אלוקים- עד מתי?!
אני בטוח שפעולת החילוץ קרובה מתמיד. אבק ופיח חודרים מדי פעם לתוך המנהרה. מעולם לא חשבתי שאשמח כל כך להיחנק מפיח. אולי אלו רגעי השבי האחרונים? אולי עוד שעה קלה אזכה לחבק את אמי?
יצחק אוביץ

 

משהו בהחלט השתנה היום. אינני בטוח במה מדובר, אך משום מה נסוכה בי תקווה חדשה.

היום בשעה הרגילה, נראה לי שעת צהריים, בצבץ אור קלוש אל תוך המנהרה. השומר ירד בחבל, והגיש לי את המנה היומית- מעט מים מצהיבים ולחם עבש, עלה בחזרה, וסגר את הפתח. נדמה לי שהיום שבת, אך אינני בטוח, היות ובימי החקירות והעינויים מיד לאחר השבי, השתבשה לי הספירה.

כאשר נפתח פתח המנהרה שמעתי קולות עמומים של הדי הפצצות. גם לאחר שעזב השומר ונותרתי עם מחשבותיי ופצעיי, המשכתי לשמוע ללא הרף "בומים" חוזרים ונשנים. מעניין מה קורה שם בחוץ- האם הוקם מעלי מחנה צבאי? האם שוביי מתכוננים לחטוף חיילים נוספים, כפי שנחטפתי אני- בחסות ירי טילים, רימונים ומרגמות?

שוב התעוררתי בבהלה. משהו קורה שם בחוץ. ה"בומים" הללו הולכים ותכפים. אני חושב שעכשיו לילה, אך אין לי שום דרך לדעת. עולה במוחי מחשבה: אולי הרעשים הללו הם פעולה צבאית שלנו? מיד אני דוחק מחשבות אלו ונזכר במנטרה ששיננתי לעצמי- "גלעד, כדי לשמור על שפיות עליך להפסיק לחיות בדמיונות שווא. לא תשרוד לאורך זמן אם תחשוב בכל רגע שבאים לשחררך. עליך להסתגל, ולחיות מרגע לרגע". אני חושב בפעם המיליון על אבא ואמא, על החברים בפלוגה. מה עם אבא? האם שערותיו הלבינו? האם הוא מאמין שאני חי וקיים בתוך המנהרה הטחובה והקרה הזאת? מה קרה לחברים שלי בצוות הטנק? האם גם הם שבויים? מה עם החברים בפלוגה- האם כבר השתחררו? ובכלל, כמה זמן עבר מאותו מארב ארור? חצי שנה? שנה? שנתיים? אין לי מושג.

יש המולה רבה מעל המנהרה. אני שומע צעקות בערבית, וחש בלחץ של האצים ורצים מעל פתח המנהרה. המנהרה נפתחת, ואור פנסים מסנוור את עיני. לפחות אני יודע שכנראה אנחנו בלילה. שני שומרים משתלשלים אל תוך המנהרה, מכסים את עיני ואוזקים את ידי. בעיטה חזקה בגבי, לזה לא הייתי מוכן, עבר זמן רב מאז העינויים האחרונים. אני מעריך שהמכות יימשכו, ומבצע את התרגיל הנפשי שגיבשתי- חזרה אינסופית על הפסוק "שמע ישראל". מכה נוספת, הגוף מתכווץ. השומרים מקימים אותי ומוציאים אותי מהמנהרה. אני הולך וחוטף. מכה בראש, בעיטה בירך, אגרוף בבטן, למה מכים אותי? חקירות נוספות? אני מוכנס למכונית, ומעלי מתיישבים כמה אנשים. המכונית נעצרת ואני מוכנס לתוך מבנה חדש. מסביב למותני נקשר חבל, ואני נזרק לתוך מנהרה חדשה. הכיסוי מורד מעיני, ידי נפרדות מהאזיקים ומעלי גוחנים שני אנשים משופמים. הם מזהירים אותי בעברית רצוצה לבל אוציא הגה מפי כל זמן שהותי במנהרה זו. "אל תדאג" אומר אחד בלעג "בקרוב, בעזרת אללה, יצטרפו אליך חברים רבים". פתח המנהרה נאטם, ואני נותר בחדר החשוך עם מכותיי הטריות. חברים חדשים? שוב נחטפו חיילים? רחמנות. כמה סבל עוד לפניהם, כמה מכות, אני מתפלל שיעמדו בייסורים.

מהמקום החדש הזה אני שומע את הבומים ללא הרף. עכשיו אני יכול לשמוע גם רעש של מטוסים. שוב מתגנבת בליבי התקווה- אולי בכל זאת? רעשים נפלאים כאלו לא שמעתי מיום חטיפתי. אולי סוף-סוף באים להצילני? ידעתי שלא יפקירו אותי! הלחץ הפסיכולוגי של שוביי לא הצליח!

אני נרדם לפרקים קצרים, ומתעורר מעוצמת ההפצצות. המצב הזה נמשך כבר כמה ימים. מעניין מה מתרחש מעלי. לראשונה אני מתחיל לשמוע רעשים נוספים. טרטור מנועים, חריקת זחלים- אני מכיר את הקולות הללו, אלו טנקים. אני בטוח בזה! אני שומע ירי מקלעים בלתי פוסק.

כבר יומיים שלא בא אוכל לפי. הרעש הולך ומתעצם. הסקרנות הזאת יכולה להרוג. כעת אני בטוח- קורה שם למעלה משהו צבאי אדיר! הרעש אינו פוסק לרגע. עכשיו צריך רק להחזיק מעמד. אולי שוביי נהרגו בקרבות? הלוואי! אולי נחסם פתח המנהרה? אני שומע בבירור קולות של מכשירי קשר. אני מכיר את הכחכוח הזה בין הדוברים. לפני כמה דקות זיהיתי בוודאות ירי של מק"כ 0.5, הרעש הזה מוכר לי היטב מימי האימון המתקדם ברמת הגולן. סף רגשותיי עולה ועולה. הלחימה הזאת נמשכת ותקוותי מתעצמות מרגע לרגע.

בשעות האחרונות עוצמת הרעש הולכת וגוברת. אני בטוח שפעולת החילוץ קרובה מתמיד. אבק ופיח חודרים מדי פעם לתוך המנהרה. מעולם לא חשבתי שאשמח כל כך להיחנק מפיח. אולי אלו רגעי השבי האחרונים? אולי עוד שעה קלה אזכה לחבק את אמי?

אך לפתע, ממש לפתע, נעשה הכל שקט. כאילו נפלה דממה על העיר עזה. אזני אינן נקרעות מרעש המטוסים, הדי ההפגזות אינם נשמעים ברקע וקולות המקלעים חדלו. רק רעש עמום של טרטור מנועים עוד נשמע, רק רעש הזחלים החורקים שפוחת והולך. והנה דממה מוחלטת.

רגשותיי משחקות בי בעוצמה. לבי בוער. מה מתרחש שם בחוץ? מדוע נדמו קולות הלחימה? סף סקרנותי עומד להתפקע.  אולי עכשיו תצא לדרכה פעולת קומנדו נועזת? אולי בעוד כמה דקות אפרד לנצח ממנהרותיה של עזה? אולי הכוחות זיהו שאני כאן, ולכן הפסיקו לירות?

עכשיו דממה. השקט, הרעב והעייפות מרדימים אותי.

פתח המנהרה נפתח ואור חזק מסנוור את עיני. אור יום. אולי זהו היום? אני רוצה לדבר, אך גרוני ניחר. אל תוך המנהרה יורדים שניים, מדברים ביניהם ערבית. כמה שעות דמיינתי את הרגע הנפלא הזה! מה עומד להתרחש? האם אלו לוחמים מסתערבים?

ואז זה מגיע. מכה חזקה ניחתת על ערפי. ראשי מיטלטל מצד לצד, ואני שומע קול שחוק.

"היאהוד עזבו" אומר לי אחד מהם. אינני מאמין. זוהי ודאי מלחמה פסיכולוגית. הוא ממשיך לדבר: "החיילים נסוגים. הפסקת האש החלה. 'אללה' נלחם את מלחמתנו, וניצח את אויבינו הציונים". סטירה מצלצלת יורדת על פני ההמומות. צחוק השובים הולך וגובר. "קח, הנה כוס תה, מגיע לך". מגישים לי לחם יבש וכוס תה ועולים בחבל. פתח המנהרה נסגר. חושך ודממה במנהרה.

ליבי חלל בקרבי. אני רוצה לזעוק, אך דמעות זולגות מעיניי. מה לעזאזל קורה? האם אחי בגדו בי? האם לא זכרו שאני כאן, בבור? מדוע תמה הלחימה? ואולי שקר דיברו שוביי. אולי החילוץ קרוב מתמיד. "לא ייתכן" אני שב ומזכיר לעצמי. שמעתי את המטוסים, את ההפגזות, המנועים, הזחלים, רשתות הקשר, המקלעים. הרחתי את הפיח, ראיתי את האבק. מדוע אני עוד כאן?

רגשותיי אינן נותנות לי מנוח, ובצר לי אני זועק מתוך לבי- "א-לוהים! עד מתי?, א-לוהים!"   

פורסם בעלון "עולם קטן"            



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
ואוו..
אני (1/22/2009)
פשוט עצוב.. כואב... יאלה שגלעד יחזור!
2.
ווואי
אלמוני/ת (1/22/2009)
מצמרר!!! שבעז"ה יזכה כבר לשוב אלינו!!!!
3.
ללא נושא
מישהי (1/23/2009)
למה..?למה?...למה המדינה שלנו לא עושה הכל בכדי שגלעד שליט יחזור להוריו ולמשפחתו.. למה שחיילים ירצו לצאת לקרב כאשר יודעים שאולי לא יחזרו ושאם ייפלו בשבי הם יישארו שם הרבה מאוד זמן??? חייבים להתעורר,כי אם אנחנוולא נעשה משהו,אף אחד לא יעשה..
4.
קטע יפה אבל
איילת (1/25/2009)
למה אתם ממחזרים דברים? רוב אלה שקוראים פה גם קוראים "עולם קטן", ואני אישית אוהבת מאד את העלון, אך גם את האתר, ודברים פה חוזרים על עצמם. מילא, הייתם עושים גם זה וגם עוד משלכם, אבל האתר כבר לא כ"כ מעניין, בקושי מתחדשים בו דברים (ודוקא בתקופה האחרונה, של המלחמה, הייתי מצפה שיהיו פה יותר דברים על המלחמה לנוער) חבל שהאתר שעבר לעיצוב כ"כ יפה התוכן שלו השתנה, פעם הוא היה מעניין הרבה יותר...
5.
להרוס את החמאס לגמריי
שמוליק (1/27/2009)
אם לא יהיה חמאס, גלעד לא יהיה שבוי כי לא יהיה מי שישבה אותו

כמה פשוט
6.
זה לא כל כזה פשוט...
מיטל (2/12/2009)
זע לא כל כך פשוט לשחרר אותו תמורת מחירים עצומים!!!....
פרור שזה כואב לחשוב על זה במיוד אחרי הקטע הזה!!(והלוואי והוא יחזור הביתה!!)
אבל לדעתי זה מצריך חשיבה יותר עמוקה....
7.
זה לא כל כזה פשוט...
מיטל (2/12/2009)
אני רק מצטט.." לסיכום: יש כאן לדון מצד כמה נידונים: א. כבוד ישראל, שחיל יהודי נופל בשבי, וודאי שאין זה כבוד ישראל. ב. נפילת חייל בשבי, גורמת לבעייה בטחונית למאות ואלפי יהודים, בעקבות לחץ על המדינה להוציא מחבלים לחופשי, ומניעת הרתעה של מדינת ישראל כלפי מחבלים בעתיד. ג. על כך נוספת השאלה האם לאדם מותר לאבד עצמו כדי להציל אנשים אחרים, או כדי להציל עצמו מהיסורים. ד. השאלה מהו היחס בין חובת המדינה כלפי החייל, לבין חובת החייל כלפי המדינה. ..."
זה כמה נקודות למחשבה

8.
ללא נושא
אני (2/7/2010)
בכלל לא פשוט כל הסיפור,העברים יקלטו שזו השפה שלנו..ששלוקחים לנו אח אנו בכל מחיר נחזיר אותו..ואז?הם יחטפו עוד ועוד חיילים!זה מה שאנחנו רוצים?!
זה שגלעד צריך לחזור זה ברור מאליו,אבל לצערינו..לא בכל מחיר
9.
ללא נושא
אלמוני/ת (7/23/2011)
ע צ ו ב!!
מה שאנחנו הקטנים יככולים לעשות זה רק תפילות..
10.
ברוך ה´
אפרת (1/20/2012)
ברוך ה´ שאני יכולה לקרוא את הסיפור ולחייך!! גלעד עם משפחתו!!
11.
HXHWSIHHN (לת)
עילאי (11/4/2012)
 




חפש