הדרך לחופה רצופה הנהגות טובות
הרגע המדהים של החופה בו זוג צעיר ומאוהב נשבע זה לזו אמונים ומתחיל את דרך חייהם המשותפת ביחד, עטופה בהמון מנהגים יפים. חלקם עתיקים ואחרים חדשים, לחלקן סיבות הלכתיות, ולאחרים יסודות בקבלה. לא נתיימר להקיף את כולם (ספרים שלמים נכתבו על זה!) אבל ננסה לתת טעימה קטנה. ולמי שזה עושה לו חשק, נאחל שבקרוב יזכה להגשים את החלום...
יוני לביא

 

סיום הרווקוּת

דווקא בשבוע האחרון שלפני החתונה נהגו רבים שהחתן והכלה לא ייפגשו בכלל. יש לכך טעם הלכתי, אבל מה שבטוח שזה מעצים את הגעגועים ועושה את המפגש המחודש מתחת החופה עוצמתי הרבה יותר. זו גם ההזדמנות לחתן והכלה, שאולי קצת הזניחו בחודשים האחרונים את המשפחה לטובת האהוב החדש, להקדיש להם קצת יותר זמן, וגם להרגיש בפעם האחרונה את טעם הבדידות של הרווקות לפני שנפרדים ממנו והפעם סופית. ומי שבכל זאת לא מסוגל להיפרד אפילו לשבוע? תמיד אפשר לדבר בטלפון או להסתמס.

 

היום האחרון

כתוב בספרי החסידות שיום החתונה הוא היום הגדול בחיי האדם. בְּעֵדות מסוימות נהגו שהחתן והכלה מתענים בו, ונמחלים להם אפילו עוונות שיום הכיפורים אינו מכפר. יש שמבקרים בכותל או הולכים לצדיקים להתברך. יש גם כוח מיוחד של תפילה של חתן וכלה וכדאי לנצל אותו לטובת כל אלו שעדיין לא זכו להגיע לרגע הזה, עבור כל מי שזקוק לפרנסה, לרפואה או להיפקד בילדים. וכמובן לא שוכחים...לנוח. צריך הרבה כוחות לערב הגדול!

 

ליל החתונה

האורחים מתאספים, הכתובָּה כבר מוכנה והחתן בודק בעצבנות מדי כמה דקות שהטבעת עדיין  שמורה בכיס החליפה, ו...יוצאים לדרך. בחוץ לארץ נהוג שכל זוג הורים מלווה את בנו או בתו אל החופה, אך בארץ ישראל המנהג שונה - שני האבות אוחזים בזרועותיו של החתן משני צידיו, ושתי האמהות מלוות את הכלה. אולי יש בזה אמירה ותקווה שמכאן ואילך שתי משפחות שהיו זרות זו לזו יהפכו לאחת, וכעת אבא שלך הוא גם אבא שלי, ואמא שלי היא גם אמא שלך. החתן צועד ברגליים רועדות ובשפתיים רוחשות תפילה אל הכלה שיושבת על הכיסא המיוחד המעוטר בפרחים. רגע אחד לפני המפגש ביניהם יש שנהגו לעצור, וכל זוג הורים ניגש, מניח את ידיו על ראשו של ילדו ומברך אותו בדרך צְלֵחָה, ומתפלל שה' יישלח לו ברכה בהקמת הבית החדש. גם הקשוחים שבינינו עשויים כבר לחוש איזו לחלוחית בעיניים. לא פשוט. הגוזלים עוזבים את הקן...

החתן מכסה את הכלה בהינומה ושני האבות מובילים אותו אל החופה כשלאחריהם יגיעו האמהות תומכות בכלה המתרגשת.

 

החופה

האשכנזים נהגו לעשות את החופה מתחת כיפה השמים, לסימן של ברכה כמו שהובטח לאברהם "ושמתי את זרעך ככוכבי השמים", ויש אולמות עם גג נפתח בדיוק מעל המקום בו מוצבת החופה (אם יורד מבול לא חייבים להתעקש. בעזרת ה' תהיה ברכה גם אם החופה תהיה מתחת הגג...).

אצל הספרדים נהוג שהכלה מעניקה את הטלית החדשה שקנתה לחתן מתחת החופה. הוא מתעטף בה ומברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ומתכוון גם על הטלית חדשה וגם על הכלה החדשה...יש משהו מיוחד בטלית שהיא בגד גדול הרבה יותר ממידותיו של האדם. יש בזה משהו סמלי שברגע הגדול הזה בו החתן והכלה מתאחדים הם יוצרים משהו הרבה יותר גדול מאשר כל אחד לחוד ואפילו שניהם יחד. הם מתחברים אל הנצח, אל האינסוף, וגם יכולים עכשיו ביחד לגעת בעתיד כשיביאו לעולם בעזרת ה' את הדור הבא.

אצל האתיופים נהוג שראשו של החתן עטור בסרט בצבעים לבן ואדום. לבן לסמל את הטוהר והַזָכּוּת של הרגע הזה, ואדום בגלל ברית הדמים שנכרתת בין שניהם.

 

לשבור את החומות

אצל האשכנזים נהוג שהחתן עומד במרכז החופה והכלה ושתי האמהות מקיפות אותו שבע פעמים. יש למנהג הזה משמעויות עמוקות רבות, אך לרבים זה מזכיר את ההקפות הידועות של חומות יריחו על ידי צבא יהושע, שבסופו של דבר הפילו אותן. אולי גם כאן יש תקווה להפלת כל המחיצות והחומות המפרידות בין החתן והכלה בתקווה שיהפכו להיות אחד באמת. נוסף לזה יש בזה מְעֵין גם תפילה שהאהבה העצומה שיש כרגע בין הזוג הטרי תמשיך ותלווה אותם כל חייהם, ולאן שלא יפנה יראה אותה לנגד עיני רוחו.

הצלם המתוח בהיכּוֹן - הגענו לרגע המכריע של שבירת הכוס! אסור לו להחמיץ את הרגע הזה בשום פנים ואופן. אם ילך טוב - ייכנס לעמוד הראשון באלבום החתונה המהודר, אם לא - עוד יותר טוב - יישלח ישר ל'פספוסים'.

מסירת הטבעת, שבע הברכות, היין, הכתובה, טישויים עוברים בין הסובבים, וכמו חלום הסתיימה החופה. הבעל החדש, בפעם הראשונה, אוחז בידה של רעייתו, והם צועדים יחד לצלילי התזמורת ושאגות הרוקדים לעבר חדר הייחוד. אצל חסידי חב"ד נהגו להדגיש במיוחד את עניין הריקוד בעוצמות בחתונה, לומר שלמרות זה נישואין זה עסק רציני בהחלט, ובניין בית חדש זה דבר שצריך להשקיע בו את כל הלב והנשמה, אסור לוותר גם על הקלילות וההתלהבות וגם הם צריכים ללוות אותנו כל החיים.

 

חדר ייחוד

יש להימצאות המשותפת של הזוג במקום פרטי סגור (לראשונה בחיים 'איסור ייחוד' מתהפך למצווה, חשבתם על זה?!) תפקיד מבחינה הלכתית כחלק מהיווצרות הנישואין. אומנם זהו מנהג אשכנזי אך גם בעדות הספרדים יש זוגות רבים שבכל זאת התעקשו עליו בגלל שזה בעצם הזמן היחיד בו החתן והכלה יכולים לשבת ביחד ולהחליף כמה מילים שקטות בתוך הערב הסוער הזה. האוכל כבר מוכן בפנים אבל מי מסוגל לחשוב על אוכל ברגע הזה?! זה הזמן הנשגב שבו שני חלקי נשמה שחיכו זה לזו מעל עשרים שנה וזכו להתאחד סוף סוף יכולים בפעם הראשונה להרגיש איך זה להיות לבד-ביחד. אלו רגעים קסומים שמי יודע מתי יהיו עוד כמותם, אבל, חבר'ה, הלו, אל תשכחו לצאת החוצה בסופו של דבר. יש לכם את כל החיים ביחד, וכאן בחוץ מחכים לכם כולם לפתיחת החגיגה...

אז שיהיה בשמחות ובקרוב גם אצלכם!

 

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
למעלה מעשרים שנה?
י. שם שם (2/9/2008)
בס"ד.

וכל האולפנסטיות שחוגגות את זה בגיל 17.78?

עליהן לא חשבת?
2.
יאווווו עושה חשק!!!!
אלמוני/ת (2/10/2008)
באלי להתחתן!
3.
חורה לי מאוד
א.א (2/10/2008)
אם אני לא טועה - המאמר הזה הופיע בגיליון האחרון של עולם קטן... הנושא של הגיליון היה חתונה, ולא יכולתי שלא לכאוב על מה שמתרוצץ עכשיו בראשם של עשרות בני נוער.
יש איזו אופנה מאגניבה בימינו להתחתן באיזור השישית-שביעית, אופנה שבעיניי היא לא יותר מלחץ חברתי שאין כדוגמתו וכישלון נוראי שלנו.
נפלא להתחתן בגיל צעיר - הלוואי על כולנו - אבל לא כולנו באמת מוכנים לזה, באמת יודעים מה זה להתחתן, לחיות חיי זוגיות, להוליד ילדים, לעבוד, להתמודד, להיות עצמאיים.
יחידי סגולה של ממש הם אלו המסוגלים לכך בגיל התיכון, אבל לצערנו הטרנד הזה פשה במיגזרנו והחל להתנפח למימדים מפחידים.
אני לא יכולה לומר שזה שלילי להתחתן בגיל צעיר - שוב - זה מבורך מאוד מאוד! אבל לא כולם יכולים לזה. שישיסטית שבחרה להתחתן, על פי רוב, היא ילדה שהרגע נכשלה בבגרות ונכנסה לדיכאונות, ילדה שהרגע רבה עם ההורים שלה על שהיא רוצה ללכת למדרשה, ילדה שבכלל בכלל עוד לא בשלה נפשית לבניית חיי משפחה יציבים וקיימים, להעמדת דור על רגליו, להקמת בית של תורה ומצוות.
העובדה שהנושא הזה מדובר כל כך הרבה לפני גיל 18 והעובדה שכל חמשושית בטוחה שהיא יודעת מה זה להתחתן והיא תעשה את זה עם הדוס הראשון שהיא תמצא - זו הובלה מפחידה מאוד שלנו לחיי נישואין כושלים, לבית עם יסודות רעועים, לשני ילדים קטנים שמשחקים בלהיות אבא ואמא.
חורה לי העידוד לעיסוק בזה ו"עשיית החשק" על ידי, למשל, העיסוק בזה בעלון הכי נפוץ לבני נוער בימינו - "עולם קטן".
אני בטוחה שלא היתה ילדה שזה לא עורר אצלה את הרצון "גם"...
וחבל וכואב - כי עם הרצון הגדול להעמיד דורות של בתים של תורה, דורות של אנשים של תורה - זה הולך לנו לאיבוד עם הקמת הזוגיות המעורערת הזאת בגיל כל כך צעיר.
ואם כבר - אז הסברת ההשלכות של חיי הנישואין, הסברת העניין לעומקו, ההכנה הנפשית לקראתו - אלו אולי יכניסו קצת שכל בקודקודם של המתיימרים להתחתן בגיל תיכון.
ואני חייבת להדגיש שוב - אני מאמינה שאכן יש חבר´ה צעירים שהבניין האישי שלהם בשלבים מתקדמים, הבשלות הנפשית שלהם הגיעה לנקודה המתאימה והם אכן יכולים להתמודד עם הדבר העצום שקוראים לו חתונה.
אבל אלו יחידי סגולה ובעולם של ימינו זה דבר לא שכיח.
הלוואי על כולנו...

שנזכה לבשורות טובות ולשמחות,
אני.
4.
א.א- מסכימה מאוד.
אלמוני/ת (2/10/2008)
הצורך הזה להתחתן יכול לבוא לידי ביטוי גם באהבה האין סופית שלנו לקב"ה, שנבנה ביחד איתו ואז נשלים את החצי שלנו.
5.
מזמן לא הסכמתי כל כך...
י (2/10/2008)
לשתי התגובות שלפניי-התגובות במקומן!
ממש הזדהיתי...
ואוסיף את ענ"ד שמתייחסת גם לסיפור הסמוך ´נגד הזרם´: נראה לי שמאמרים כאלה ונושאים כאלה לא אמורים להופיע בתדירות כזו מעל במה המיועדת לבני נוער, הצעירים מדיי מגיל נישואין. זה גורם להם נזק בהוספת מתח מיותר, על המתח הקיים גם ככה. יש המון נושאים בוערים, עדיף להתמקד בהם. וחוצמזה- שכוייח לצוות האתר, בסה"כ הוא מעולה!
6.
ללא נושא
יעלי (2/12/2008)
בס"ד ובהשתדלותנו

באמת מאמר יפה, אבל אני לא יכולה להתעלם ממה שא.א אמרה. פשוט מילים כדורבנות. הסכמתי עם כל הבהרה, לא הייתי מגריעה דבר!
שכוייח...יעלי
7.
מה אתם אומרים?
אלמוני/ת (2/24/2008)
חברים מקשיבים, יש לכם תשובה למה שנאמר כאן? מה דעתכם?גם הצד הזה של הנושא מעניין אותנו...
8.
לי יש תגובה-
:) (4/2/2008)
אני חושבת שלהתחתן זה המטרה בערך של חיינו- תכלס זה הדבר הכי חשוב, תחשבו נגיד על החרדיות שגם מתחתנות באיזה גיל 17-19 זה פשוט כי מהרגע שהם נולדו אומרים להן זה בעצם התפקיד שלכן זה מה שאתם צריכות לעשות, מלמדים אותם כל מה שהם צריכות כדי לבנות בית, וסתם אני חושבת שגם אנחנו צריכים לחשוב על זה- זה המהות של חיינו.. נכון שלא כולם יכולים, לא כולם מתאימם לא כולם בוגרים וכו´.. אבל פשוט שנדע, באמת שניהיה מודעים לכך שזה הדבר הכי חשוב, בערך המהוות של חיינו...
9.
עליה להר הבית
דתי (8/4/2008)
רק רציתי להזכיר גם את המנהג היפה של כלות בימינו לעלות להר הבית ביום החתונה
 




חפש