זהירות! אל תתן לו לקלקל אותך..
מה שאינטרנט יכול לעשות לאנשים.. סיפור זה לא בא לשכנע אותך שלא להשתמש באינטרנט, אלא להיות מודע וזהיר.
מן הגולשים

 

בס"ד

ארוך..אבל חשוב! לקרוא..זה כתוב בכאב ממש!

אני רוצה לספר לכם משו ואולי הציל כמה נשמות של הקב"ה והיה זה שכרי!

אל תנסו לגלות מי אני-כי מעולם לא הגבתי בפורומים ובמיוחד בפורום הזה..

--------------------------

 

 

עד לפני שנה הייתי אחרת-נערה בת 15 תמימה ,באמת שלא ידעתי כלום בחיים שלי ממש כלום!

חייתי לי את חיי,חיי חברה נורמאליים,בריאים ותקנים לנערה בת גילי..אולי ידעתי קצת פחות דברים מכול בנות כיתתי אבל באמת שזה לא הפריע לי !

 

ואז..

הגיע החופש הגדול..(של שנה שעברה) ההורים שלי רצו לקנות לי,לבת הכול כך טובה שלהם מתנה.."מחשב נייד" נוצץ,חדש,חלום של כל אדם

הייתי מאושרת..באמת!

ההורים שלי הסבירו לי שיש לי פה משחקים,אינטרנט,ועוד כמה תוכנות,זה לא מאוד הזיז לי..מבחינתי אינטרנט היה עוד סוג של תוכנה ממש כמו אקסל או ואורד,

בהתחלה קצת הייתי מתעסקת איתו..עושה מצגות.. באיזה שלב זה כבר התחיל לשעמם אותי לא הבנתי איך אנשים יכולים להיות על המחשב שעות זה כזה משעמם.. שבועות לא הייתי מתקרבת לדבר הזה..עד שיום אחד לאחר חודשיים בערך..הגיע אלי בת דודה מהצפון לביקור ורצתה להיות במחשב..כמובן שנתתי לה בשמחה..מבחינתי שגם תיקחי אותו במתנה..זה אחד הדברים המשעממים ביקום!

ראיתי את בת-דודה שלי מדליקה ואוטומטית נכנסת לאינטרנט,לאתר ב-7 ,הורידה איסקיו,פייסבוק מייל,חטפתי חום! הי ורד מה זה כל זה?

היא הסתכלה עלי המומה-מה את לא מכירה?! לא,אני לא מכירה..עניתי..

וכך ישבתי לידה שעות והוקסמתי ואו איזה "תוכנה, משוכללת זה אינטרנט ואו!

היא הלכה..

 ואני ישבתי נרשמתי בבשבע,פתחתי לי איסקיו,פייסבוק מייל,והתחילה החרישה..עדיין לא הבנתי שאני מכניסה את עצמי לבוץ שקשה מאוד לצאת ממנו אם לא יודעים איך!

פתאום התחלתי לקבל בקשות אישור,ואישרתי בנים,בנות את כולם!

לא ביקשתי פרטים אבל את שלי נידבתי בקצב..לא מודעת לסכנה האיומה!

פתאום דיברתי פעם ראשונה על בן! ואו התחלתי להרגיש תחושה שלא חשתי בחיים!..וזה למרות שדיברנו עניני ממש!

בלי לנסות לפתח שיחה בכוח בלי התלהבות מצידו מוגזמת-אבל אני הייתי בעננים!וכך..עוד בן ועוד בן..

עד שהגעתי למצב שלא אישרתי יותר בנות!!!!!...יכול להיות שזה נשמע לכם מוגזם אבל הכול פה אמיתי ממש!!!..(מי שחווה פעם ראשונה-ונחשף למין השני זה באמת גורם לו לסחרור חושים אבל יכול להיות שלי בהקצנה..יש מצב!)

הייתי מדברת שעות! עד אור הבוקר..עם בנים ובפעם הראשונה שבן שלך לי את המילה "אוהב אותך" (עכשיו אני מבינה שלא הגיוני שבן יאהב אותי בגלל הכרות וירטואלית) "כפרעלייך"..וכו' וכו'..ואו הייתי חוטפת צמרמורת בכול הגוף..נחשפתי לצד השני שלי ופשוט התמכרתי עליו!

התחלתי להרגיש שאני מתאהבת אבל בהמון המון בנים לא באחד! לא הייתי כבר מרוכזת..כל הזמן חשבתי מתי כבר אני יגיע הביתה ויתחבר-הייתי נמצאת בחדר שעות ורק מתכתבת מבזבזת זמן כ"כ יקר וחשוב על כלום. אוכל למשל כבר לא עניין אותי ,

הייתי משחקת ברגשות של המון בנים וגילתי שאני עושה את זה מצוין..שה' יסלח לי..

ידעתי שיש בנים רבים שממש אוהבים אותי הרגשתי כימיה בין כמה מהם..היו כאלה שסתם דיברתי איתם אבל היה כמה שממש אהבתי אותם אהבה עזה!

שחקתי לעצמי את הרגש..לאט לאט אבל בטוח..

יום אחד..זה הגיע לשיא!!שלחנו תמונות..ואז כבר באמת הרגשנו שאנחנו אוהבים ורוצים את אחד את השני..למרות שגרנו במרחק של שעתיים נסיעה..

ואז גם דיברנו בפלאפון ואו זה היה מדהים!הייתי חוטפת צמרמורת בכול הגוף הייתי מאוהבת!

ואני רק בת 16..נערה קטנה וטיפשה!

ואז גם התחלתי להתלבש לא צנוע, לפזר את השיער..ולנסות למשוך תשומת לב מכל הבנים ברחוב והאמת הצליח לי..

נערים התחילו לשרוק לי ואני הייתי בעננים..לא הבנתי איך עד עכשיו פיספתי את החוויה "המדהימה" הזאת!

יום אחד חזרתי הביתה מאוחר..בלילה דיברתי בפלא' עם אחד שהכרתי מאינטרנט וכמובן לא עשיתי את זה בבית! שחלילה ההורים שלי לא ישמעו..

אבל ההורים שלי לא היו טפשים בכלל לא! הם פתאום ראו שהתחלתי להתלבש להתחצף ולזלזל בלימודים,ולעוף מבית הספר כמה וכמה פעמים!

אני באה ממשפחה חרדית!אבל אף נער שהכרתי לא ידע את זה.. לא רציתי להיות חרדית!נחשפתי לעולם הפתוח ורציתי לחיות בו..היום אני יודעת שטעיתי..ואני מלקקת את הפצעים!

הגעתי הביתה מאוחר...ושמעתי קול בכי חרישי..

ואת אבא ואמא משוחחים..הקשבתי ושמעתי שאבא אומר לאמא שהרב אמר שצריך להציל אותי!אותי?! אותי?! אותי?!

המילים זעזעו אותי הבנתי שההורים שלי הלכו לבקש עצה מהרב שלנו והוא אמר שצריך להציל אותי איך הוא יודע?!!?!!

נכנסתי לחדר נעלתי את הדלת התחברתי והמשכתי ליפול..עמוק עמוק...

אמא דפקה לי על הדלת..עשיתי את עצמי ישנה זה היה קצת לפני פסח והיא הלכה..

בבוקר קמתי אמא נכנסה לחדר ובלי דיבורים לקחה את המחשב ויצאה!

"מה את עושה??!!!" צרחתי "תחזירי את זה לפה עכשיו"-לא האמנתי שאני זאת שמדברת אבל כן..

היא לא התייחסה לקחה את המחשב והלכה רציתי אחריה התחלתי להתעמת איתה בידיים ובבית צרחות אימים!

הרגשתי שהחיים שלי טמונים במחשב! נכון החיים הרעים שפגעו בי והרסו את נשמתי!! הרסו והרסו

בום!

המחשב נפל.נשבר לשתיים התחלתי לבכות -"אני שונת אותכם -פשוט שונאת"-(אחח..תראו לאיזה מדרגות נמוכות הוריד אותי המחשב!)

אמא הייתה המומה! אבא גם לקחתי את הרגלים שלי ואמרתי להם..אני הולכת להתאבד!פשוט כך..בכיתי בכי היסטרי..

ההורים שלי ראו שזה רציני וזה באמת היה, הרגשתי שאין לי יותר טעם לחיים!

תפסו אותי..והתחננו על נפשם בכו ובכו ובכו ואני הייתי רעה..דוחה!

המשכתי להיאבק בהם ולהטיח בהם אשמות וקללות-אני הילדה הטובה התמימה מלפני שנה..

זהו מפסח אין לי מחשב!..אין לי אינטרנט! בהתחלה זה היה איום! לא דיברתי עם ההורים שלי במשך תקופה ארוכה..

היום אני מודה להם!אני יודעת שהם הצילו אותי פשוט כך..הרי זה ברור שלא הייתי מתחתנת עם אף אחד שהכרתי..בתוך תוכי סלדתי מהם והם בטח ממני אז לא חבל להרוס רגש מדהים שכזה..

פחות או יותר חזרתי לעצמי התמימות שלי הטהורה כבר איננה..וזה כואב לי מאוד!

אני הרוסה פגועה שבורה ורצוצה גם מאז כמעט 3 חודשים!

אבל אני באמת מודה להורים שלי!

ומתחננת אליכם בנות אל תעשו את הטעות הזאת בבקשה!!!!!!

 אני..=]

הופיע לראשונה בפורום באתר ערוץ 7.



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
שווה לקרוא (לת)
tאילת (8/21/2009)
2.
קרית גת צהל 40
שגיא עוקב (1/21/2010)
כל הכבוד לדעתי כל אחד חייב לקרוא את זה ואני חושב שצריך עוד סיפורים כאלה תודה רבה
3.
ללא נושא
איתמר עמוס (1/21/2010)
דעתי זה סיפור מרשים וכל אחד חייב לקרוא את זה תודה רבה וישר כח
4.
ללא נושא
אלמוני/ת (3/24/2010)
וואו! מדהים כמה את כנה! אני גם נפגשתי עם הבעיה הכואבת הזאת בחופש הגדול של סוף כיתה ח´! עד אמצע כיתה ט´ ואני כ"כ מצטערת על זה! כרגע אני נזכרת ברגעים האלה ואני םשוט בוכה! כואב לי שהייתי ככה. מה שהכי עצוב-שבחיים לא אחזור להיות עם אותה תמימות וטהרה שהייתי לפני סוף כיתה ח´. חבל.
באמת מכל הלב אני אומרת- תזהרו!
5.
יישר כח ענק!
מ.ש. (7/18/2010)
קודם כל - תודה רבה!
אני מאז שיעור א´ כשהאינטרנט הגיע אלינו הביתה, הכרתי את עולם הפנטזיות... לצערי הרב!
ואני מצהיר פה - שהדבר היחיד שצריך לקחת מפה זה: להפנים! להפנים! להפנים!
קודם כל לעצמי ואחרי זה להעביר הלאה...
האינטרנט זה באמת סרטן למי שלא צריך אותו באמת (לעבודה/לימודים וכו´)
לצערי אני עדיין בתוך הבור אבל בעז"ה הקב"ה יהיה בעזרי ואוכל לוותר על התגליות והחלומות המדומים שיש פה!
תודה רבה!
6.
חובה לקרוא (לת)
אור (12/8/2010)
7.
ללא נושא
נטלי (12/28/2010)
אם משלבים בנים ובנות מגיל קטן דברים כאל לא קורים...כמובן שהכל בשילוב חינוך... אבל אני באה מבית חילוני וראיתי המון בנות מסורתיות יתר עוברות את זה...אני וחברות שלי לא עברנו דברים כאלה.אף פעם.
8.
ללא נושא
אלמוני/ת (2/6/2011)
מפחיד מרגש ואמיתי עד לכאב...
9.
חשוב ביותר אבל..
אסף (10/18/2011)
אבל את כנראה הית משו דרסתי מאוד! כי אינטרנט בעצמו הוא לא דבר רע את פשוט כנראה נחשפת אליו בבום ונפתחת לגמרי..ואז זה היה רע בשבילך! פיסבוק יכול להיות דבר טוב!
ואם את רוצה לחזזור לתמימות תלמדי תורה! כמה שיותר תתקרבי להקב"ה את תהיא יותר תמימה!
10.
וואו
someone (1/15/2012)
הסיפור שלך איננו כל כך נורא! ברוך ד" גדלת בחינוך טוב שמרני חרדי ורק הבעיה היתה שהמודעות לאינטרנט אצל ההורים שלך לא הייתה גבוהה המקרה שלך אם אני יכול לומר איננו כה נורא אני בעצמי תקוע הרבה יותר עמוק כבר חשבתי להתאבד הרבה פעמים אבל אני פחדן מידי...
11.
וואו
someone (1/15/2012)
הסיפור שלך איננו כל כך נורא! ברוך ד" גדלת בחינוך טוב שמרני חרדי ורק הבעיה היתה שהמודעות לאינטרנט אצל ההורים שלך לא הייתה גבוהה המקרה שלך אם אני יכול לומר איננו כה נורא אני בעצמי תקוע הרבה יותר עמוק כבר חשבתי להתאבד הרבה פעמים אבל אני פחדן מידי...
12.
מרגש ואמיתי...
אמא (6/4/2012)
כל כך מרגש ואמיתי ..איזה הורים נפלאים עם אומץ והלואי שהיו עוד הרבה הורים בעלי תושיה לעצור את הידרדרות ילדיהם
13.
חבר´ה, לא להיסחף
דני (9/16/2012)
בעזה"י
אפשר לחזור מכל בור שנופלים אליו, לפעמים זה נראה בלתי אפשרי וכאילו אין שום דרך חזרה...
אני במשך הרבה זמן חשבתי שלא אוכל לחזור לאותה תמימות שהיתה לי לפני האינטרנט.
המחשבה הזאת נובעת מכך שלא הפנמתי את המשפט שכתוב בגמרא בברכות "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים". חבר´ה! זה משפט אמיתי, מנסיון! אני עשיתי כבר דברים הרבה יותר גרועים ממה שהיא תיארה פה, וניסיתי להילחם בעצמי לחזור מהם במשך שנתיים (אגב- מחר אני סופר בדיוק שנתיים). ואפילו שעדיין לא הצלחתי להתרומום לגמרי משברון הלב- אני מאמין ביכולת לתקן אפילו במקום הכי חשוך.
לא להישבר! תמיד אפשר לתקן.
 




חפש