמה זמן התהליך הזה ייקח, ולכן חשוב שהוא לא יתפוס ממש את כל המקום. הוא יכול להתקיים לצד הרבה דברים אחרים שמתרחשים בחיים שלך- לימודים, עבודה, חברות ואפילו סתם תחביבים.

אבל איך עושים את זה? אני חושבת שרק על ידי אמונה. עכשיו זה הזמן שלך לבנות את האמונה שהדבר הזה יגיע אלייך בזמן שלך. והוא יגיע. תאמיני בכל ליבך שהוא יגיע.. אבל התהליך והדרך, הם לא בידיים שלך. הם רק בידיים של הקב"ה. ואת תעשי את כל ההשתדלות שלך אבל גם תתפללי הרבה ורק על ידי כך שתצליחי להגדיל עוד ועוד את האמונה שלך, תצליחי לתת למחשבות והרצון הזה מקום מדויק ונכון.

אכזבה מההצעות..

כדאי קודם כל להתחיל בשלב הבירור העצמי- מה את רוצה. מה חשוב לך. מה הרצון שלך.. מה את בכלל מחפשת? זו לא חייבת להיות רשימה ארוכה ומפורטת של תכונות וחלומות, אלא דברים שחשובים לך ואת לא רוצה להתפשר עליהם. חשוב שזה יהיה עקרונות בסיסיים ולא דברים כמו- לובש חולצות מכופתרות וכדו'..

ואז ברגע שתיגשי לשלב ההצעות, כבר יהיה לך הרבה יותר ברור ומסודר. אפילו שתשמחי כשיציעו לך מישהו, לא תגידי כן על כל דבר. כי תדעי ותסכימי לעצמך לברר טוב טוב. לבדוק ולשאול את כל הנקודות שחשובות לך.

כתבת שמציעים לך בחורים לא דתיים וזה פוגע בך, שזה כמובן מבין שאת נעלבת כשאת מקבלת הצעה שהיא רחוקה ממה שאת. אבל אולי ברגע שיהיה לך ברור מה את רוצה ומחפשת זה לא יגרום לך להתבלבל כל פעם. כי תדעי שזה לא בשבילך, ואולי אפילו גם תצליחי לשדר את זה החוצה. כתבת בסוגריים שזה גורם לך לתהות בכל פעם- מה את יותר טובה מהם? וזה באמת לא עניין של טוב יותר או טוב פחות, אלא זה מה שטוב לך. ואם בבירור עצמי והתבוננות החלטת שאת רוצה בחור דתי מתוך עולם ערכים מסוים, ואת רוצה בזה כי זה חשוב לך, ולא משהו ששמעת שחשוב. אז את יכולה להרגיש בנוח כשאת פוסלת הצעה כזו, כי את הרי יודעת מה את מחפשת ואת לא רוצה סתם להתפזר.

אבא ואמא..

את מחויבת בכבוד הורייך, אך לא מחויבת לעשות מה שהם אומרים. כלומר, אין עלייך את החובה לעשות כל מה שהם אומרים לך. הכבוד מתבטא בכך שאת מאפשרת להם להיות מה שהם. נותנת להם להביע את עמדתם ודעתם, מקשיבה ומכבדת את מה שהם אמרו. ואז יש לך את המקום לשקול אם מה שהם אמרו לך לעשות, מתאים לך ולבחירות שאת רוצה לעשות בחיים שלך.

כך גם כאן, את אומרת שחשוב להם שתתחתני עם מישהו מהעדה. האם גם לך זה חשוב? זה כמובן דעתם ויש לה מקום וכבוד. אבל האם זה גם מה שאת רוצה?

הם מציעים לך ללכת להראות את עצמך. אם זו מרגישה לך דרך שאת רוצה בה, היא ראויה בעינייך למצוא את מה שחשוב לך, אז כמובן שאת יכולה לעשות את זה. אבל אם לא, אז אפשר לומר לאבא ואמא שאת מעריכה מאוד את הדאגה שלהם ואת הרצון שיהיה לך טוב. אבל את חושבת שתבחרי בדרך קצת אחרת, שיותר מתאימה לך. וזה בסדר גמור, כמובן אם זה נעשה מתוך כבוד ועדינות.

לסיכום..

חשוב שבעיקר תהיי מסוגלת לברר לעצמך את כל הנקודות שהעלינו.

בראש ובראשונה, לשאול את עצמך למה את כל כך רוצה את זה? האם זה מתוכך ואמתי לך או מושפע רק מהסביבה שלך?

לאחר מכן, לברר בעצמך מה את רוצה ומה חשוב לך? אפילו לכתוב לך נקודות ודברים שחשובים לך מאוד.

ובסופו של דבר, בעמידה מול הסביבה ומול ההורים שלך להיות מסוגלת לעמוד על שלך מתוך כבוד והערכה לכל הדאגה מסביבך.

יש בתהליך הזה כוח להגדיל. להצמיח בך כוחות נפש ובירורים פנימיים שרק יעצימו אותך. תתפללי להקב"ה שיאיר את עינייך בדרך הזו, ותצליחי לעבור אותה מתוך אמונה גדולה ושמחה.

שיהיה המון בהצלחה!

מקווה שהצלחתי לעזור,

מעין

maayand054@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
ו באייר התשעח
,
21 באפריל, 2018




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
 




חפש