´ויאמר אלוקים אל האדם איכך?´
כל אותן שעות של שיחות נפש,של חלומות משותפים, נחנקו למוות ונעטפו בכמה מילים סתמיות. הרגשתי חושך. לא ראיתי כלום. לא יכולתי לנשום.
אבינועם הירש,חברים מקשיבים

 

                                                  

רציתי רק להגיד לך דבר אחד. קטן. לא יותר

ואז תוכל מבחינתי להמשיך.

כבר לא מעניין אותי כלום, באמת.

מבחורה מלאת חיים,שמחה,שסוחפת את כולם עם החיוך שלה הפכתי לגפרור שרוף.

רציתי רק לבוא אליך,להסתכל לך בעיניים ולשאול אותך אם יש לך מושג ולו הקלוש ביותר.

אם אתה באמת מודע לרצח. לשפיכות הדמים.

איך שהפכת  את פיך לסכין ואת לשונך למאכלת ומילותיך, הו מילותך שכבשו את ליבי, המיסו אותו ברכות וחום ללפידי אש שצרבו בנשמתי,שרפו ועשו בו כבשלהם.

בניתי בית מקדש, מחלום, מדמעות,מתפילות,מדם ואתה... ניפצת לי אותו. חיללת, החרבת.

היו לי הרבה שאיפות בחיים, באמת. כמו לכולן.

שמלת כלה צחורה,מהממת,ממלמלת טוהר.

לא רציתי אולם. לא התחברתי לכל השואו הזה. זה פשוט נראה מלאכותי מידי. מזוייף.

חלמתי על חברון, מערת המכפלה,מקום בו כל אבן ספוגה במשמעות. 

ככה רציתי את בראשית הבית שלי, שלנו,של הקב"ה.

שרק הוא יודע כמה מקום השארתי לו, בין ה'איש לאישה' שחס וחלילה האש לא יהיה בבחינת 'אש אוכלתם'

ביום לפני לא ידעתי אם אני חולמת או לא.

הלב שלי...שיכור. מתודה. מתפילה.מהודאה.

תמיד אהבתי לשיר בסעודה שלישית את השיר של  'טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון'

וביום שלפני, נשמתי אותו. הרגשתי איך כל עצמותי תאמרנה מי כמוך ה'.

ה' ה', אבאל'ה שלי, רק אתה יודע.רק אתה ספרת לי  אותם. את הרגעים הקטנים הללו.

פיסות זעירות של זמן, טבולות בנצח,בבדידות, בקדושה,בכאב אין סופי.

איך שלפני השינה, לפני היום ההוא,שחשבתי שהוא כבר לא יבוא, חיבקתי את הכרית שלי והשמיכה חזק חזק.

חיבקתי ובכיתי. וכל המועקה הזו, של הרווקות, של הלבד, יצאה החוצה. נשטפה.

אחזתי בכרית ברוך משל הייתה תינוק קטן,התינוק שלי ולשנייה אחת של קסם חשתי רגש אימהי.

והלב שלי, גם הוא לא רצה לומר כלום. רק לחבק. להגיד תודה. אני אוהבת אותך אבאל'ה יקר.

ואז...

אז זה קרה.

'אני פשוט לא יכול, אני ממש מצטער' אמרת לי בטון קר של מכונה. 'זה לא את, זה אני'

'מבינה? פתאום...פתאום אני לא בטוח, מן תחושה כזו...'

ככה פשוט.

כל אותן שעות של שיחות נפש,של חלומות משותפים, נחנקו למוות ונעטפו בכמה מילים סתמיות. 

הרגשתי חושך. לא ראיתי כלום. לא יכולתי לנשום. 

אמאל'ה!!! צעקתי. 'אני לא מרגישה טוב'.

בא לי להקיא.

וידעתי.

ידעתי שלא משנה מה יקרה,המילים האלו,נטיפי הקרח שדקרו והטביעו את חלומותיי יילכו איתי עד לקבר.

לא, זה לא יכול להיות. אני חולמת.

ריבונו של עולם,בבקשה תגיד לי שאני חולמת. זה לא נכון.

כבר החזקתי אותו, את התינוק שלי וכבר ראיתי אותנו ביחד.

מחזיקים ידיים אחרי החדר ייחוד.

כל כך מאושרים.

ואתה...הנסיך שלי.האחד שלי. אתה שנדרת לסוכך עליי, להגן, נכנסת בדמות מלאך המוות.

ואני, אומללה,עזובה, כל כך רציתי שהוא יתנפץ.הלב שלי.

למיליון רסיסים.

שלא יהיה, שלא אהיה.

אבל הוא פשוט נשאר שם, מאובן, יתום, המום, נבוך.

ולא הבנתי. איך יכולת? מה חשבת לעצמך?

אבל לא זה מה ששרף אותי.

אלא המבט לעבר הפנים ששלחו יד בנפשי.

דווקא אתה? דווקא ממך?

והלב שלי, גסס ושפתותיו דובבו רק:

למה? ואיך?

ואתה...בייני"ש מכובד, המשכת הלאה. בעבודת ה' שלך. לעבר ההצעה הבאה.

נו, מי לא תיקח אחד כמוך. שקדן. נערץ. ראש ישיבה לעתיד.

ואני? מנסה עדיין לאחות, להדביק את מה שנשאר מהדימוי העצמי שלי.

ממה שהיה פעם כבוד, ביטחון,אישיות ועכשיו...התמוסס בשובל האבק שהותרת לכדי צל ודממה.

עוד מעט ראש השנה, יום כיפור והעיניים שלי לא יכולות לזוז ממנו, מהטלפון.

אני עדיין מחכה לשמוע אותך. לדעת שלא ניטרפה דעתך.

מחפשת נואשות אחר הנסיך שלי, אחר האדם שהתאהבתי בו ונדם.

ולא יכולה שלא להיזכר בגמרא ההיא ביומא כ"ב,א שהגדירה יותר טוב ממני את הכול:

"ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו...בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים".

מעניין אותי תמיד לחשוב איך תעביר לתלמידים שלך את המשנה הזו.

ופתאום, לפני יום הדין, הלב שלי,קודש הקודשים שלי, במקום שיוצף באור, באהבה,בטוהר

מדיף ריקבון של כעס, עלבון, טינה.

ואני לא רוצה להרגיש את זה. לא רוצה. זה לא מגיע לי.

רציתי רק להגיד לך שאני לא כועסת עליך.

אני יודעת שלא עשית את זה מתוך רוע טהור. אתה לא אדם רע.

פשוט לא שיערת לעצמך שאפשר להרוג נשמה ולפורר אותה באמצעות SMS אחד.

אני מקווה שמי שתהיה איתך תהיה מאושרת, שאתה תהיה מאושר

אבל אם אתה קורא את זה, שתדע בכל אופן, שאני עדיין פוזלת לעבר הטלפון. לעבר השפיות.

לא, בדברים האלו אין מאוחר מידי. 

ובהתקדש החג, בהתאסף הבית דין של מעלה ברעש פתיחת הספרים

מי לחיים ומי למוות, בשאגת העלבון, בים הדמעות, צפות ועולות להן המילים:

"עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר"

ואני מתכנסת, ושותקת.

וחושבת.

עליך.עליי. עלינו.

ועל אלוקים.

'ויאמר אלוקים אל האדם, איכך?'. 

'שתכתב ותיחתם לחיים טובים ולשלום...'



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
מדהים. סליחה על החוצפה אבל
נעמי!!! (9/16/2007)
זה אמיתי?
כאילו הכרת מישהי וזה בעצם מבטא את מה שאתה חושב שהיא מרגישה?
אם לא נוח לך אתה לא צריך לענות
שוב סליחה על החוצפה
2.
וואו!!
אני.. (9/16/2007)
בס"ד

זה פשוט.מהמם!!=] ישר כוח..
3.
אבל אם הוא חושב שזה לא זה
אלמוני/ת (9/16/2007)
למה שיתחתן איתה למרות שהוא לא אוהב אותה??
4.
וואו!!
ליאל (9/16/2007)
זה ממש עצוב! אני ממש מקווה שזה לא מבוסס על מקרה אמיתי...או שלפחות זה מוקצן מאוד..
5.
וואו!
בת של מלך! (9/16/2007)
אמאאאאא כולי צמרמורת ממש...
וואו איזה פחד..
אולי זה לא רוע אבל ממש קשה להגדיר את זה אחרת.. ליבי ליבי עליה..
ממש עצוב..
ואתה-
אתה שרואה את זה..אין לך ת´אומץ להתקשר ולומר סליחה? אומנם לטעות זו חולשה אנושית ולמחול מעלה אלוקית אבל בכל זאת.. טלפון,סמס,מכתב בדואק..משו???
אני פגועה במקומה..
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל עמישראל!
6.
לא הבנתי
אלמוני/ת (9/17/2007)
הוא חייב להתחתן איתה? באמת. נכון שזה לא נעים, אפילו מאוד. אבל בכ"ז אם הוא לא אוהב אותה...
7.
רואים שזה נכתב ממשהו מהלב....
אלמוני/ת (9/17/2007)
כי זה לא נמשדל בסוף ליום הכיפורים או משהו..מאוד יפה..רואים שזה השתפכות..לא נורא ה´ עימך
8.
שאלה
אלמוני/ת (9/20/2007)
קראתי עוד מאמר שלך על הנושא הזה וזה די נראה לי כאילו יש לך משהו נגד בנות יפות (רשמת "מבינים? אני פשוט לא יכול לראות את העטיפה היפה הזו אומרת עם הילדים שלי "שמע ישראל", מתעוררת לידי כל בוקר" משהו כזה) אז רציתי לשאול מה הקטע זה כל כך נורא שאשתך תהיה יפה?
אם הייתי מגיב שם אז לא היית שם לב אז הגבתי פה
תודה
יום טוב
9.
לא הבנתי...
א.א (9/20/2007)
המאמר אכן מדהים וכתוב מדהים ויישר כוח עצום לך!!
רק דבר אחד, וסליחה אם זה יפגע...
מה הקשר?!?
מה הקשר לחיים ומה הקשר ליוה"כ?
אולי לא הבנתי את הפאנץ´-ליין אבל סה"כ זה היה עוד דף מהיהרורי ליבה של בחורה... ומה המקום של זה כאן, באתר ´חברים מקשיבים´ - אין לי מושג...
ועוד לאור העובדה שרוב רובם של הגולשים כאן עדיין לא חצו את גיל 19... תלוש והזוי משהו...
ועם זאת - יש לך כישרון!!
גמר חתימה טובה.
10.
קראי כבר בעולם קטן..מסקנה אחת!
חן (9/20/2007)
יש דברים שלא עושים לאהוב זה יפה וטוב אבל לא מבלים חתונה יום לפני אם לא עשית את זה עד עכשיו חבל פספסת נכון שזה קשה אבל לא עושים דברים כאלה לומדים לאהוב עם הזמן אהבה זה דבר שנבנה ואין סיכוי שזה לא יבנה כי אם באים מעולם משותף עם חלומות משותפים אז למה שלא תבנה האהבה??
בכל הדורות אנשים התחתנו אפילו עם כאלה שהם בקושי מכירים אבא היה מחליט. נו ופעם אנשים היו מאושרים פחות מהיום? לא נראה לי, אולי הפוך. לא שאני תומכת בדרך של לא להפגש לפני החתונה חס ושלום! אבל לפגוע ככה בבן אדם בגלל שאתתה לא בטוח אוהב אותה, אפילו לא לדבר על הבעיה להסביר?! הרי ברור שאם אתם ביחד מספיק זמן כדי שהיא תרצה להתחתן, אתה יכול לדבר איתה על זה לנסות לשנות דברים לברר ללבן לשאול.. אין מקום למעשים כאלה לע"ד..ה´ יעזור לך צדיקה ויתן לו לב ושכל לפחות לבקש סליחה אמן.
11.
איזה חוסר רגישות!
אלמוני/ת (9/25/2007)
מינימום התנצלות מצידו! לפעמים אני פשוט חושבת שאין לבנים רגש...
זה כ"כ עצוב...
אם זה אמיתי אני מאחלת לה שתמצא את מי שמיועד לה ושתהיה מאושרת.
12.
כבר קארתי בעולם קטן!
שיר (9/26/2007)
ומשהו יכול להסביר לי למה כבר 20 שנה המאמר הזה הוא המאמר האחרון???
למה לא מפרסמים נגד הזרם?
13.
למה הוא צריך להתחתן איתה (לת)
אלמוני/ת (9/26/2007)
14.
ללא נושא
אלמוני/ת (9/26/2007)
אם הוא לא אוהב אותה... לא בטוח שאהבה זה דבר שנבנה רק, חתונה זה לא רק אהבה זה מחויבות, זה צריך לבוא משני הצדדים מה שהיא מרגישה, אם הוא אומר את זה עכשיו אולי זה קצת חסר רגשות, ואולי היא תהיה במשבר, אבל היא לא תצטרך אחר כך לחיות כל החיים עם מישהו שלא מסתדר איתה!!!!
15.
ממש יפה
אלמוני/ת (9/28/2007)
רק חבל שבעשרת ימי תשובה, הימים שכל כך צריכים התחזקות, יש רק מאמר אחד.
16.
סליחה
מישי (5/30/2008)
אבל לא ממש הבנתי מה היא רוצה ממנו הוא אמר שהוא מצטער והכל וגם אני מאחלת לה שתמצא את בעלה אבל אם זה לא זה זה לא זה !אין טעם להתחתן אם מישהו מרגיש שזה לא טוב וחבל שהיא מרגישה ככה חוצמזה לבנים יש רגש לכל המשערות למניהן ...
17.
לאריק באהבה... (לת)
.רעות (7/30/2008)
18.
אני כ"כ מזדהה
מישהי (8/27/2009)
לי קרה מקרה של הפסקה זמנית שלא ברור מתי היא תגמר.אלו רגשות כ"כ מוכרים ואמיתיים.חוץ מזה שלא מודיעים דברים כאלו בsms !!מדברים בטלפון במקרה כזה-זה המינימום!
19.
מרגש
מדהים (4/14/2015)
בכיתי
 




חפש