העולם כעת שמם, נרות החנוכייה שדלקו והאירו כבו ונדמו אנחנו נשארנו כאן לבד. הנה חשך בא ואין האור שלהם איתנו.

את כולם אני זוכר.

עם געגועי איני יודע מה לעשות, אני שבור.

איזה מיוחדות היה לכל אחד, נשמות גבוהות שעברו לגור למעלה.

לספר עליכם כראוי הזמן יכלה והמה לא יכלו, אך פטור איני יכול ומעט מהמעט אנסה לכתוב ומקווה שהפיג את הכאב הגדול.

נריה היתה ממש נר ד', איזה מתיקות איזה אהבת תורה כל פעם שהתראינו שאלת מתי יש חבורה, מתי לומדים תורה.

יוחאי איזה חיות של קדושה.

אברהם דוד איזה התמדה.

דורון עד הרגע האחרון לא הרמת את הראש מהגמרא.

יונתן ורועי, את שניכם ראיתי ברגע האחרון ובכך הצלתם את חיי.

שגב היית ופני א-ל שימחת.

ואתה יהונדב מילאת שמחה את חיי.

את גזר הדין עלינו לקבל, נברך בכאב ברוך דיין האמת ונאמר אמן עליכם נאמר את הפסוק "ד' נתן ד' לקח" וכו'

ונקבל ונאמר אמן ואמן תורה תורה חגרי שק, תורה תורה התפלשי באפר אוי לחילול השם אוי לעינינו שכך רואות, אוי שכך קורה לנו.

כנגד זה נרבה קידוש השם את צוואתכם נמשיך לקיים, למלא שליחותינו ולצעוק את שם השם קשה לנו, קשה עם האובדן. לחשוב שמחר בבוקר אתם כבר לא אתנו אך אל חשש, עמינו לא מפחד מדרך ארוכה ובשם השם נתחזק כולנו.

וכולי תפילה שיתקיים הפסוקים: "הרנינו גוים...וכפר אדמתו עמו",

וכדברי הנביא יואל: "ונקיתי, דמם לא ניקיתי, וד' שוכן בציון"

בכאב לב ובציפיה לישועה

מאור צוברי ש"ב מרכז הרב (בוגר ישל"ץ).

0505727709