הרהורים בעקבות עיסקת השבויים על החיזבאללה
אחרי שנתיים וארבעה ימים, הרים של דמעות, שמיים שבורים ושני ארונות, קרים, שחורים,זועקים בשתיקתם הקפואה,את מה שהיה ואיננו. חיוך קסום, מבט לוחש, מדינה בוכה, שטן מרקד, עגונה שהותרה, חלום שעוכל, מילים עלובות מתפוגגות מכאב. הבנו בפעם הראשונה....
כתב: אבינועם הירש


אחרי שנתיים וארבעה ימים, הרים של דמעות, שמיים שבורים ושני ארונות, קרים, שחורים,זועקים בשתיקתם הקפואה,את מה שהיה ואיננו.

חיוך קסום, מבט לוחש, מדינה בוכה, שטן מרקד, עגונה שהותרה, חלום שעוכל, מילים עלובות מתפוגגות מכאב.

הבנו בפעם הראשונה.

הרגשנו.

באמת.

עד הסוף.

את האש שנתיזה לנו מכל אות ואות, בשם ומלכות, בכוונה, בפשטות:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי!"

 

משוגעים עם קבלות! הם הסתכלו עלינו, הגויים ולא האמנו.

כמה בלאגן אתם עושים, כמה רעש, ובשביל מה?

 

ארונות? גופות? נשמות...

 

מה הם לא עשו, הרבנים שלנו בשביל לפורר לנו את המאמר ההוא, שבו מסביר החבר למלך כוזר על המעלה של ישראל על פני אומות העולם.

ותמיד שהגענו לחלק הזה, עם כל הרצון הטוב, פשוט לא הבנו על מה הוא מדבר. איזה מעלה, מה מעלה, למה מעלה?

כאילו שבלי הנשמה היהודית לא תדע מאיזה צד לפתוח ת'מעטפה עם הכסף... 

ככה זה שמאכילים אותך בבוקר, כל בוקר, בסיפורי הגן של אהוד וחיים, בחברה שבחרה מרצון לסאב עצמה לדעת.

 

ראינו שני ארונות שחורים ואת הכבוד הלאומי שלנו קבור בתוכו.

תזכירו לנו מתי בדיוק נהפכנו מהבריון של השכונה לילד כאפות?

 

אבל מבעד למעטפת התסכול שעיכלה בנו, הרגשנו גם משהו אחר, חדש, משהו שנראה שכבר שכחנו שיש לנו אותו

בשקט, בלי רעש והסכמים וכותרות לעוסות מרוחות באדום זועק.

גילינו את הנשמה שלנו, של כולנו, את ה'כלל ישראל'.

קודם כל תחזירו את הילדים שלנו, אחר כך נראה...

המחשבה הזו, שהאחים שלנו נמצאים עכשיו בידיים של הישמעאלים האלו, שמסניפים את המוות, זה פשוט גדול עלינו.

ובמקום שהשכל נגמר, והאינטרסים המדיניים מתגמדים, גם הציניות הקרה הזו, שספגה את היום יום שלנו, נאלמה דום והרכינה ראש לאמת ולטבע שלנו, היהודי, ההוא שעושה אותנו כל כך מנותקים מכאן.

לא שייכים.

 

שטיח אדום הם פרשו לכבוד קונטר, בכל זאת רצח בדם קר ילדה בת 4.

יש כבוד.

שריינו מקום לשטן, מקום של כבוד למלאך המוות, רק תבואו, יהי'ה שמייח.

 

אבל אפילו מלאך המוות סירב. בפעם הבאה שהוא נגע בחומר של נאסרללה זה ניגמר בשטיפת קיבה ואשפוז מרצון.

ככה הם מגדירים אומץ.

כל אומה ומה שעושה לה את זה.

 

איך שהם חייכו, איזה אושר, ההתמוגגות, איך דפקנו ת'יהוד.

זה מה שנקרא נחת ערבי.

 

הרבה שלוחים למקום, ומסתבר שהיינו צריכים לקבל את זה בזריקה ללב האומלל שלנו, ישר לוורידים:

"אלוקי נשמה שנתת בי, טהורה היא"

לא באמת הבנו ריבונו של עולם איזה מתנה הבאת לנו.

והאמת, רק בינינו, זה קצת מעיק המעמסה כזו, המצפון המעצבן הזה שלא סותם ת'פה וצוחק לנו בפנים כל פעם שאנחנו הולכים לשחק בכאילו.

כאילו שאנחנו באמת יכולים להיטמע בין הנורמות שלהם, של אומות העולם

כאילו שאנחנו באמת יכולים להסתכל להם בעיניים בלי למצמץ ולירוק להם בפנים:

יודעים מה? נשבר לנו מהשטויות, מהיום גופה תחת גופה!

הצחקתם את נשמל'ה...

אולי עכשיו אנחנו מתחילים להבין, למה כל כך קשה לנו להרים כפר שלם של מחבלים.

אולי עכשיו נתחיל להבין למה אנחנו מאבדים עצמנו לדעת עם כל אישור מעבר לאמבולנס של הסער האדום שהשד יודע מה יש בתוכו.

אבל עכשיו..., אחרי שראינו, הרגשנו, נשמנו את הכאב

הכול נהיה יותר ברור, וחד, ועמוק, ובפעם הבאה שנברך, ניזכר בהם

בשני קדושים, בניו של אבא שכול, שחזרו אלינו כנשמות שבאו להזכיר לנו

יהודים, כוונו חזק, בשם ומלכות:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא עשני גוי!"

ותקשיבו לו. למלך אביון.

לאבא שכול.

שבקול חנוק, מנענע ראשו בדממה, ועונה לנו

אמן....

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
חזק!!!
אלמוני/ת (7/27/2008)
אין עליך אבינועם!!!
2.
ואייי חזקק!!
מישהיי.... (7/28/2008)
פשוט חזקק ממש משמ משמ מומלץ לקרוא ולהעביר לאנשים זה מאוד מחזק..
שיישרפו באש של הגיהנום הערבים האלה!
3.
ללא נושא
אלמוני/ת (7/28/2008)
חשבתי שהכל כבר נגמר כל העצב האכזריות לשמה אבל בעצמם הכל רק התחיל!!
מתי יגיע זמן הגאולה מתי??!!!
קורים כ"כ הרבה דברים ואנחנו לא מתעוררים!!!
גוש קטיף, המאחזים, השבויים, המלחמות, העצב, השתיקה, הכאב והשמחה של אויבנו- נלחמנו כ"כ הרבה ששכחנו על מה!!!
המלך שולח לנו מסרים ואנו לא קולטים זאת.. ד´ עושה זאת כדי להוציא אותנו מהבוץ ואנחנו לא קולטים כמו ילד קטין שמנסים להסביר לו שאסור לעשות מה שהוא עושה!!! מה קורה לנו??....!!אני עדיין לא מכילה את כל זה כ"כ הרבה כאב!!! למה? למה?? בגלל שאנחנו לא מתעוררים!!! אנחנו כל היום נהנים ולא שמים לב למה שחשוב באמת!! שיש משפחות שלמות שנהרסו בגלל המלחמה המקוללת הזאת ויש אנשים שמ-2005 אין להם בית נורמלי ועדיין לא השתקמו ומה אנחנו עושים?? הולכים לים?? ופה אני מדברת גם על עצמי לא רק אליכם!! אז בבקשה בואו נתעורר כבר!!! דחוף!!! זה קשה אבל אפשרי ואם נעשה זאת ביחד זה יהיה הרבה יותר קל!!! אז אולי הכל לא נגמר , אולי הכל רק התחיל אבל מפה אפשר רק להתעלות...
4.
אבינועם!
אודליה (7/30/2008)
אשרייך!
כרגיל, נכנס בדיוק לתוך הנשמה!
תודה לה´ ששלח לנו אותך!

שה´ יקום דם הקדושים!
5.
לרב
טליה (7/31/2008)
לפי ההלכה-מותר לשחרר תמורת גופות מחבלים שכמעט בטוח שהם יגרמו להרג של יהודים נוספים? הבנתי שיכלו להתיר את קרנית גם לפני שהחזירו את הגופות.עגונה היא לא הייתה נשארת.שלא נגיע לידי ניסיון אבל מה אומרת ההלכה בת´כלס.
6.
ללא נושא
אלמוני/ת (7/31/2008)
סליחה?!העסקה הנ"ל אסורה ע"פ התורה!!!!!!למה עידודו זולדן הי"ד נרצח? (ועוד רבים...) כי נתנו נשק לאויב!!!!!ולשחרר אויב מהכלא זה די אותו דבר!!!בתור אתר דתי לא הייתי מצפה לכזה מאמר!!!
7.
יאווו..
מרב. (8/1/2008)
זה ממש חזק.
אני בוכה עכשיו.
צריך להעביר את זה לכל העולם, גם לממשלה שלנו!!
8.
ואוווו!!!!!!
ליהי (8/19/2008)
אבינועם.. אם אתה באמת כתבת את זה...... אז יש לך וואחד כישרון ביד!!
איזה מרגש.. אין עליך!!!!
כל הכבוד!
9.
ללא נושא
אני (8/22/2008)
אמאא!!
כ"כ קשה! =(
10.
פיששש!!!!
אביב (8/31/2008)
יא-אללה. איזה מרגש!!!!!!!
אין עליך אבינועם...
מ-ד-ה-י-ם!
 




חפש