לזכרו של רועי רוט הי"ד, שנרצח בפיגוע ב"מרכז הרב".
"ביום חמישי כ"ט אדר א הייתי בישיבה והתעוררתי (ב"ה) לעוד בוקר חדש, עם הרגשה רעה, זה לפעמים קורה לי ולא תיארתי לעצמי שבאותו יום- חיי ישתנו לעד..."
זיו גרין, מן הגולשים

  

בוקר טוב! היום יום שני ג אדר ב.

עוד לילה ללא שינה עבר עלי- השלישי במספרו מאז אותו לילה שבא התחולל אסון טרגי שבא נרחצו בישיבת מרכז הרב 8 קדושים ובניהם חברי הטוב ואהוב- רועי רוט הי"ד.

כולם לפעמים מתחילים את הבוקר עם הרגשה לא טובה ובסוף מתברר שזאת סתם הרגשה סתמית.

ביום חמישי כ"ט אדר א הייתי בישיבה והתעוררתי (ב"ה) לעוד בוקר חדש, עם הרגשה רעה, זה לפעמים קורה לי ולא תיארתי לעצמי שבאותו יום- חיי ישתנו לעד.

שכחתי מאותה הרגשה ובערב חזרתי הביתה (לשבת חופשית- אני בישיבת הסדר) והיה הכול כרגיל.

בערב הלכתי להתפלל מעריב בשעה 9 ואחרי התפילה- בדרך הביתה חזרה אלי שנית ההרגשה הרעה שבא פתחתי את היום.

הגעתי הביתה ואימי קיבלה את פני עם משפט הבא: " היה פיגוע בי-ם בישיבת מרכז הרב ", עמדתי כמה שניות, חשכו עיני והחלפתי צבעים, מאוד פחדתי, ואמא לא הבינה בהתחלה מה משמעות דבריה עבורי עד שהסברתי לה.

מאותה שנייה חשבתי על שני חברי הטובים: רועי רוט הי"ד ואופיר (שם בדוי) שלומד ביחד עם רועי בשיעור א בישיבת מרכז הרב.

ד.א למדתי עם רועי ואופיר ביחד בישיבה תיכונית ר"ג בכיתות י"א-י"ב.

מיד התחלתי לעשות סבב טלפונים מטורף ומאותה שנייה הייתי צמוד לטלוויזיה-רואה את התמונות והנתונים המזעזעים שמרצדים על המסך ומחכה לעדכונים מחבר טוב שלי מאלקנה שלמד עם רועי ואיתי ביחד ומשאר חברי לשכבה וכמובן- צמוד לספר תהילים..

רק בערך בשעה 22:30 (הפיגוע התחיל בשעה 20:35) התבררו ממדי האסון: 8 הרוגים, 13 פצועים.

ה' ישמור, יעזור ויציל!! עדיין לא ידענו מה מצבם של שני חברינו וכל הניסיונות הרבים שעשיתי כדי ליצור איתם קשר-עלו חרס בידי ולא הצלחתי להשיגם- במיוחד כאשר הפלא שלהם לא עליהם כמו רבים מישיבת מרכז הרב.

כל דקה שעוברה- נחשבה כנצח והרבנו בתפילות, בתחנונים ובבכיות כמו כל עמ"י.....בשעה 23:20 בערך  קבלתי הודעה משמחת והודעה קשה: אופיר (שם בדוי) יצר קשר עם הוריו והוא לא נפגע ב"ה, נשמנו לרווחה- חצי דקה לפני תחילת הפיגוע הוא הלך לבית מדרש אחרי שאכל וכך חייו ניצלו ב"ה.

באותה הודעה נאמר לי (ולחברי מהשכבה) שרועי נעדר ולא מוצאים אותו, אחרי השעה 24:00 (אני לא זוכר שעה מדויקת) חבר התקשר אלי ואמר שלא מוצאים את רועי בשום בית חולים ובשלב הזה עברו בראשי

מחשבות איומות באותם דקות וסירבתי לקבל את ההודעה ולא האמנתי לה.

התפללתי, בכיתי, התחננתי, מה לא עשיתי?

כל דקה שעברה מתחילת הפיגוע ובמיוחד אחרי ההודעה הזאת נחשבה בשבילי כנצח, החוסר הוודאות במיוחד בשלב קריטי זה- ממש הרג אותי.

 בשעה 24:40  עברה שמועה שכנראה רועי נרצח- למילה " כנראה " יש משמעות רבה במיוחד במקרה הזה אבל איפה שהוא התחלתי להאמין לה כי החבר השני (אופיר) יצר קשר עם הוריו (התברר לנו שבתחילת הפיגוע הוא ברח לאחד השכנים שבבניין הסמוך לישיבה) ורועי עדיין לא! ובנוסף גם הוריו ושכנם של רועי, נסעו בתחילת  הפיגוע לי-ם לא מצאו אותו בשום בית חולים.

התקשרתי לאותו חבר כדי לבדוק מאיפה השמועה הזאת הגיע וכך הוא אמר לי: "חבר אחר מהמחזור יצר קשר עם מישהו שלומד במרכז והוא אמר לו שרועי...."              את האמת, לא כ"כ האמנתי לו שלמרות שהוא היה חבר אמין, ורציתי לשמוע זאת מגורם שבאמת יודע מה אם רועי וזה דרך החבר שלי מאלקנה.

בשעה 1:23 קיבלתי טלפון ובו נשמע בכי וכמה מילים קטועות ולא ברורות: " השכן שנסע עם הוריו של רועי לי-ם, העביר קשר שהקדוש רועי רוט הי"ד נרצח ".    את הדקה הזאת לא אשכח בחיים!!!

העברתי קשר בין החברים, כולם בכו כמובן, התפללנו, לא היינו מסגולים לדבר ולא מסוגלים לקלוט את גודל האסון, היינו בהלם גדול, לא עיקלתי את ההודעה כי הכול נחת עלי בבום! במכה חזקה וכואבת שהייתה ממש לא צפויה.      מאותה שנייה, ידעתי שחיי השתנו ושאני פותח תקופה חדשה ודף חדש בחיי.

מאז תחילת הפיגוע ובמיוחד אחרי ששמעתי שרועי נרצח, תפסתי את הראש ושאלתי את עצמי: "למה? למה עכשיו ריבונו של עולם? למה את רועי?!? למה לקחת את הבחורים הצעירים האלה מבית ה' בזמן לימוד תורה ועוד בר"ח אדר?!? חודש השמחה! כל חייהם עוד לפניהם! איך אפשר?!?

עוד כמה שעות אומר תפילת הלל, איך אוכל להגיד הלל אחרי אסון כזה? ".

דברתי באותם שעות קטנות של הלילה עם אדם שחיזק אותי ואמר לי שהלל זו תפילת שבח והודיה לה' וצריך לאומרה גם במצבים הכי קשים.

באותו לילה לא הייתי מסוגל לישון וישנתי פחות משתיים, משעה 4 וחצי עד 6 ורבע כאשר המנהל (של הישיבה התיכונית שלי בר"ג)  שלח הודעה ובה פרטים על ההלוויה.   

 אז הבנתי שזה לא סיוט שחולמים בלילה אלא זה מציאותי! זה באמת קרה!!

בתפילת שחרית אמרתי הלל והתפללתי בבכי ובזעקה לה' והתפללתי בכוונה עצומה....

להספדים בי-ם לא הייתי יכול להגיע וראיתי את חלקם בטלוויזיה- מהקטע שבו לקחו את גופתו (צמרמורת עוברת בראשי שאני כותב מילים אלה) של חברי רועי בבכי קורע ועוד כמה הספדים ובאמת היה סופר קשה.

הייתי בהלוויה של הקדוש רועי הי"ד (באלקנה) ואת המראות שהיו שם- אי אפשר לתאר במילים והם ילוו אותי כל חיי, צריך היה להיות שם כדי להבין במה מדובר ואת גודל האסון, איזה אדם מדהים ומיוחד רועי היה.

כמה אלפים טובים ליוו את הקדוש בדרכו האחרונה, היה קשה ביותר!! היה מחזה לא רגיל בכלל ואפילו לא דמיוני, זה באמת קרה.

הרבה הספידו את רועי בהלוויה ובניהם אחותו של רועי (שהיא בת 16) שגרמה לכולם לבכות בכי קורע לב באומרה את המשפט שכ"כ אפיין את רועי בחייו: " אני מתחננת שמחר (יום שישי) בבוקר אקום ואראה שהכול היה סיוט ותחזור הביתה עם החיוך הענק שלך, עכשיו ר"ח אדר ואתה הרי הכי אוהב לשמוח! ".

משפט זה נכרת בראשם של רבים מהנוכחים בהלוויה וצוטט ברוב העיתונים.

רק בסוף הקבורה, הצלחתי לעמוד ליד קברך הטרי ורציתי לבדוק מי קבור שם, כי אולי זה באמת חלום רע? אבל על הקבר היה כתוב: " הקדוש רועי אהרון רוט ", זה היה הרגע הכי קשה עבורי בהלוויה ובכלל בחיים שבו כל הברזים והסכרים נפתחו ולא היה ניתן לעצור אותם....

היה קשה לי לעמוד לידך במיוחד שהמרחק בינינו כה גדול! אני כאן למטה בעולם הזה ואתה שם למעלה בעולם הבא בגן עדן- המקום הראוי לך, קרוב לקב"ה-לכיסא הכבוד שכ"כ אהבת.

בד"כ שאדם נהרג ח"ו ואנו לא מכירים אותו, חלקנו מנסים להתחבר אליו ואל משפחתו אבל אי אפשר להתחבר ולשקוע באבל אמיתי על כל אדם שנפטר ובמיוחד על אותם אנשים שאנו לא מכירים כי אי אפשר לחיות כך, עד שהאסון לא קרוב אליך (ח"ו) אתה בחיים לא תבין מזה כאב אמיתי שיוצא מהלב ומהנפש ולא תדע מזה אובדן אמיתי של אדם שעד לפני כמה שניות היה בחיים.   

יהי רצון שלא תחוו צער כזה!   א-מ-ן!!!!!

 

רועי השאיר אחריו: הורים, 4 אחים ואחיות וגיסה אחת.

רועי היה מספר 2 במשפחה.


 

 

אחרי שגרמתי לכם (ולי) לבכות, קבלו דברי חיזוק:

עמ"י היקר, עכשיו זה צו השעה! הגיע הזמן להתאחד ולהיות ביחד כגוף אחד, כעם אחד.

הקב"ה מעמיד אותנו בניסיון עצום וקשה, זה הזמן לה-ת-ע-ו-ר-ר ולהרבות בתפילות, לחזור בתשובה כדי שאירועים כאלה לא יחזרו שנית ח"ו, לבקש מהקב"ה שלא יעמיד אותו בעוד ניסיונות כאלה ולבקש מהקב"ה שייתן לנו את הכוח, האמונה  והעוז להתגבר ולהתמודד עם אסון כזה- רק אדם עם אמונה יצליח!

אנחנו חייבים לצאת מהאבל יותר מחוזקים ולא ההפך ח"ו!

 

 

זכרו: " עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!!!

 

בס"ד

 

עכשיו כמה מילים על רועי: רועי אהב מאוד את השבת, היה אדם מאוד שמח ותמיד חייך ולא ראו אותו אף פעם עצוב או משהו בסגנון ולכן כל מקיריו של רועי השתדלו לשמוח באותה שבת (לאחר הפיגוע) עד כמה שאפשר למרות האסון שפקד אותנו, תמיד הקדים וקיבל כל אדם בחיבוק ובשלום המיוחד שלו עם חיוך מתוק על הפנים אפילו לאנשים שלא הכיר, רועי אהב לשמוע מוזיקה חסידית ואהב מאוד לשיר, התחבר לכל אדם אפילו לאנשים השונים ממנו.

תפילה.....מי שלא ראה את תפילתו של רועי- לא ראה תפילה מימיו!!! היה מגיע ראשון לתפילה ויוצא שעה אחרי כולם, התפלל בדבקות עצומה ובקדיש הוא היה עונה " אמן יהא שמה רבה מבורך " עם כל הלב והכוונות אפשריות בקול חזק מאוד שהרעיד את הקירות והיו שומעים אותו בכל קצוות בית הכנסת/בית מדרש, כולם הושפעו מתפילתו.

רועי השפיע על כל אדם אפילו בשיחה של דקה והותיר רושם עצום ובלתי נשכח על בן שיחו, אהב מאוד את משפחתו, רועי היה אדם מאמין וחי חיי אמונה וגם חיזק אחרים, דאג תמיד לאחרים, הייתה לו משמעת לימודית והקפיד להגיע לכל מקום בזמן ואם חבריו היו מחסירים שיעור-רועי תמיד היה הראשון שבא לעזור להם להשלים

רועי אף פעם לא אמר לשון הרע ונלחם נגד התופעה הזאת!

רועי, היית אדם לא רגיל, מיוחד בעל אישיות מדהימה!! אדם לא אנושי-מעל הטבע, מקומך יהיה בעולם הבא- בגן עדן, לא פלא שאימך אמרה שהיא קיבלה אותך במתנה למשך 18.5 וחצי שנים.

רועי ראה את משפחתו בפעם האחרונה ביום רביעי- יום לפני הירצחו בפיגוע.

רועי השאיר אחריו צוואה לא כתובה והיא: שמחה, שירה, דבקות בתפילה ו " אהבת לרעך כמוך ".

ארבעת דברים אלה היו תמיד בראש חייו, ואני חייבים להמשיך את דרכו וליישמם גם אצלנו.

מסופר, שבזמן תחילת הפיגוע (כאשר הפיגוע עוד לא שודר בטלוויזיה) חברו של רועי רצה ללמוד את סיפרו של המהר"ל- נתיבות עולם חלק א ופתח במקרה בנתיב האמונה ושם היה כתוב: " כל מי שעונה בכל כוחו ובכוונה שלימה אמן יהא שמא רבה מבורך פותחים לו שערי גן עדן......."

זה היה רועי אהרון רוט הי"ד.

זכיתי להכיר ולהיות חבר של רועי מכיתה י"א עד יום מותו.

 

(כותב המאמר למד עם רועי בישיבה תיכונית בכיתות י"א-י"ב)

 

 

יהי זכרו ברוך!

 

" זכור את אשר עשה לך עמלק....תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח "

(פרשת זכור/כי תצא כ"ה, י"ז-י"ט).

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
איזה מדהים!
. (4/2/2008)
בס"ד
עם ישראל, כולם צדיקים, כולם קדושים, כולם הורים! אילו נשמות צדיקות!!
[למערכת- אם אפשר לדאוג למעברים בין שורות, ה קשה לקרוא ככה...]
2.
כ"כ קשה וכואב ...
אלמוני/ת (4/3/2008)
ב"ה
כ"כ קשה וכואב לקרוא את הדברים, ואני בתור אחת שגורשה מביתה בגוש קטיף וחוותה המון פיגועים שהיו, מאחלת שתמשיכו להיות חזקים,ואל תישברו!
שנשמע בשורות טובות! רפואה שלימה לפצועים! ויישר כח גדול לכותב המאמר!
3.
כמה כוח! אמונה!
.. (4/3/2008)
אני קוראת ומתמלאת אמונה! שכוייך עצום לכותב.
4.
ללא נושא
אלמוני/ת (4/6/2008)
באמת מאוד קשה...ועם זאת מחזק ככ!!!
ממש קשה לקרוא בלי רווחים בין השורות וגם יש כמה שגיאות כתיב--רואים שזה נכתב מהלב..
5.
ללא נושא
חגית לאה (4/7/2008)
שנזכה לצאת מחוזקים ואנשים יותר טובים מהסיפור הזה...
6.
ב"ה שזכינו להכיר אנשים טובים!
אחת.. (4/8/2008)
רק רציתי להגיד משו קטן.. מדברים הרבה בתקופה הזאת על אחדות העם. אני מאד מסכימה עם זה! אבל צריך לזכור דבר חשוב- מאיפה מתחילה האחדות? מקטן. כמו כל דבר. זה מתחיל מהמשפחה, מהחברים, מהמורים, מהקהילה, מהעיר, וכן הלאה. לא לצפות שזה יקרה בבום! חברה! זה בידיים שלנו! לא לשכוח! לחייך, לאהוב באמת! לתמוך, להזרים אנרגיות לשני כמו שאתה מזרים לעצמך- "ואהבת לרעך כמוך". זה מתחיל מקטן ולאט לאט גדל- בזכותינו! מי יתן ונזכה לאהוב כל אחד ואחד מעמי"ש באמת ובתמים, ומתוך אהבה זו- נזכה לקבל את פניו של משיח צדקינו בקדושה ובטהרה אמיתית! עם ישראל גדול. יש לו כוחות. לא לשכוח.
7.
מהמם!כלכך קשה וכואב!!!
אלמוני/ת (4/9/2008)
ממש כתבה יפה!רואים שהיא נכתבה מעומק הלב!כמי שמכירה את אחד מהנרצחים באופן אישי ממש חשתי כל מילה!עברו בי צמרמורות וכמובן דמעות..אנחנו צריכים להתפלל המון לבשורות טובות ולגאולה השלימה במהרה!!!והרבה הרבה אמונה!!!!!יהי זכרם ברוך!!ושה´ יקום את נקמתו..ושלא נדע עוד דברים כאלה!!
8.
תודה רבה על החיזוק
אלמוני/ת (4/16/2008)
תודה, ויישר כח על הכח והחיזוק. בתור חברה טובה של אחותו של רועי אהרון הי"ד מאוד התחברתי. שנזכה להתחזק באמונה בעז"ה ושנדע תמיד שהכל מאיתו יתברך ולכן הכל לטובה!
9.
ללא נושא
אלמוני/ת (4/20/2008)
זה משהו קשה לכל עם ישראל!!קשה לנו לדעת את החשבנות של הקבה וגם אי אפשר!!כאן אנו נמדדים במשברים!שנחזור בתשובה שלמה לגאולה אמיתית..
10.
ללא נושא
בתאל (6/5/2008)
שלום, אני בתאל מאלקנה. אני בת 16.
רק רציתי להגיד שראיתי את רועי (הי"ד) יומים או שלושה (אני כבר ממש לא זוכרת) לפני הרחצו.
סתם... עוד טיול עם הכלב שלהם (שאגב הוא היחידי שטייל איתו)...
עוד טיול ועוד חיוך, 4 בתים הפרש הוא ממני, ואני מעגלת את פני בכוח כדי לחייך לעברו בחזרה, ומורידה את החיוך.
אבל לא.. הוא בשלא, לא מספיק וממשיך לחייך.
טוב... אני מעלה עוד קצת את החיוך.
אבל שזה יספיק לו?
מה פתאום?! תחייכי, אחותי, תחייכי כי את יהודיה, תחייכי כי יש לך כ"כ הרבה, תחייכי כי כל מה שה´ עושה ה-כ-ל- הוא לטובה!
גם אני הייתי בבית כנסת בשבת שהוא התפלל. איך היה אפשר שלא לשמוע את צעקתו, את כוונתו.
אבל עכשיו אחרי שהלך, אפשר לשמוע קול קצת יותר דקיק, קצת יותר כאוב אבל בטוח ואמתני של אחיו דביר בין ה- 13.
בלילה שהודיעו על כך שרועי הקדוש נרצח הייתי בסניף, מתכננת מסיבת הפתעה לקומונרית שלנו.
פתאום הודעה על פיגוע בירושלים, עוצרים הכל מתחילים להגיד תהילים, אבל עדיין צוחקים מחייכים, ואומרים תהילים, לא באמת יודעים מה גודל האסון, לא באמת יודעים שלמישהוא כאן זה יהיה היום האחרון.
הודעה על העדרות רועי אהרון רוט... ממשיכים להתפלל ואומרים תהילים שראשי הפרקים שמו של רועי.
מתפללים מנחה.
ואז פתאום שומעים צלצול באמצע התפילה, הבת יוצאת החוצה ועונה.
ואז.
צעקה.
אהההההההההההההההההההההה
דמעות דמעות דמעות, זה מה שרואים, מקבלים את הבשורה!
איך אוכלים את זה? איך מעקלים את זה?
לא יודעים.... יושבים ככה עוד שלוש שעות בסניף בלי מעש.. יושבים בוכים, כבר נגמרים הטשויים, מחפשים מה לעשות עם עצמנו. והולכים הביתה.
בוקר יום שישי הלוויה.
אני לא אמשיך לפרט, אבל אני כן יגיד שקראתי ודיברתי מאז עם מעיין אחותו, ובאמת... היא ממש מחזקת וגם היא כתבה מכתב לכל בנות האולפנא שלי, מכתב על רועי, מכתב חיזוק!
יהי זכירו ברוך!

11.
ללא נושא
יואלה (6/23/2008)
בס"ד
השם יקום דמם יהי זכרם ברוך
השם ירחם עלינו כאלה קדושים נלקחו ובטח הם מתפללים עלינו שלא יעברו עלינו עוד חלילה צרות כי הסבל שלנו עוצר נשימה אין כח אלא רק להתפלל ולהאמין שרק שניהיה קרובים לקדוש ברוך הוא הוא ישמור וייגן עלינו מכל העמלקים הרעים.
ולנצח רק עם האמונה החזקה והתורה רק התורה הצניעות האהבה התפילה אחדות עם ישראל אתם יותר חזקים ממה שאתם חושבים זה לא חדש שרודפים אותנו אז שניהיינו לעם עברנו את פרעה נעבור גם את זה ואתם יודעים מה עוד יהיה גאולה ויהיה טוב רק לא נפסיק לעולם להלחם ללמוד תורה ולהיות עם השם שהשם יהיה בנו הכי גאה שיש השם אנחנו אוהבים אותך ויהיה רצון שלא נדע צער כזה שוב לעולם וועד אמן!ויהי זכרי הקדושים הללו ברוך".בגן עדן אמן!במקום הכי גבוהה איתך לידך שיש.
תודה לקדוש ברוך ששומר עלינו וייקום את נקמת עמו ויגאלנו ברחמים ובאחישנה חזקו ואמצו נשמות
12.
ללא נושא
שחר (4/20/2010)
אני שחר מאלקנה, אני בת 15, שנתיים אחרי הירצחו של רועי אהרון רוט הי"ד.
אני שכנתו של רועי (גרה מולו) ובשבט של דביר אחיו.
את רועי לא הכרתי לעומק אבל, רק מלראותו מטייל עם הכלב וגם בטיש של בר- המצווה של דביר ראיתי את חיוכו של רועי.. כ"כ שופע אור ושמחה!!
ביום הירצחו הייתה לנו פעולה בסניף ומדריכותיי קיבלו את ההודעה שרועי נעדר. מדריכותיי הכירו את רועי בתור אח של חברה שלהם, ומיד התכנסנו לאמירת תהילים.
באותו לילה הלכתי לישון בידיעה שלשכן שלי קרה משהו, אך לא ברור מה..
בבוקר שמעתי את הבשורה הקשה ולמרות שלא הכרתי את רועי, היה לי קשה לדעת שנשמה כזאת כבר לא איתנו עוד..
הייתי בשבעה ושמעתי את הסיפורים עליו וממש הגשתי כאילו אני מכירה אותו אישית..

מרועי למדתי המון על השמחה, הדבקות במטרה ובמיוחד הסבלנות..

אני חושבת שמאדם מיוחד זה אפשר ללמוד המון ממידותיו ומאישיותו..

יהי זכרו ברוך.
13.
ללא נושא
אלמוני/ת (6/3/2012)
תודה על הדברים זה הוסיף המון...
 




חפש