´תורה שבעל פה´ – חלק ראשון.
מה זה תורה שבעל פה? איך היא הגיעה אלינו? אין בה טעויות? ואולי הכל המצאה? לקראת החנוכה – החג שהתורה שבעל פה היא המקור היחיד שלו, אנחנו מגישים לציבור הגולשים את חלקו הראשון של מאמר שמנסה לעשות סדר בדברים.
אריאל פונד, חברים מקשיבים

 

יש שאלה קבועה שמתעוררת כל שנה בחנוכה. כל שנה אנחנו מכינים נרות, עומדים מול החנוכייה, מדליקים נר ואומרים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה"

שמתם לב לבעייתיות?

ננסה שוב, אבל הפעם אני אדגיש את הקושי:

"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה"

ובלשון הגמרא:

"והיכן ציוונו?"

הגמרא שם עונה מה שהיא עונה אך אנו נשתמש בשאלה זו כנקודת התחלה בבירור אחד מיסודות הדת היהודית - התורה שבעל פה. ננסה לעבור בצורה יסודית על העובדות ולענות על חלק מהשאלות המהותיות שעולות בהקשר הזה - מהי התורה שבעל פה? למה היא לא נכתבה? למה זה קשור אלי? מי אמר שאין בה טעויות?

אז קדימה, ניגש לעבודה.

נתחיל בהתחלה - שזה בדרך כלל המקום בו כדאי להתחיל. 

מאיפה אנחנו בכלל יודעים שקיים דבר כזה - "תורה שבעל פה"?

ובכן, ישנם כמה מקומות בהם התורה מתייחסת לכך שיש דברים נוספים שאינם כתובים במפורש. הרמב"ם מביא שניים מהם. את הראשון הוא מזכיר בהקדמה שלו לי"ד החזקה:

"כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני - בפירושן ניתנו -  

שנאמר:  

'ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצוה' (שמות כד,יב):   

'תורה', זו תורה שבכתב;  

'והמצוה', זה פירושה.   

וציוונו לעשות התורה, על פי המצוה.  ומצוה זו, היא הנקראת תורה שבעל פה." 

(הקדמה למשנה תורה לרמב"ם) 

וממקור אחר בהקדמה למשנה: 

"...וכן אמרו רבותינו ז"ל בברייתא (בתורת כהנים):  

'וידבר ה' אל משה בהר סיני',  

מה תלמוד לומר 'בהר סיני'? והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני!  

אלא לומר לך: מה שמיטה נאמרה בכלליה ובפרטיה ודקדוקיה מסיני, אף כל המצוות נאמרו כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני." 

חוץ מזה, אין שום דרך להבין את התורה שבכתב ללא התורה שבעל פה.

ניקח לדוגמא את מצוות תפילין:

כתוב בתורה "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עינך". 

עכשיו תשכחו מכל מה שלמדתם בגן שולה. מישהו יכול להסביר לי מה כתוב כאן? באותו מידה זה יכול להיות כתוב בסינית עתיקה. אבל המפרשים מסבירים שמדובר בתפילין.  

האמת, זה לא כזה עוזר. 

באיזה צורה הם צריכים להיות? באיזה צבע? איך שמים אותם? איפה ההוראות ההפעלה? 

ההוראות ההפעלה נוספו בעל פה. 

בסופו של דבר את רוב המצוות בתורה לא ניתן להבין ללא פרשנות. 

תשאלו את הקראים. 

בוודאי שמתם לב לכך שככל שאנחנו מתקרבים לבחירות כל פוליטיקאי ממורמר שלא קיבל מקום של כבוד במפלגתו, מחליט להקים מפלגה חדשה. מעניין לדעת שבעבר הרחוק התופעה הייתה יותר גרועה - הפוליטיקאי היה הולך להקים דת חדשה.

בתחילת המאה השמינית למניינם נפטר ראש הגלות דוד והתחיל מאבק ירושה  סביב התפקיד בין בניו. המפסיד, ענן, כעס על הרבנים שתמכו באחיו, חנינאי ופנה להקים דת חדשה. ענן החליט שהתורה שבעל פה מטעה את היהודים ושהיא כולה מומצאת. הוא קיבץ אליו קבוצות שונות שחשבו כמותו וביחד הם קראו לעצמם "קראים" כיוון שלטענתם יש לעשות אך ורק מה שכתוב במקרא- והתורה שבעל פה היא המצאה של "הרבניים" הכינוי שלנו בפיהם.

אבל אם נעיין היטב בדת הקראית נגלה שזה לא כל כך פשוט. אחד מיסודות הדת הקראית הוא משהו הנקרא "סבל הירושה" שפירושו הסברים איך לקיים מצוות שונות כגון שחיטה או מילה (שלא כתוב בשום מקום כיצד מבצעים אותם). אם כן לכולם ברור לגמרי שאין שום דרך להבין את התורה ללא פירוש. 

אבל התורה שבעל פה לא נועדה אך ורק לפרש דברים שאינם ברורים. התורה שבעל פה הינה דרך היישום של התורה שבכתב. 

לדוגמא: 

כתוב בתורה "עין תחת עין, שן תחת שן פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה",

קשה למצוא פסוק כזה פשוט, נכון?

אז זהו,

שלא!

הגמרא בפרק שמיני של בבא קמא מביא 8(!) הוכחות לכך שלא יתכן שהתורה התכוונה לעין תחת עין ממש אלא הכוונה היא לתשלום כספי.

יתרה מזאת!

בסוף הקטע הגמרא מביאה את דעת ר' אליעזר האומר "עין תחת עין - ממש" ותוך כדי דיבור הגמרא מודיעה שר' אליעזר לא התכוון שממש מוציאים את העין אלא שאת הכסף שצריך לשלם בודקים לא על פי כמה 'שווה' העין של הניזק, אלא כמה היא 'שווה' לאדם שהזיק .

הגמרא איננה מוכנה לקבל בשום פנים ואופן שיש מישהו שסובר שהכוונה היא כפשוטה.

מדהים, לא?

הרמב"ם בפירוש המשניות מביא את המקרה הזה בתור דוגמא למשהו שהוא פירוש מקובל ממשה רבנו. כלומר: משה קיבל את הפירוש הזה בהר סיני מהקב"ה והוא הועבר אלינו בעל פה.

לפני שנמשיך אני רוצה לעשות הפסקה קטנה ולנסות ולראות על מה אנחנו בכלל מדברים, מה כוללת התורה שבעל פה?

לשאלה הזו יש כמה תשובות. נתחיל בגרסה הקצרה - הכול.

לא מאמינים לי?

תשמעו את המדרש הזה:

"מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני" (ירושלמי פאה פרק ב' הלכה ד')

הבנתם את זה?

כל מה שכתוב במשנה, בגמרא, בפירושים לתורה, וכל מה ש'תלמיד ותיק' כלומר תלמיד חכם, עתיד לחדש, שייך לתורה שבעל פה - שהיא המשך התורה מסיני.

למה הכל קשור? זו כבר התשובה הארוכה יותר.

תורה שבעל פה היא תורה שעוברת במסורת. משה קיבל פירושים לתורה בסיני. יש לנו מדרש שמספר איך משה היה מלמד את התורה לבני ישראל.

"ת"ר כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה.

נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה.

נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן. נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן.

...נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן. נסתלקו זקנים.

 נכנסו כל העם. ושנה להן משה פירקן.

נמצאו ביד אהרן ארבעה ביד בניו שלשה וביד הזקנים שנים וביד כל העם אחד.

נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו.

נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן.

נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן.

נמצא ביד הכל ארבעה"

לאחר מכן התורה עוברת מדור לדור כאשר בכל דור ודור המנהיג שעומד בראש העם אחראי על העברתה. כך מסופר בתחילת פרקי אבות:

"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".

תקופת אנשי כנסת הגדולה מתחילה בעזרא הסופר שעולה מבבל ומסתיימת בשמעון הצדיק, שהיה משיירי כנסת הגדולה.

בשלב הבא יש לנו את הזוגות, שני רבנים המנהיגים את העם במשותף, אחד בתפקיד נשיא ואחד בתפקיד אב בית דין (כלומר ראש הסנהדרין) כשבסוף תקופת הזוגות, בדור של הלל ושמאי מתחיל להתפתח מושג חדש - המחלוקת.

לא ניכנס לגמרי למושג המחלוקת, זה יכול למלא מאמר בפני עצמו. נביא רק את הסיפור של חז"ל על המחלוקת של הלל ושמאי:

"שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו

יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים"

 התורה היא דבר רחב מיני ים שכל מילה, או ותג, יש בו עומק. אומרים חז"ל:

 "תני דבי ר' ישמעאל 'וכפטיש יפוצץ סלע':

מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות "

אם תיקח פטיש ותרסק אבן יצאו לך המון שברירים קטנים. ככה גם דברו של הקב"ה ניתן להבין ממנו דברים רבים. כל דעה מוסמכת (של תלמיד ותיק) היא אפשרות לגיטימית להבנה (בתוך גבולות המסורת והכללים של הפסיקה ותיזכרו לרגע בדעת ר' אליעזר לגבי עין תחת עין...) וכולם ניצוצות של אותה תורה.

לאחר הזוגות מגיעה תקופת התנאים שלקראת סופה תורה שבעל פה מתחילה להיכתב.

למה?

אבל בעצם, למה לא?

אומרים חז"ל "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"

הכתיבה מצמצמת את הנאמר, מכניסה אותו למסגרת ומאבדת המון בדרך.

אז למה בכל זאת?

מספר לנו הרמב"ם:

"רבנו הקדוש חיבר המשנה. ומימות משה ועד רבנו הקדוש, לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה; אלא בכל דור ודור, ראש בית דין או נביא שיהיה באותו הדור, כותב לעצמו זיכרון בשמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה ברבים... וכן היה הדבר תמיד, עד רבנו הקדוש.

והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינין וכל הביאורין והפירושין ששמעו ממשה רבנו, ושלמדו בית דין של כל דור ודור, בכל התורה כולה; וחיבר מהכול ספר המשנה. ושיננו ברבים, ונגלה לכל ישראל; וכתבוהו כולם, וריבצו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל.

ולמה עשה רבנו הקדוש כך, ולא הניח הדבר כמות שהיה?

לפי שראה שהתלמידים מתמעטים והולכים, והצרות מתחדשות ובאות, וממלכת הרשעה פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלים והולכים לקצוות: חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם, כדי שילמדוהו במהרה ולא יישכח"

ר' יהודה הנשיא חוזה למרחוק ורואה שהצרות של עם ישראל רק מתחילים. הוא יודע שבלי לקבע את הדברים, הכל ילך לאיבוד. היתרון של הכתב הוא שהוא עובר יחסית מעט שינויים.

ננסה להדגים. כשהייתם קטנים בטח שיחקתם טלפון שבור. מישהו לוחש לילד שלידו צמד מילים והוא אומר לזה שלידו את מה שהוא שמע וכו' עד שמגיעים לאחרון בשורה ושואלים אותו מה הוא שמע. בדרך כלל זה לא מה שהראשון אמר. עכשיו נגיד שהיינו משחקים את זה עם פתק, כמה שינויים כבר היו?

לאחר ר' יהודה הנשיא מתחיל תקופה חדשה: תקופת האמוראים. עד עכשיו מה שנכתב נכתב בקצרה ובתמצות, אבל מה המקורות? מאיפה הגענו למסקנות האלו? מה עומד בבסיס המחלוקות? את כל זה מבררים האמוראים בגמרא שנערכת על ידי רבינא ורב אשי ומקובל לראות אותם כאחרוני האמוראים.

על התקופות הבאות אני לא הולך להרחיב אלא רק לתת גבולות גזירה. לאחר האמוראים יש את הגאונים - תקופה המסתיימת עם מותו של רב האיי גאון ורבינו גרשום מאור הגולה (זה מהחרם דרבינו גרשום)

אחריהם פועלים הראשונים - תקופה המתחילה ברי"ף רש"י והרמב"ם ומסתיימת ברבי יוסף קארו ור' משה איסרליש עליהם נרחיב את הדיבור מעט.

בשנת ש"ה מחליט ר' יוסף קארו לנסות לסכם את כל ההלכות שרלוונטיות לחייו של היהודי בימיו בספר אחד. אמנם קדמו לו בזה כמה כותבים כמו הטור, הרמב"ם והרי"ף אבל מאז ימיהם התורה שבעל פה התרחבה מאוד. נוספו נושאים שונים, שאלות חדשות נשאלו, דברים נוספים התחדשו ונוצר צורך לעשות סדר. לאחר 20 שנה מפרסם  ר' יוסף קארו את ה"שולחן ערוך". באותה תקופה מסיים ר' משה איסרליש לכתוב ספר דומה מאוד אולם כאשר הוא מגלה שר' יוסף קארו הקדים אותו, במקום לנסות לפרסם ספר מתחרה, התכוון הרמ"א לגנוז את ספרו. רק אחרי ששם לב שהפסקים בשולחן ערוך הם כמנהג הספרדים החליט ר' משה איסרליש להוסיף לשולחן ערוך גם את מנהגי האשכנזים בתור הגהות. וכך הספר המשותף לשני הגדולים האלו הופך להיות ספר הפסיקה היסודי לרוב עדות ישראל.

לאחר השולחן ערוך מגיעה התקופה שאנו נמצאים היום בסופה (יתכן שבעוד כמה דורות יגידו שאנחנו נמצאים בתחילת תקופה חדשה) שנקראת תקופת האחרונים.

את הדגש בסקירה עכשיו נתתי על השתלשלות פסיקת ההלכה. אני רוצה להתייחס לעוד שני ענפים חשובים של התורה שבעל פה שבדרך כלל מדלגים עליהם בהקשר הזה.

לראשון נקרא חובות הלבבות.

את המושג הזה טבע רבינו בחיי בספרו הנושא שם זה. בהקדמה מסביר רבינו בחיי שחובות האיש היהודי מתחלקות לשנים. חובות האיברים - שאלו המצוות שאנחנו מקיימים, וחובות הלבבות שאלו הדברים אותם אנחנו חושבי ומתנהגים. אלו דברים שברובם לא נמצאים בשולחן ערוך אבל חשובים לא פחות. במשך הדורות נכתבו לא מעט ספרים בתחום הזה. איגרת התשובה לרבינו יונה גירונדי, חובות הלבבות לרבינו בחיי, מסילת ישרים לרמח"ל ואורחות צדיקים שמחברו אינו ידוע. לפני שני דורות קמה באירופה תנועה בראשות ר' ישראל סלנטר שניסתה והצליחה להעלות את קרנו של ענף זה.

ענף שני הוא ענף האגדה. כל מי שפותח גמרא מגלה שאפשר לחלק את הכתוב לשני סוגים, אחת דיון הלכתי והשנייה דיון סביב סיפור או דרשה. סיפורים אלו הם גם כן חלק מהמסורת של התורה שבעל פה. לא כל דבר חכמים רצו לומר בפירוש לפעמים הם רצו לקצר או להסתיר חלק מהדברים ולכן עטפו אותו בעטיפה סיפורית. עם השנים נכתבו פירושים שונים, כמו "חידושי אגדות" למהרש"א, 'חידושי אגדות' של המהר"ל וה'בן יהוידע' ל"בן איש חי", אבל באיזשהוא מובן, העיסוק בזה היה שולי. תלמידי ישיבה 'רציניים' חשו פחיתות כבוד להעמיק בסוגיות האגדה ובמדרשים. לפני דור התחילה מהפכה בענף הזה בעקבות קריאתו של הראי"ה קוק לחזור וללמוד מהאגדה, כשהוא עצמו מציב דוגמא בספרו "עין אי"ה" ואכן בשנים האחרונות לימוד האגדה בהחלט מתחזק גם אצל תלמידי החכמים.

אז עד כאן פחות או יותר הגדרנו מהי תורה שבעל פה ולשם מה היא נצרכת. על שאלות נוספות - למה לא כתוב הכל בתורה שבכתב, איך נדע שבאמת אין בה טעויות ועוד, בע"ה בחלקו השני של המאמר.

 




הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
יפה...
מוריה (12/23/2008)
מדהים זה לא רק מסביר על התורה שבעפ"י אלא על רוב ההסטוריה היהודית
2.
וואי ממש מעולה!
טוטוטו (12/23/2008)
תמיד התורה שבעל פה הייתה ניראית לי משהו לא ברור בכלל...זה ממש מעולה המאמר הזה! מחכה כבר לחלק השני...תודה!
3.
ישר כח!
מתפעלת. (12/24/2008)
וואו.ישר כח!!
זה מדהים.אבל אף פעם לא הבנתי באמת מהיא ולןמה היא התורה שבע"פ.
חזקו ואמצו!
4.
תודה רבה!
אסף (12/25/2008)
ממש יפה!
כתוב בטוב טעם בשפה בהירה וקולחת.
חזק וברוך!
5.
ללא נושא
אבי (12/29/2008)
אני אדם נשוי ויש לי 4 ילדים גדולים אני בגיל 54 ומאז הבר מיצווה שלי היקפדתי להניח תפילין משום מה בתקופה האחרונה היפסקתי להניח תפילין משום מה אני לו מצליח להיתחבר אלהם הם ניראים לי מאוד מוזרים גם המחשבה שהם עסויים מיעור הירגשתי דחייה מהם אני מודה שזה מאוד קשה לי עים זה ואני פשוט מבקש עזרה אני רוצה לציין שאני אדם דתי ואפילו משמש מידי פעם כחזן בבת הכנסת תודה
6.
חזק וברוך!!!!!!!!!!!
אפרת (1/28/2009)
אני מרגישה גאה שיש אנשים כמוך בעם ישראל שמפנים מזמנם באמת להסביר את התורה לכאלה שיש להם קושיות זה נראה לי מדהים ..חזק ואמץ!!
אשריךך:]!!
7.
כתבה יפה! כדאי לקרוא את התגובה!
טל (3/1/2010)
אני לא דתי,אבל אני לומד גמרא כבר שנתיים.אני לא פרופסור ולא פסיכולוג-אבל מי שלומד גמרא פשוט נהיה חכם יותר! הכוונה היא שאני ממש מרגיש שהמוח שלינהיה חד יותר,והיכולת לענות לאנשים בזמן שיחה (זמן אמת) גוברת מאוד. תודה בהצלחה
8.
כתבה יפה! כדאי לקרוא את התגובה!
טל (3/1/2010)
אני לא דתי,אבל אני לומד גמרא כבר שנתיים.אני לא פרופסור ולא פסיכולוג-אבל מי שלומד גמרא פשוט נהיה חכם יותר! הכוונה היא שאני ממש מרגיש שהמוח שלינהיה חד יותר,והיכולת לענות לאנשים בזמן שיחה (זמן אמת) גוברת מאוד. תודה בהצלחה
 




חפש