דו"ח יוצא דופן
´היכנס לרכב וחכה שם´, פסק השוטר. ישראל נכנס לרכב אבל וחפוי ראש. ´כנראה שמדי המשטרה העלו לשחצן הקטן את האגו´, הרהר בכעס ישראל. ´אנחנו עוד נפגש בבית הכנסת. שם הוא יחזור בעל כורחו להיות כאחד האדם´
מן הגולשים

הרגל לחצה במהירות על דוושת הבלמים, בזמן שעיניו של ישראל נדדו בבהילות אל מד המהירות. הדרך הייתה עירונית, ולכן מד-המהירות, שהצביע על 105 קמ"ש, הלחיץ אותו מאוד. זו הפעם השלישית השנה שהוא נתפס על מהירות מופרזת.

'עצור בצד', נשמע מאחוריו קולו המרגיז של השוטר. ישראל הביט במראה ועקב בעניין רב אחרי השוטר שיצא מהניידת. 'אני כנראה מדמיין ', חשב לעצמו ישראל, 'זה לא יכול להיות הוא'. אבל ישראל לא דמיין, השוטר אכן היה שכנו לספסל ביהכ"נ - יעקב. יעקב לא היה שוטר מן המניין, אבל בשעותיו הפנויות הוא התנדב במשמר האזרחי.

ישראל יצא מהמכונית כשחיוך של הקלה משוך על פניו. 'יעקב, מה שלומך, טוב לראותך'. יעקב לא חייך, 'שלום ישראל', הוא השיב בקול שקט וצונן. 'אני מניח שתפשת אותי על חם כיוון שאני ממהר לביתי. האישה והילדים כבר מחכים לי בקוצר רוח ', אמר ישראל.

'כן, אני מתאר לעצמי', השיב יעקב קצרות.

'אתה יודע, בימים האחרונים עבדתי עד מאוחר', הוסיף ישראל בביטחון עצמי, 'כנראה שהפעם לא הקפדתי מספיק על המהירות המותרת'.

יעקב לא ענה. הוא הביט בפנקס הדו"חות שלפניו. ישראל המשיך, ' אתה יודע, אשתי התקשרה ואמרה לי משהו על עוף בתנור ותפו"א חמים לארוחת ערב. אתה יודע למה אני מתכוון?", שאל ישראל. 'מה שאני יודע', ענה השוטר בעצבנות מסויימת, 'זה שיש לך הרבה עבירות קודמות'.

ישראל נדהם. הוא שינה במהירות את הגישה. 'על מה עצרת אותי?'. השוטר לא הרים את עיניו מהניירות. 'מהירות מופרזת - 105 קמ"ש בדרך עירונית'. '105 קמ" ש!!!', עשה ישראל את עצמו תמה, 'אני משוכנע שלא עברתי את ה 70 קמ"ש'.

'היכנס לרכב וחכה שם', פסק השוטר. ישראל נכנס לרכב אבל וחפוי ראש. 'כנראה שמדי המשטרה העלו לשחצן הקטן את האגו', הרהר בכעס ישראל. 'אנחנו עוד נפגש בבית הכנסת. שם הוא יחזור בעל כורחו להיות כאחד האדם' .

השוטר העביר לישראל את דו"ח המהירות. ישראל לא הביט לכיוונו של יעקב, ופתח במהירות את הדו"ח. כמה שניות חלפו עד שישראל קלט שהדף שלפניו אינו דו"ח מהירות אלא מכתב אישי:

'בת אהובה ויקרה הייתה לי. לפני שנתיים היא נדרסה למוות ע"י נהג שנסע במהירות מופרזת. הוא קיבל קנס כספי ושלושה חודשי עבודות שירות, וכעת הוא חופשי לחבק את אשתו וילדיו. אני אינני חופשי; אני צריך לחכות עד שאגיע למרומים. רק שם אזכה אולי לחבק אותה שוב. דע לך שמאות פעמים ניסיתי לסלוח לנהג ההוא, ומאות פעמים נוספות ניסיתי לסלוח לנהגים אחרים כמותו וכמותך. אז בבקשה תיסע לאט, כי יש לי עוד בן אחד בלבד, ואני מאוד רוצה לחבק אותו היום בערב'.

ישראל הרים את עיניו מהמכתב. הדמעות הזולגות מעיניו הקשו עליו לראות את הניידת נעלמת במורד הרחוב. הוא נשאר במקומו עוד זמן רב, כשדמעותיו נושרות לאיטן על המכתב.



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
מהממם!!
=]] (5/9/2007)
וואי!!איזה סיפור ערכי ומוסרי!!פשוט מהממם!!
2.
ללא נושא
... (5/9/2007)
קטע ממש מהמם! חשוב לפרסם בכדי למנוע את התאונות דרכים!
3.
מדהים, בקשה...
אלמוני/ת (5/9/2007)
מהמם! אפשר לפרסם רת המאמר באי-מייל??
הוא בטוח ישפיע...
4.
ממש יפה!
ואו! (5/9/2007)
וכמה נכון...
5.
ממש ממש יפה! (לת)
רות (5/9/2007)
6.
תגובה
ללללל (5/9/2007)
מ-ד-ה-י-ם!!!
7.
ללא נושא
אלמוני/ת (5/9/2007)
יפה, מאוד גדול...
8.
את עניין התאונות דרכים צריך להכניס למודעות..
אלמוני/ת (5/11/2007)
נהרגים בזה יותר ממלחמות...וזה תלוי בנו...צריך להוסיף מי שברך בביהכנ"ס לא פחות חשוב!!חזקו ואמצו(=
9.
!!!
אלמוני/ת (5/11/2007)
כל הכבוד!!!
צריך להיות מודעים לתוצאות המעשים שלנו!
10.
חזק!!!!
יאיר (5/20/2007)
מפחיד לחשוב כמה שהדברים האלה נכונים, אתה יכול ללכת לעבודה ובסוף היום לחזור ולגלות שאחד מהבנים שלך או אשתך נדרסו.
11.
אדיר
55 (10/25/2007)
וואו!!!!!!
12.
מפחיד כמה שזה נכון. (לת)
אלמוני/ת (11/19/2007)
13.
מהמם
תמר (6/24/2008)
מהמם. מרגש ואמיתי
14.
מדהים!
יהונתן (10/14/2008)
תל"ב בס"ד

מרגש, נוגע ואמיתי.
15.
אפשר לפרסם? (לת)
אלמוני/ת (7/29/2010)
 




חפש