המתכון להצלחה.
חבר שלי סיפר לי פעם, שבהדרכה שלו, הוא נהנה מכל רגע. חשבתי לעצמי- גם אני נהניתי מכל רגע. טוב, לא ממש מכל רגע...
מן הגולשים


ההדרכה שלי הייתה די הפכפכה. מצד אחד, השקעתי חבל"ז והכנו ממש אחלה פעולות. אבל מצד שני, בכל פעם שאני חושב על ההדרכה שלי, יש לי מועקה מסוימת בלב.

לכאורה הכול היה טוב ויפה. החניכים אהבו אותי, הם הגיעו בזמן, הם הגיעו והשתתפו בפעולות ואפילו היו בשקט. אבל משהו היה חסר. בזמן ההדרכה לא ידעתי להצביע בדיוק על הבעיה, אבל אחרי שעזבתי וכבר לא הייתי בתוך זה, הגעתי למסקנה הנכונה, כשכיום אני כבר יכול להצביע על הבעיה בבירור.

החיבור בינינו לא היה מספיק טוב. הייתי חבר ממש טוב שלו ועד היום זה ככה, אבל היה חסר משהו. היה חסר לנו ה"קליק" הזה שעושה צוותים לכל כך מוצלחים, ה"קליק" שעושה מערכות נישואים כל כך מוצלחות, היו חסרים לי התמיכה וההדדיות.

בכל פעם שישבנו להכין פעולה היינו מתווכחים. לא ויכוח רציני, אבל תמיד חזר הויכוח.

לפעמים אפילו תוך כדי פעולה, אל מול החניכים, צץ לו ויכוח קטן. ובכל פעם שהייתי מנסה קצת לחרוג מחוץ למסגרת הפעולה שקבענו, קיבלתי מבט של  "מה נראה לך שאתה עושה?!" ונסוגותי.

כשאני חושב על זה כיום אני גם רואה, שהוא לא ממש השקיע. ואז כשאני ממשיך לחשוב על זה, אני נזכר שבעצם את רוב הפעולות אני הכנתי בבית, ואז ישבנו ביחד ללטש אותן קצת.

יכול להיות שזאת עוד סיבה לכך שההדרכה שלי לא זכורה לי כחלום ורוד.

חבר שלי סיפר לי פעם, שבהדרכה שלו, הוא נהנה מכל רגע. חשבתי לעצמי- גם אני נהניתי מכל רגע. טוב, לא ממש מכל רגע...

שאלתי אותו אם הוא יודע להצביע על הדבר המסוים שעשה לו את ההדרכה כל כך כיפית, טובה ומשמעותית. והצליח לעשות את זה למרות שהחניכים שלו היו מופרעים והיו פעמים שהם לא הצליחו להעביר פעולות.

הוא ענה לי אינסטינקטיבית- יוסי.

אני ויוסי השלמנו אחד את השני, הוא התחיל לספר, אני ויוסי עבדנו בתיאום מושלם, היינו אחד עם השני בכל דבר ותמיד ידענו לגשר על הפערים שהיו בינינו, והיו, היו הרבה. האידיאולוגיות שלנו היו מנוגדות ביסודן, והיו לפעמים ויכוחים מהותיים, אבל תמיד ידענו להגיע לעמק השווה.

חילקנו בינינו את הנטל בצורה שווה כך שאף אחד מאיתנו לא הרגיש שהוא עובד יותר קשה מהשני.

וכך, למרות כל הויכוחים, החניכים המופרעים והבעיות, הצלחנו להעביר את ההדרכה בצורה הכי טובה ומשמעותית שיכלנו.

אני חושב שזה עניין בסיסי. שמעתי מהרבה חברים וחברות שלי שקשה להם בהדרכה.

כי חלוקת הנטל לא שווה, כי המדריכה שאיתם לא ממש איתם.

ולדעתי זה החלק הכי בסיסי והכי חשוב בצוות. כל אחד בצוות צריך לשים את עצמו מדי פעם בעבר השני ולחשוב- מה המדריכה תחשוב על מה שעשיתי עכשיו? האם אני מספיק תומכת? האם אני מספיק עושה? האם אני מספיק עוזרת? אולי בעצם לא הייתי צריך להגיד את זה...

אם כל אחד מהצוות יהיה עם עצמו בכזאת ביקורת, ההדרכה שלכם תהיה מוצלחת.

למרות כל הקשיים, ואני מבטיח לכם שיהיו קשיים, יהיו הרבה קשיים.

אנשים אחרים יגידו לכם שצוות צריך נושאים טובים לפעולה, לדעת להעביר פעולות.

אבל אני אומר לכם מניסיון שלי ומניסיון של אחרים, הדבר הכי הכי חשוב שעליו מתבססת ההדרכה והוא הדבר שיכריע אם תהינו בצוות שלכם ואם מדריכים יפרשו באמצע או לא, זה העבודה הנכונה בצוות- חלוקת נטל נכונה, תמיכה אחד בשני ותקשורת נכונה.

אל תיפלו היכן שאני נפלתי, חבל לבזבז שנתיים לא מנוצלות ולא כיפיות.

פיקחו עיניים ותהיו חברי צוות שנוח וכיף לעבוד איתם. לטובתכם ולטובת כולם



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
הדרכה (לת)
הודיה (10/3/2009)
2.
ללא נושא
נסלי (12/27/2009)
הסיפור ממש יפה ואני יש לי בעיה דומה לך אבל אני יודעת ממתישאני בסניף בשבט אנחנו לא ממש מישתדרוץ יותרנכון אין לנו את הקשר הזהאנחנו לא באותוראש ואני ניכנסת איתה להדרכה בעוד 3 חודשים ואני ממש נסה לגבש בנהנו ואני ממשמקווה שאני יצליח תודה רבה על הסיפור הזה...=) אם יש לך עוד רעיונו אני ישמח
3.
זה זה
דביר (8/31/2010)
צוות,חייבים לדבר וכמה שיותר,זה הפתרון.
4.
ללא נושא
אלמוני/ת (7/10/2011)
וואי, הלוואי שיהיה קשר טוב עם המד"שית, שמסתכלים על זה מכאן כ"כ רואים את חשיבות של זה, באמת זה חשוב, הלוואי !
5.
לא פחות חשובה גם
אלמוני/ת (12/8/2013)
לא פחות חשובה גם האינטראקציה בין המדריך לתנועה ולשאר הסניף,לא פעם ולא פעמיים (ובדידי הווה עובדא) השיתוף פעולה עם המד״ש יהיה מושלם,ובאמת תתרום ותתן את כולך לחניכים,אבל הסניף (בגלל מאבקי כח כאלו ואחרים)ידחה אותך החוצה,או התנועה,על סמך שמועה כזו או אחרת ובלי לברר את העניין ובלי שום שקיפות,תתעלק למדריך מסויים ותעשה לו צרות. הייתי עד לקונסיפרציות שלמות שהתרחשו מאחורי הגב שלי,של חברים לצוות ושל חניכים (שנכנסו להדרכה) שלי, בהם היו מעורבים גם אנשים שמאוד הערכתי והערצתי בעבר (רכזי אזור,מרכזות וחבר׳ה בהנהלה הארצית של התנועה) והדברים רק גורמים לעוגות נפש,ותוקעים מקלות בגלגלי התנועה. יש לזכור,שמטרתנו היא לתקן עולם,ובעולם מתוקן,ובחברה מתוקנת,לכל אחד מהפרטים יש מקום לבוא לידי ביטוי שלם והרמוני,ואין מקום למאבקי כח דורסניים ולפוליטיקות מכוערות.
 




חפש