התפילה והאדם המודרני
"אפשר לחיות בלי תקווה ואולי גם בלי אמת, אך לא בלי תפילה... אטימותו של אדם לתפילה הינה עונש, יותר מאשר חטא...להתפלל פירושו לפרוץ את הבדידות, את פחד הבדידות, מה שתורה עושה לשכל, תפילה עושה לנשמה" (דברים שכתב אלי ויזל, ניצול שואה, לאחר השואה)
חברים מקשיבים

בעולם של ימינו, שניטל ממנו צלם אדם, התפילה היא הדבר הנחוץ ביותר, הן למאמינים והן לשאינם מאמינים.

בני נוער רבים יותר ויותר, בפרט אלו הבאים ממשפחות חילוניות, רוצים שילמדו אותם כיצד להתפלל, במי להאמין ובמה להאמין.

אפשר לחיות בלי תקווה ואולי גם בלי אמת, אך לא בלי תפילה, שהיא החיפוש אחר שתיהן.

התפילה היא תנועה כלפי אלוקים, להתאחד עמו.

איך יקום אדם לפאר ולרומם את הצדק האלוקי ואת רחמי האלוקים בדור של מיידנק וטרבלינקה?

"אהבה רבה אהבתנו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו"

"אהבה רבה" ואושוויץ?

"חמלה גדולה" וברגן-בלזן?

אלף קהילות שנעקרו משורש "ועמך אהבת"? איך יתפלל אדם לאחר מה שקרה?

אחת התעלומות היותר גדולה של אותה תקופה נעוצה בתגובה הדתית של היהודים שהיו מוכנים להסתכן במוות ובלבד להמשיך בקיום המצוות. היו מהם שצמו ביום כיפור וסרבו לאכול חמץ בפסח, היו שהקפידו שלא לאכול טריפה מעולם.

אני זוכר, כל ימי אזכור את השחר שם, שחר אפור, העולה על מאות אלפי יהודים מסתדרים בשורה במחנה ומניחים תפילין בסתר.

אני זוכר, כל ימי אזכור, את התפילות בראש השנה בחוץ תחת כיפת השמיים.

אני זוכר את המילים המשבחות את אלוקים על טובו ועל רחמיו. על אהבתו את עמו, עם סגולתו.

איך יכלו? איך יכולנו לומר את הדברים האלה שם?

אינני יודע איך.

זוכר אני את אותו אב, שלאחר שמתה עליו אשתו, שראה בענויים של בניו והתעלף, ולאחר שהתעורר מצאם מתים ברעב. הוא פנה אל אלוקים ואמר: "ריבון העולמים, הרבה אתה עושה שאעזוב את דתי, תדע נאמנה שעל כורחם של יושבי שמיים יהודי אני. יהודי גאה אהיה, ולא יועיל כל מה שהבאת ותביא עליי".

אני אומר מתוך אמונה, מתוך אמונה שלמה, שיהודי ירא שמיים שם, חזק היה יותר מקודמיו בכל מקום שהוא חזק יותר מן הכוחות שהיו ערוכים נגדו לכלותו.

"אהבה רבה אהבתנו" - כיצד ימשיך היהודי המודרני לומר זאת?

הוא יאמר, מפני שיהודים אחרים אמרו זאת לפניו.

יהיו אשר יהיו קשייו, הרגשתו היא, כי אסור לו להיות האחרון בשלשלת. אסור שהיא תיפסק בו.

ביסודו של דבר, התפילה היא פועל אמונה במלוא מובן המילה, אמונה באלוקים, כאדון ההיסטוריה.

אטימותו של אדם לתפילה הינה עונש, יותר מאשר חטא !!!

להתפלל פירושו לפרוץ את הבדידות, את פחד הבדידות, מה שתורה עושה לשכל, תפילה עושה לנשמה.

אך בעוד לומד התורה יכול שיחוש בדידות, לא כך המתפלל. יהודי שמתפלל מתקשר בכך לכלל ישראל. משום כך מדגישה היהדות את התפילה בציבור...

"ממעמקים קראתיך ה' " פרושו יהיה. למרות ה"ממעמקים" - קראתיך ה' !

למרות כל מה שעוללו לעמך, אנו מאמינים בך, אנו משבחים אותך.

ככל שירבו הנסיונות כך יחזק השיר ותגדל ההתלהבות.

מכאן אפשר להסיק שלימוד אמונה קודם ללימוד תפילה.

 

(אלי ויזל, ניצול שואה, נכתב לאחר השואה)



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
ללא נושא
someone (1/25/2004)
שכוייח עצום!!!!!!!!!!!!!
2.
ללא נושא
ב.א (1/25/2004)
אתה צודק. אך מי שיש לו את האמונה ובכל זאת הוא מתפלל בערך. מה יעשה?
3.
איזו גדולה...
טליה (1/27/2004)
איזו גדולה של בנאדם, אחרי שעבר את כל הזוועות!!!
דרך-אגב...הוא קרוב משפחה של חברה שלי...)
4.
מ-ד-ה-י-ם!!!
עינת (1/28/2004)
דבר ראשון.הלוואי שיהיה לאנשים בימינו את העוז הזה ואת האמונה באידיאלים ובעקרות!
שני.אנחנו חייבים להתמיד בכל מה שקשור לתפילה..אז המים של הנשמה!רק שלכמה אנשים לא ממש אכפת מהנשמה..
5.
תודה!
אוסנת (3/29/2004)
בזכות זה שקראתי את הכתבה נזכרתי שלא התפללתי היום ומיד לאחר הקריאה התפללתי מנחה.
6.
כל הכבוד!!!
דניאל 200 (5/13/2004)
כל הכבוד!!!!

מאמר ממש יפה...השתמשתי בו לעבודה שלי!!
7.
ללא נושא
אלמוני/ת (5/15/2004)
מדהים!! והלואי שלכולנו תהיה כזו אמונה גדולה.
8.
ללא נושא
נוי (5/16/2004)
מדהים!
האמונה הגדולה הזאת בקב"ה אחרי
השואה האיומה שהוא עשה.....

אישית אני לא מבינה איך הוא יכול הלמשיך להאמין....
9.
אני לא רואה בזה גדולה
,תמר (7/26/2004)
אני לא מבינה למה אתם ככ מתפעלים מהעובדה שאנשים שומרים על אמונתם בזמן של מוות, כאשר אדם יודע שהוא הולך למות האינסטינקט הראשון הוא להתפלל כי אנשים מחפשים מקום לזעוק אליו כי אז זה יותר קל להתמודד אנשים מחפשים משהוא להאחז בו כשרע אז מאמינים זה נותן תקווה ומשמעות ולכן אני לא רואה גדולה בכך שאנשים האמינו ככ בה' בשואה
10.
חזק אמץ!
מעיין (8/31/2005)
כולי צמרמורת... אין מילים בפי לתאר את העוצמה של הכתבה הזאת. ובאמת יישר כוח ענק על החיזוק באמונה בה´ שזה עושה לנו במעמקי ליבנו!!! חזק ואמץ!!!
11.
מדהים!!!!
הדס! (10/10/2005)
ממש ממש יפה!
זה מדהים העוצמה של האנשים האלה!
הלוואי שגם היום לכולם היה את העוצמה והכוחות האלו-למרות הכל להאמין ולהתפלל!
12.
חזק וברוך
אורן (4/11/2006)
אלי ויזל היקר, תודה רבה על הכתבה המרגשת והמחברת אותי, אליך, ואל העם המיוחד שניבחר ביחד לעבוד את השם מתוך אמונה ללא תנאים ןפשרות. ברוך השם.
13.
תגובה לתמר...
רות (4/24/2006)
אני לא ממש מסכימה איתך..כי ברגע שיהודי עובר את כל הזוועות האלו..באופן (כמעט) אוטומטי...הוא שואל..איפה אתה??? אם אתה לא עוזר לי עכשיו ונותן לרעות האלה לקרוא..אז זה סימן שאתה לא כאן...!- הגישה הזאת לא נכונה...כי אומנם קרו דברים נוראים...אבל אסור לשכוח את כל ההיסטוריה..שהקב"ה כן היה עזר ותמך..אז אם פעם הוא לא עוזר..אז הוא כאילו לא שם- אז וודאי מי שמחזיק באמונה שלו זה עוצמה וכח גדול מאוד!! הלוואי עליי ועל כל עמ"י היקר!
14.
20th century Job
Admirer (8/29/2006)
This is, indeed,an educational essay. It resembles the Book of Job`s method of education: The best way to express our anger at G-d is by continuing to observe the laws and pray.
15.
גישה על-אנושית
אוהדת (8/29/2006)
סגולותיו החינוכיות של-הכתבה - המילים דלות מלשבחן כראוי. הכתבה הזו היתה נכתבת, ניתן לשער, על-ידי-איוב, לו חי במאה שעברה: איוב לימד אותנו להבין, כי הדרך הטובה ביותר להתריס כנגד-הקב"ה היא להתפלל, לקיים מצוות וכו'. ניתן להבין, כי אלי ויזל דוגל בכך, וזה ראוי להערצה. גישה על-אנושית, כדי לשמר את צלם-האנוש בתנאים בלתי-אנושיים.
16.
איוב ואלי ויזל
ארנה (6/3/2008)
אלי ויזל, כמו איוב, מלמדים אותנו, שהדרך הנכונה להתריס כנגד הקב"ה היא להתאמץ לעבוד אותו בכל-הדרכים, בדיוק כשם שעלינו לעבוד אותו בכל-מצב. הקב"ה מבין את ה"רמז".מי ייתן שאוכל לעשות כך גם אני...
 




חפש