טלוויזיה – המספרים שלא ידעתם
לרבים מאיתנו יש טלוויזיה בבית. מכשיר קטן כל כך שיש לו השפעה גדולה כל כך על החיים שלנו עד שלפעמים קשה לדמיין אותם בלעדיו. מה הכוח שלו? עד כמה הוא באמת משפיע ומעצב דעות? עד כמה הוא קובע בשבילנו מה נעשה, מה נקנה ומה נחשוב? כדי לענות על השאלות הללו, אספנו בשבילכם מספרים שמגלים כמה דברים שלא ידענו על הטלוויזיה ועל עצמינו....
חברים מקשיבים

לרבים מאיתנו יש טלוויזיה בבית. מכשיר בגובה של 40 ס"מ בסך הכל ויש לו השפעה כל כך גדולה על החיים שלנו עד שלפעמים קשה לדמיין אותם בלעדיו. מה הכוח שלו? עד כמה הוא באמת משפיע ומעצב דעות? עד כמה הוא קובע בשבילנו מה נעשה, מה נקנה ומה נחשוב?

כדי לענות על השאלות הללו, אספנו בשבילכם כמה נתונים פרי של מחקרים מדעיים בלתי תלויים. המספרים עשויים לגלות לנו כמה דברים שלא ידענו על הטלוויזיה ועל עצמינו....

 

קצת נתונים

ב- 93% מהבתים בישראל יש לפחות מכשיר טלוויזיה אחד שפועל כשש שעות ביום. שום פעילות אחרת אינה מתחרה באופן משמעותי על הזמן הפנוי כמו הצפייה בטלוויזיה.

 

הטלוויזיה היא מדיום בעל שיעור חדירה גבוה לבתים בישראל: 1,549,610 בתי אב עם מקלטי טלוויזיה.

 

מספר בתי אב ועסקים המחוברים לכבלים הוא 1,200,000 לערך, כ- 75% מכלל בתי אב. מספר הבתים המחוברים ללווין הוא 150,000 לערך (חלקם מחוברים כפול, גם לכבלים וגם ללוויין).

בסקר בנושא: "עמדות בני נוער"  שנערך עבור הרשות השנייה  לטלוויזיה ולרדיו נמצאו הנתונים שלהלן:

ל-70% מבני 17-15 ול-59% מבני 14-12 יש טלוויזיה בחדר הפרטי שלהם.

נמצא כי בקרב גילאי 17-15 64% רואים טלוויזיה עד חצות או מאוחר יותר, לעומת 36% בלבד בגילאי 14-12.

(נתון מדהים! כיוון שהחוק מתיר בתוכניות ל"מבוגרים" הצגת שימוש בסמים והצגת סרטים פורנוגרפיים וסצנות אכזריות ברמה ובהיקף ניכרים. תוכניות "מבוגרים" אלו מתחילות מ- 10 בלילה , בעוד ש- 64% מהנוער בני 17-15 , ושליש מבני 14-12 עדיין צופים בטלוויזיה עד חצות וגם מאוחר יותר).

 

34% מבני הנוער שמעו על דברים רעים שבני נוער עשו בעקבות דברים שראו בטלוויזיה בהשוואה ל- 6% בלבד ששמעו על דברים טובים.

 

הורים, ילדים וטלוויזיה, המצב בישראל

ידיעות אחרונות : "הילד הישראלי, צורך 3.5 שעות טלוויזיה ביום – שיא עולמי. להורה הישראלי אין זמן, כוח וגם לא הסמכות לגדל את ילדיו, והוא מבלה איתם כיום, בממוצע, כ- 14 דקות ביום, לעומת 3 שעות רק לפני עשור. כך הופך הילד, בפועל, לסוג של חיית מחמד ביתית מהזן הבלתי צייתן; צריך להוריד אותו, להסיע אותו, להחזיר, לטפל בכל צרכיו. ביום טוב זה יגזול לא הרבה יותר מ-14 דקות, אבל אחר כך עלולים להאשים אותך בטלוויזיה שאתה רחוק מלעשות "הכל בשביל הילדים".

עוד קצת נתונים: במחקר שערך ד"ר יוסי הראל ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, שהקיף 36 מדינות נמצא שתלמידי כיתות ו' ו-ח' בישראל מחזיקים בגאון במקום הראשון במספר שעות הצפייה בטלוויזיה. תלמידי כיתות י' מסתפקים "רק" במקום הרביעי.

מניתוח הנתונים מתברר גם שכ- 52% מכלל התלמידים צופים בטלוויזיה בין חצי שעה לשלוש שעות מדי יום, כ- 29% צופים בין ארבע לחמש שעות מדי יום וכ- 17% צופים יותר משש שעות יומיות.

 "לפני שהבן שלי מספיק להניח את התיק בשובו מבית-הספר, הוא ממהר להדליק את הטלוויזיה", קובלת אמא של רפי, תלמיד כיתה א' מתל-אביב. "ברגע הזה מתחיל מאבק בלתי-פוסק בבית, כששום דבר לא מעניין אותו מלבד הטלוויזיה. אנחנו מנסים לקבוע לו זמנים, כשהתנאי לכל הוא הכנת שיעורי בית, אבל גם זה לא עובר בשקט".

ד"ר הראל מודאג מממצאי המחקר. לדבריו, הזמן הרב שמקדישים תלמידים לצפייה בטלוויזיה בא על חשבון פעילויות אחרות. "יש שיעור גבוה של בני-נוער שצופים בטלוויזיה יותר מחמש שעות ביום במקום לעשות דברים פרודוקטיביים יותר כמו פעילות ספורטיבית, קריאה, משחקים ופעילות למען הקהילה"

אדם ממוצע בגיל 70 יבזבז  בחייו שווה ערך ל 10-7 שנים בצפייה בטלוויזיה.

 

חוקר התקשורת פרופ' ניל פוסטמן גילה כי ילדים בין הגילים 8-5 לומדים בבית הספר בסך הכל כ- 11,500 שעות, אך הם צופים במקלט כ- 15,000 שעות; כלומר ב- 30% יותר! על כן הטלוויזיה מקדימה את בית הספר מבחינת כמות הזמן.

 

מתבגרים בתיכון יבזבזו כ- 15,000 שעות בצפייה בטלוויזיה לעומת 12,000 בשהייה בכיתה.

 

הילדים האמריקאים מתחילים לצפות בטלוויזיה מגיל 6 חודשים, הם צופים בטלוויזיה יותר זמן מכל פעילות אחרת חוץ משינה, "ילד אמריקאי ממוצע יצבור יותר שעות צפייה בטלוויזיה לפני הגיעו לגיל שש, מהשעות שיבלה בשיחה עם אביו כל ימי חייו".

עוד קצת נתונים על הילדים האמריקאים: ילדים בארצות הברית מבלים בשיחה עם הוריהם בערך 40 דקות לשבוע, ומול הקופסה - בערך 1200 דקות. בכל יום נתון מביאה האומה האמריקנית 6 מיליון סרטי וידאו הביתה, ורק 3 מיליון ספרים מספריות ציבוריות. הם אוכלים ליד הטלוויזיה, ישנים בצילה, שותקים לאורה ובאמת הופכים לבטטות, כך מזהירים ארגוני רופאים.

 

טלוויזיה ומין

מפני כבוד הקוראים לא נרחיב בסקירת המחקרים בנושא זה.

מידי יום אנחנו שומעים על אלימות כלפי נשים אונס , התעללות וכדומה, על פי המחקרים , גם הטלוויזיה תורמת תרומה לא מעטה להתדרדרות מוסרית זו, וחשוב שכל אחד יקח בחשבון נושא זה במיוחד שהחוק במדינה מתיר הצגת סרטים מין בתוכניות ל"מבוגרים" דהיינו לאחר השעה 10 בלילה.

בו בזמן של פי הסקר של הרשות השניה 2 שליש מהנוער בני 17-15 ושליש מהנוער בני 14-12 עדיין צופים בשעות אלו, בנוסף לכך שסרטים אלו משפיעים לרעה גם על מבוגרים. (שהרי חצי דקת פרסום בערוץ 2 בשעת צפיית שיא עולה כ- 10,000 דולר. וחצי דקת פרסום בשידורי משחקי הסופרבול בארצות הברית עולה כ- 1.5 מיליון דולר...)

 

אלימות מינית במדיה

להלן סקירה בנושא מתוך הירחון מראות המשטרה:

"השכיחות של אלימות מינית במדיה הינה גבוהה. בכל אחד מכל שמונה סרטים המוקרנים בטלוויזיה, מוצג מעשה אונס או עינוי של אישה, ובחלק גדול מן הסרטים גם רצח והשחתה של גופות הנשים. הנשים, הקורבנות, מוצגות בסרטים בצורה סטריאוטיפית מינית. האלימות המינית שכיחה גם במרבית סרטי האימה.

התפקיד של הנשים - הקורבנות בסרט הוא, בדרך-כלל, שולי, והזמן המוקדש להיכרות של הצופה עם הדמות הוא קצר. לכן, גם הנטייה להזדהות עם הקורבנות ועם סבלן כמעט שאינה קיימת אצל הצופים. ז'אנר זה של סרטים מעורר בצופה רמה גבוהה של מתח, של דריכות ושל חרדה, ולכן הוא מצפה לרגע, שבו תופיעה סצינת האלימות והפגיעה בקורבן. המפגש בין התוקפן לקורבן, שבו מתבצע האונס והרצח, מפיג מעט מן המתח בקרב הצופה, ויוצר באופן פרדוקסלי תחושה של סיפוק והקלה.

מסקנות המחקרים, אשר בדקו את השפעת החשיפה לאלימות מינית בסרטי טלוויזיה הן, כי צפייה מרובה באלימות מינית גורמת לאדישות ולחוסר אמפטיה לקורבנות. במחקר אשר נערך על מתבגרים בנים, נבדקה מידת ההשפעה של החשיפה לאלימות מינית בסרטי אימה על יחסם של המתבגרים לקורבנות מין.

המתבגרים דיווחו על תחושות של הנאה וסיפוק, כאשר האלימות הופנתה כלפי נשים, והתעלמו מהסבל של הקורבנות. כמו כן, הם ציינו, כי נהנו לצפות בקטעים של המפגש בין התוקף לקורבן - אישה, וחלק אף הגדירו זאת במילים "כאשר הקורבנות קיבלו את המגיע להן..."

עד כאן מתוך הדו ירחון מראות המשטרה.

 

רוב האמריקאים חושבים שיש יותר מדי מין בטלוויזיה, בסקר שנעשה בארה"ב ב- 1994 ענו 75% מהנשאלים שבטלוויזיה יש "יותר מדי מיניות מפורשת" יותר מכך 86% מהאמריקאים מאמינים שהטלוויזיה תורמת לירידה בערכי המוסר.

ב- 30  במרץ 2000 פורסם מחקר בארה"ב  המשווה בין תוכן התוכניות העכשוויות לעומת התוכניות שלפני 10 שנים מבחינת תכני האלימות, המיניות והשפה (קללות וסלנג וכדומה) שלא בהפתעה המחקר הוכיח התדרדרות קבועה בשידורי הטלוויזיה, וברוב המקרים המחקר מציג התדרדרות חדה מאוד!
להלן כמה דוגמאות: דוגמא ראשונה תכיפות השידור של חומר מיני מידי שעה הכפילה את עצמה פי  שלוש בשנת 1999 מאשר 10 שנים קודם 1989. הדו"ח מביא דוגמאות איך השפה שנושאים אלו התדרדרה ביותר וכן הוא אומר שגם מבחינת התוכן המיני לא ניתן לתיאור כיוון שהוא גרפי אבל הירידה היא משמעותית ביותר. כמו כן הקשרים של הומוסקסואליות גדלו בדרמטיות והאזכורים גדלו פי 24 פעם בנושא זה.

דוגמא שנייה דיבור "מלוכלך" גדל פי 5.5 פעמים מאשר 10 שנים קודם, הם גם מביאים דוגמאות שבהם משתמשים בקביעות וחלקם אין מן הכבוד להזכיר אותם בסקירה זו.

נושא שלישי המחקר הראה גם שתקריות אלימות מבחינת הכמות לא השתנה אבל מבחינת העוצמה של מעשי האלימות גדלה ויש תוכניות שלא מראות כלום חוץ מתמונות אלימות. לכן אם נבדוק ונשווה את התוכן המיני ושפת הקללות ונושאי האלימות נגלה שהם הכפילו את עצמם פי 3 ב- 10 בין השנים 1989 ל- 1999.

במחק של 75 נערות מתבגרות שחצי מהם בהריון וחצי לא בהריון גילו שהנערות שנכנסו להריון ראו יותר אופרות סבון מאשר הנערות שאינם בהריון.

במחקר שנעשה על 391 צעירים בתיכון בניו קרוליינה בארה"ב גילה שככל שהתלמידים שראו יותר חומר מיני בטלוויזיה כך הם נוטים יותר להתחיל לקיים יחסי מין.

בכל שנה רואה הצעיר כ- 15,000 אזכורים, בדיחות ודיבורים בנושא מין, לעומת זאת רק 170 פעמים את הסיכון במין,דיונים ואזהרות בנושא הדבקות במחלות מין הריונות, התמכרות, חוסר שליטה עצמית ועוד.

- בשעת המשפחה בפריים טיים (בין השעות 9-8 בערב) מכילה יותר מ- 8 תקריות בנושא מין שזה פי 4 מאשר בשנת 1976.

במחקרים ניסויים גילו את העובדה שצפייה באמ טי וי מגדילה את הסיכון והסיכוי להיות מעורב ביחסי מין מוקדמים ומסוכנים.

 

אלימות בטלוויזיה
החוקרים סמית ודונרשטיין (1998) אחרי מחקר של 3 שנים בדירוג ובדיקה של סרטים ותוכניות בטלוויזיה, הגיעו למסקנות הבאות:

61% מתוכניות הטלוויזיה מכילות אלימות.

43% מתקריות האלימות מוצגות בהומור.

ב- 75% מהמקרים אין עונש מיידי לנוהגים באלימות.

הרבה ממקרי האלימות מוצגים ללא המשמעויות של הנזק שנגרם ממעשי אלימות אלו. (כמו השהייה בבית חולים או הפציעה והכאב והסבל של קורבן האלימות)

רק 4% מתוכניות האלימות משדרות מסרים נגד אלימות! 

 

החוקר ד"ר יוסטון בספרו "עולם גדול מסך קטן" בדק ומצא שכאשר הילד אמריקאי יהיה בגיל 18 הוא יספיק לראות 200,000 מעשי אלימות ו- 40,000  מקרי רצח.

 

בשנת 1993 ילד ממוצע בארה"ב ראה 10,000 פעולות אלימות של תקיפות ורצח בשנה, ובשנת 1997 המספר עלה כבר ל- 12,000 והמספר ממשיך לעלות.

 

בתחילת שנות ה- 90 הממוצע ב- MTV היה 22 פעולות אלימות בשעה, שחצי מהן הכילו התקפות פיסיות עם נשק ואיומים המלווים בנשק. ב- 1993 המספר עלה ל- 60 פעולות אלימות בשעה.

 

ארגון "הורים וטלוויזיה" סקר 1000 מחקרים בנושא טלוויזיה ואלימות, שנעשו ב- 30 שנים האחרונות והם גילו שרק 18 מתוך ה- 1000 מחקרים התנגדו לטענה שאלימות בטלוויזיה מובילה לאלימות בחיים האמיתיים, המעניין הוא ש- 12 מתוך 18 מחקרים אלו מומנו על ידי תעשיית הטלוויזיה והבידור..."

 

בשנת 1999 קפץ שיעור אחוז המתבגרים הרוצחים בארץ (גילאי 20-12) ב- 180%, מה שהקפיץ אותנו לאחד משלושת המקומות הראשונים בעולם בתחום.

ילדים ואלימות בטלוויזיה

המעניין הוא שכולם מסכימים שילדים הם הכי פגיעים מבחינת חיקוי של מה שהם רואים בטלוויזיה ובכל זאת שיעור האלימות הרב ביותר הוא אצל סרטי הילדים, לדוגמא נמצא שבפריים טיים של סרטים רגילים יש כ- 5 מעשי אלימות בשעה בממוצע ואילו בסרטים המצויירים יש כ- 25 מעשי אלימות בממוצע בשעה.  בנוסף לכך שכל סרטי האנימציה שנוצרו בארה"ב בין השנים 1937- 1999 נמצא ש- 100% מהם הכיל אלימות, והתדירות של האלימות הכוללת פציעה עולה במשך השנים, ד"ר גו'רג' גרבנר ראש הפקולטה של בית ספר לתקשורת באוניבסיטת פנסילווניה השווה בין כמות האלימות לפני 10 שנים שאז ממוצע האלימות לשעה בתוכניות הילדים היה 18.6 מקרי אלימות לשעה ועכשיו הוא 26.4 מקרי אלימות לשעה.

חשבתם על פאואר ריינג'רס?

יש לכם ילד קטן בבית? מה הוא רואה בטלוויזיה? צבי הנינג'ה? סופרמן-בטמן? פאואר  ריינג'רס?

פאואר ריינג'רס יופי של תוכנית, נכון? הטובים נגד הרעים: כל  הגיבורים הם לפלפים נחמדים שלומדים בבית-ספר ויש גם מסר חינוכי בסוף. אין דם,  אין איכסה, אין מכוניות מתפוצצות. יותר טוב מזה לא יכול להיות, לא? לא.

עשו  רגע ניתוח של תמצית התוכנית. הטובים נגד הרעים. הטובים הם החבר'ה עם החליפות  הצבעוניות שיש להם חללית רובוט והמנהיג שלהם הוא זורדון. לרעים, לעומת זאת, יש  חליפות אפורות, חללית דרקון והמנהיג שלהם הוא לורד זד.
יחי ההבדל הקטן. אסור  להרביץ לאנשים רגילים, אבל לרעים מותר גם מותר, ויפה שעה אחת קודם, כי הם  התחילו. חוץ מזה, הרעים הם חיימרים, שזה לא אנשים אמיתיים, אלא גושי חימר עם  עודף מרץ. אבל הרעים הם באמת רעים. הם רוצים להשתלט על העולם. וחוץ מזה, הם גם  לא נחמדים.

בעצם, הריינג'רס מלמדים את הילדים שמי ששונה ממך הוא מרושע, כנראה, כי אחרת  הוא לא היה לובש בגדים מוזרים. אז נכון שהריינג'רס באים בכל מיני צבעים, אבל  הם כולם טין-אייג'רז רגילים למהדרין. ומה אם מישהו לא מתלבש בג'ינס וטי-שירט  כל הזמן? האם מותר לשנוא אותו? לכל ילד יש קבוצה של אנשים שהוא מגדיר  כ''שונים' '- אלו יכולים להיות רוסים, צרפתים, שמאלנים, דתיים, שחורים,  ערבים... אם אתה מתחיל עם הקטע הזה של שנאה ושל ''הם התחילו'', לא תצא מזה.

אז מה הפלא אם מפלס האלימות עולה?

 

נתוני אלימות בתוכניות הילדים בארץ

במחקר שערכה ד"ר חוה תדהר כחלק מפרוייקט "כועסים, מה עושים?", נבחנו כל

תוכניות הטלוויזיה (350 תוכניות, 4000 דקות שידור) לגיל הרך דוברות עברית ומדובבות

לעברית, ששודרו בשבוע האחרון של המיליניום הקודם.

במבוא למחקר מסבירה החוקרת הד"ר תדהר כי לחשיפה לאלימות בטלוויזיה בגיל צעיר השפעה מכרעת הן כמשרישת התנהגות והן כגורמת להקהיית הרגישות לאלימות המתרחשת במציאות.

 

הממצאים  העגומים מלמדים שבמחצית מהתוכניות נצפו אירועים אלימים, בעיקר בסרטים מצויירים והם כוללים אלימות פיסית ואלימות מילולית.
מינוני אלימות גבוהים במיוחד רוכזו ב-26 תוכניות ששודרו בעיקר בערוץ 2 ובערוץ 6, ובהן התוכניות: זמן דיסני, דרדס ים, הגיבן מנוטר דם, ארבעת המופלאים, הקוסם, מר בלופר, בטמן איש העטלף, סופרמן וספיידרמן.
במחקר שנערך בארץ מצטיירת רמת אלימות גבוהה אפילו מזו המדווחת מארצות הברית ומדינות אירופה.

 

רק ב-12% מהתוכניות הועברו מסרים מפורשים נגד אלימות ורק באחד מכל 40 אירועים

אלימים נעשה ניסיון למצוא פתרון לבעיה בדרך לא אלימה.

 

בכל התוכניות הוצגה האלימות ללא המחשה ריאלית, כלומר ללא דם או פציעה,

 כשההתאוששות מיידית (גם אם נפל מגובה של 20 קומות, או נבעט דרך קירות ודלתות

וכו'). לדברי ד"ר תדהר, הצגת מעשי האלימות בלי להראות את תוצאות הפגיעה, מסכנת את הילדים, שכן הם נוטים לחקות את ההתנהגויות הטלוויזיוניות והם אינם מבחינים בין

מציאות לדמיון. לחיזוק דבריה היא נזכרת בסיפור שזכה לכיסוי תקשורתי עולמי במרץ

השנה, על ילד בן שש שירה באקדח בראשה של חברתו לכיתה. "קשה לי להניח שהילד צפה מראש את התוצאה הקטלנית של מעשהו".

 

עוד קובע המחקר כי במרבית האירועים האלימים בתוכניות היו מעורבים גברים, הן

כתוקפים והן כמותקפים, עובדה התורמת לדעת החוקרת ל"טיפוח הסטריאוטיפים של גבריות כוחנית".
ד"ר תדהר מספרת כי בתכנית ובה גיבורה בשם "הבובה מישמש", מגיבה הבובה על לחיצה בחזה באמירת המשפט "נכון שאני יפה", וכאשר הילד שלצידה כועס הוא חובט ומכה בה עד שהוא משחית אותה. המסר האלים כלפי נשים ברור.

המחקר הראה כי בתשעה מכל עשרה אירועים אלימים ההמחשה היא ללא דם ופציעה, ובלמעלה ממחצית מוצגת התאוששות מיידית של הקורבן.

בהתחשב ביכולתם המוגבלת של ילדים לנתח מציאות, מתקבל מסר לא ריאלי - למשל, שנקיטת  אלימות אינה כרוכה בגרימת סבל.

ב-32 אחוז מבצע האלימות לא גונה או נענש.
לחלק ניכר מהאירועים ניתנה הצדקה מוסרית בטענה שהם בוצעו על מנת להציל, לצרכי

הגנה עצמית, להפסקת אלימות וללמד לקח. "המסר המועבר הוא שמותר להשתמש באלימות למטרות חיוביות", קובעת ד"ר תדהר בדאגה.


דוגמאות של אלימות בסרטי ילדים סקירה מתוך העיתון ידיעות אחרונות:

בסידרה המצויירת ספיידרמן למשל, המוקרנת בערוץ 2, יש עשרות התפוצצויות ושימוש בכוח גם במקומות שאין לכך הצדקה, עשרות פגיעות פיזיות קשות, שבירת חפצים, פריצות, עודף של אנשים רעים. תכונות כמו ערמומיות, בוגדנות ורמאות מתוגמלות באופן חיובי, רעים שמתחזים לטובים וטובים שמתנהגים כמו הרעים, וכל זה ב- 20  דקות.

 

גם הסידרה התמימה לכאורה 'הגרגולים', שבני האנוש הם אויביהם, מכילה מעשי ונדליזם, תוקפנות, אלימות מכל סוג, מכות, דחיפות, גרירות, ואילו ב'לוני טונס' של ערוץ הילדים, חשופים הצופים הצעירים בתוך שבע דקות בלבד ליריות, אלימות, נפילות, צעקות, חטיפות, אלימות מילולית, חמדנות, רמאות ובעיטות.

 

במשך חצי דקה ב'תום החתול השובב' בערוץ הילדים יש שלוש התפוצצויות, עשרות טריקות דלתות, יריקות, מכות וטלטולים."

 

"לצעירים עד גיל 7–  8  יש קשיי אבחנה בין מציאות לדמיון והם אינם מבינים תכני טלוויזיה כמו המבוגרים. לילדים יש קושי בהבנת הסיבתיות. הם לא מבינים שאירוע הוא תוצאה של תהליך, יש להם קושי באבחנה בין כוונה למעשים, בין שוטר שירה והרג במטרה להגן, לבין פושע שירה כדי לשרוד".

 

נקודה נוספת שעולה מהמחקרים היא, שכמות האלימות שילדים נחשפים לה בטלוויזיה עולה במאות אחוזים על זו שבחיים. שוטר אמיתי משתמש בממוצע אחת ל–27 שנים בנשק, ואילו בסרטים הוא משתמש בו עשרות פעמים. הילדים צופים באינסוף מעשים שלא יתקלו בהם בחייהם, וכך רוכשים את מרבית הידע שלהם על העולם לא מהתנסות, אלא מהטלוויזיה. ובגלל חוסר ניסיון הם לא יכולים להגיד  'זה לא כך, יש דברים נוספים'.

 

יש כאלה שאומרים שעבור ילדים, אלימות בסרטים מצוירים היא מסוכנת יותר מאשר אלימות בסרטים, כי האלימות במצוירים זה  כיף, משחק לגיטימי, וכולם עושים את זה".

 

החוקרים ד"ר בושמן וד"ר יוסמן מסבירים את הסיבות מדוע ילדים הם הכי פגיעים מהתכנים האלימים שבטלוויזיה, מפני ש:

שהם יותר נתונים בקלות לשכנוע.

יש להם  קושי להבחין בין מציאות לדמיון.

הם לא יכולים להבין בקלות את המניע לאלימות, מי הרעים ומי הטובים ולמה   הטובים "הענישו" את הרעים וכו'

הם לומדים על ידי צפייה וחיקוי.

 

להלן הנזקים האפשריים לילדינו מצפייה באלימות בטלוויזיה:

הם נעשים ילדים מפוחדים ולא בוטחים באחרים.

הם לא רגישים לסבלו של האחר.

הם נעשים אלימים בעצמם על ידי שהם מחקים את גיבורי הסרט האלימים.

הם מרגישים שהם יכולים לפגוע באחר באלימות כיוון שהם ראו שכך נוהגים בטלוויזיה.

הם רוצים לראות יותר אלימות קשה והכמות כל הזמן עולה כיוון שהכמות הקודמת כבר לא מרגשת אותם.

 

חשיפה לאלימות כה רבה הופכת אותנו לאדישים אליה ולסבלו של הזולת. היא הופכת אותנו לכהי חושים. כמו כן, צופים "כבדים" באלימות בטלוויזיה יוצרים לעצמם דימוי מעוות של המציאות. על פי תפיסתם העולם הוא מקום אלים ואכזרי מאוד שבו רק לחזק פיזית יש סיכוי לשרוד. אנשים אלה חיים בפחד תמידי ולכן יקנו בקלות רבה פתרונות אלימים ששליטים מציעים ויחשבו שאלימות היא פתרון ראוי לכל סכסוך.

החמור באלימות בטלוויזיה ובקולנוע הוא שסרטים אלה אינם מציעים לילדים פתרונות אלטרנטיביים לישוב סכסוכים למעט הפתרון האלים. המצב מחמיר כאשר לא רק הדמות השלילית אלימה, אלא הדמות החיובית בסרט משתמשת אף היא באלימות כדי להכריע את המצב, והאלימות אכן משתלמת. כלומר, האלימות מוצגת כדבר חיובי. הגיבור הטוב מרביץ, הורג, מפוצץ ומעשיו מוצגים כנכונים שכן מטרתם היא לחסל את הרע. האם ראית פעם סרט הולוודי בו הגיבור עוצר באמצע ההפצצה ושוקל אם להידבר עם האויב ולנסות להגיע להכרעה בדרך של משא ומתן?

בסרטים רבים מאוד האלימות מוצגת כדבר מצחיק - למשל , בסרטים מצוירים יש אלימות קשה והבעיה איתה היא שאין לה תוצאות ארוכות טווח. כלומר, הילדים רואים את תום החתול (מתום וג'רי) מקבל פטיש בראש, אך אין דם ותוצאות ממשיות למכה כי שתי שניות אחר כך, קם תום וממשיך לרדוף אחר ג'רי. האלימות הזו היא בידורית ומצחיקה ולכן נתפסת על ידי הילדים (ועל ידי ההורים) כלגיטימית, וכאינה מזיקה.

 

כמה שצופים , ככה אלימים

ככל שהילדים צופים יותר בטלוויזיה כך כשיתבגרו יהיו יותר אלימים ,כך גילה מחקר חדש שבדק את כמות הצפייה של כ-707 בני נוער בני 14 (בשנת 1983)   ולאחר 8 שנים (בשנת 1991) החוקרים השוו בין נתוני כמות הצפייה של אותם בני נוער לבין דוחות האלימות והפשיעה באפ בי אי.

להלן הממצאים:

נערים שצפו פחות משעה ביום בטלוויזיה רק 5.7% מהם ביצעו מעשה אלים שגרר פציעה רצינית (כמו שבירת עצם וכדומה).

נערים שצפו בין שעה לשלוש שעות ביום בטלוויזיה, 18.4% מהם ביצעו מעשה אלים שגרר פציעה רצינית.

נערים שצפו ביותר משלוש שעות ביום בטלוויזיה, 25.3% מהם ביצעו מעשה אלים שגרר פציעה רצינית.

אם נשים לב לנתונים נראה שהצופה בטלוויזיה 3 שעות ביום יש לו סיכוי להיות אלים פי 5 מאשר הצופה פחות בשעה ביום.

הבעיות שהיו בשנות 1940 בבתי הספר היו: דיבור ללא הצבעה, לעיסת מסטיק, עשיית רעש, ריצה במסדרונות בית הספר, אי הגעה לבית ספר עם לבוש אחיד, השלכת פסולת שלא במקומה. לעומת זאת בשנות 1980 ה- 7 בעיות הכי נפוצות היו: התאבדויות, פציעות, שודים, מקרי אונס, שימוש בסמים, שימוש באלכוהול, כניסות להריון... והמבין יבין למה...


אלימות בחברה והטלוויזיה

ד"ר גו'רג גרבנר ראש הפקולטה של בית ספר לתקשורת באוניבסיטת פנסילווניה הגיע למסקנה ששיעור האלימות בטלוויזיה הוא פי 10 מאשר האלימות בחיי היום יום שלנו.

ד"ר גרבנר שאל צעירים צופים "כבדים" בטלוויזיה "כמה פעמים משתמשים השוטרים האמיתיים בחיי היום  יום באקדח,  18% מהצופים הכבדים  ענו "יותר מ- 5 פעמים" בעוד שלמעשה רוב השוטרים מעולם לא השתמשו בחייהם בכלי נשק כנגד עבריינים. המחקר של ד"ר גברנר כמו עוד מחקרים, מראה שצופים "כבדים" מאמינים שבעולם יש יותר אלימות ופשע ממה שבמציאות האמיתית.

אחרי 7 שנות מחקר מסכם  ד"ר ברנדון סנטרוול מאוניברסיטת וושינגטון שחצי ממקרי הרצח והאונס בארה"ב ניתן לייחס בצורה ישירה או עקיפה לצפייה בטלוויזיה.

בסקר שנעשה לפושעים בבית הסוהר על ביצוע מעשי אלימות כמו רצח , אונס ושאר תקיפות, גילו בין 22% ל- 34% שדיווחו כי למדו לחקות את הטכניקה של הפשע שביצעו "בזכות" תוכניות הטלוויזיה שבהם צפו , רוב הפעמים לצערינו החיקוי הצליח...

 

צופים יותר, נפצעים יותר!

בעיתון של רופאי הילדים דווח שילדים הצופים הרבה בטלוויזיה נוטים להיפצע יותר מאשר ילדים הצופים פחות בטלוויזיה. על כל שעה נוספת ביום שהילד צופה בטלוויזיה, הסיכון לפציעה גָדַל ב-34%.

החוקרים גם מצאו שילדים הצופים בטלוויזיה במשך 4 שעות ביום (הממוצע של ילד אמריקאי) נוטים להיפצע פי 4 יותר, מאשר ילדים שאינם רואים טלוויזיה. באופן פרדוקסאלי, ילד הצופה יותר בטלוויזיה ומקדיש פחות זמן לפעילויות ומשחקים מסוכנים נמצא בסיכון יותר גבוה להיפצע מאשר ילד שלא צופה בטלוויזיה ומקדיש את זמנו למשחק.

 

מדוע צפייה בטלוויזיה מגדילה את הסיכויים לפציעות אצל ילדים שואלים במחקר? ועונים: שהטלוויזיה מראה לעיתים קרובות מציאות מעוותת ודמיונית. לדוגמא: בסרטונים המצויירים, דמויות נדרסות על-ידי רכבת, וב"פריים"  הבא הן שוב עומדות על הרגליים ורצות (כאילו לא קרה דבר).. או בסרטי הרפתקאות הגיבורים קופצים מגג לגג בלי להחליק למטה, יורים על אחד מגיבורי הסרט מצוייר ורק יצא לו עשן מהאוזניים... ועוד דוגמאות רבות שגיבורי הטלוויזיה מעודדים את הצופה התמים לחקות אותם ולנסות את התרגילים היפים שהם ביצעו.

 

ולסיום, כמה נקודות למחשבה על השפעת הטלוויזיה בחיינו:

כשאורחים מגיעים הביתה, האם אנחנו מכבים או משאירים את הקופסה דולקת ברקע?

האם הטלוויזיה שלנו משמשת כשמרטף ביתי עבור הילדים?

האם אנחנו ממהרים לשירותים וסידורים הכרחיים אחרים רק בזמן הפרסומות?

האם נענה לטלפון בעת שידור הסיטקום החביב עליכם או שנקשיב באוזן אחת למשיבון?

האם כבר יש לנו שתי טלוויזיות בבית עקב דרישת הקהל?

כמה פרסומות אנחנו יכולים לדקלם/לשיר/לחקות?

כמה מוצרים קנינו ש"משום מה" ראינו פרסומת שלהן לא מזמן בטלוויזיה?

האם משהו מבני הבית מנסה ללא הצלחה לחקות "שחקן" מהתוכניות בטלוויזיה?

מתי בפעם האחרונה ישבנו יחד כל בני הבית לארוחת ערב שקטה ללא תוכניות ברקע?

כמה פעמים נרדמנו מול המסך בחודש האחרון?

כמה פעמים ביקר ארנולד שוורצנגר בסלון שלנו בשנה האחרונה?

כמה גוויות/פיצוצים/חטיפות/שודים/מקרי אונס ראינו על המסך שלנו בחודש האחרון?

כמה פעמים ביקשנו מבן הזוג שלנו שיכבה, והוא/היא מלמלו – אחרי שקלטו את הבקשה באיטיות מסויימת – "עוד מעט"?

 

_____________________________________

את החומר הזה ועוד הרבה יותר אסף ידידי שמעון כהן בחוברת שעומדת להתפרסם בקרוב. שם מצויינים ההפניות המדוייקות לכל המחקרים המובאים בחוברת.

לתגובות אליו: olam@olam-jew.com

מי שרוצה להוריד את כל החוברת הכוללת עוד נתונים רבים ומעניינים - http://www.olam-jew.com/word/tv.doc

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
ללא נושא
רונית (1/3/2005)
קראתי את הקטע שחיברת על הטלויזיה ואני אוהבת מאוד לצפות בטלויזיה ולכן אני יודעת עליה גם המון דברים... תמיד אומרים לנו שטלויזיה זה לא חינוכי והורס את האדם ומקבלים ממנה דברים רעים... יכול להיות שיש הגיון בדברים{ ויש הגיון..} אבל זה לא הכל!!!! הטלויזיה לא רק "מכערת" את האדם היא מאוד מוסיפה לו גם... אני יכולה להגיד לך שאני רוכשת המון ידע מהטלויזיה, אז כולם אומרים לי: "מה את צריכה את הטלויזיה ?" יש ספרים.." אני לא ממש אוהבת לקרוא לכן אני מתחברת יותר לטלויזיה.... ואני לומדת ממנה המון דברים על החיים ובכלל... אני לומדם איך להתמודד עם בעיות....מה עושים במצבים כאולו או אחרים... למשל קרה לי מקרה פעם אני לא יספר עליו כל כך אבל "יצאתי" ממנו בגלל משהו שראיתי בטלויזיה וזה היה על הצד הטוב..!! אז אני רוצה להגיד שאתה צודק במה שאמרת...! אבל לא בהכל!! כי לטלויזיה לפעמים יש השפעה גם חיובית!! תודה שקראת!
2.
מאמר מעולה
מיכל (1/6/2005)
המאמר מעולה וממצה, הבעיה היא שהורים שעובדים שעות ארוכות, באמת צריכים מין בייביסיטר וירטואלי שישמור להם על הילדים. לרוב האנשים גם אין את האומץ להוציא את הטלויזיה, כי אז, מה לעשות, צריך לדבר אחד עם השני ולא לבהות. אני מקווה שהמספרים והנזקים יחלחלו ואנשים יוציאו את המכשיר מהבית.
כל הכבוד על המאמר.
3.
כל הכבוד
ר. לוי (1/7/2005)
יישר כוח על המאמר המקיף. כמה זמן כבר חיפשתי נתונים כמו אלה שהצגת כדי להפיץ, ועכשיו מצאתי. יישר כוח גדול. שנזכה בע"ה להוסיף הרבה אור בעמ"י.
4.
לא כ"כ קשה "להיגמל"
בת-אל (1/10/2005)
אני חייבת להודות שהמון קטעים מהנתונים דיי הדהימו אותי ולא חשבתי על זה קודם אבל למרות זאת אני באמת חושבת שהם נכונים ויותר מכל מזעזעים! אני בעיקרון בטווח הגילאים 15-17 ולמרות שיש לי כבלים בבית אני לא רואה טלויזיה כמעט בכלל (אולי שעה בשבוע) והכל בגלל התקרבות רוחנית ובאמת אחרי ש"ניגמלתי" הבנתי באמת את ההשפעה הענקית שלה ואיך היא ממכרת וגוזלת לנו זמן כ"כ איכותי וחשוב לעשות דברים שהם באמת הרבה יותר חשובים.. רק תנסו פעם אחת שבוע בלי טלויזיה ותראו עד כמה זה משתלם. בהצלחה ויישר כח לכותבי המאמר.
5.
יש אפשרות אחרת
חן-אור (1/11/2005)
אני אם לארבעה ילדים, שלושה מהם בגיל העשרה. לנו יש טלוויזיה שקולטים בה רק את ערוץ 1. כך אפשר לראות את הדברים המרכזיים שחשובים לנו (למי שחשוב) - חדשות, "רואים עולם" במוצאי שבת, סדרה עלילתית טובה (אם יש, ואין הרבה) וכו´. מצד אחד אנו לא מרגישים מנותקים לגמרי מהעולם, ומן הצד האחר לא מכניסים הביתה את ערימות הזבל שבכבלים. אמנם לפעמים חסרים לי קצת סרטים ותוכניות ל"ניקוי ראש", אבל זה לא שווה את המחיר של הכנסת כבלים הביתה. בשביל זה יש ספריית וידיאו.
6.
ישר כח על העבודה המקיפה!
שלמה (1/11/2005)
7.
אין לכם עד כמה זה כיף בלי הדבר המבחיל הזה!!1
שירה (1/12/2005)
אני מתחילת כיתה ז´ כבר בכלל לא רואה טלוויזיה, ותאמינו לי הייתי מכורה!
אבל, באמת שאין לכם מושג עד כמה כיף לי עכשיו בלעדייה!!!
זה פשוט בזבוז זמן!, אל תחזרו על טעויות שאחרים עשו!!
תקדימו תרופה למכה ותגמרו עם זה כבר עכשיו!!
מומלץ בחום!!
8.
משהו להגיד
קרן (1/16/2005)
זה נכון שהטלוויזיה לא תורמת הרבה לחינוך של הילד אבל אני לא באמת חושבת שלכל הכתבים יש משהו נגד הדת
אולי ככה זה מצטייר אבל כנראה שיש דתיים שעושים דברים שלא מתקבלים על הדעת ואי אפשר להתעלם מזה
9.
המאמר ורושם - מעולים
יהודה (1/17/2005)
תמיד ידעתי הטמבלויזיה היא דבר נוראי ממכר והורס את הבנאדם. תמיד התיחסתי אליה כדבר פשוט א ס ו ר , אבל לא ידעתי עד כמההיא משפיעה לרעה.המאמר מעולה
10.
אל תזרקו עליי אבנים
יהודי (1/21/2005)
באמת אם כל הכבוד למפעל החשוב של יישוב ארץ ישראל שאנשים ממש מוסרים נפשם וזו מצווה גדולה וכו"וכו"
למה הנושאים כאלה כמו טלווזיה לא עולים על סדר היום בצורה נחרצת וחד משמעית שלא שייך להכינס טלוזויה הבייתה,ומה אם צניעות ,בנים בנות,שאלו איסורי תורה מפורשים מתגנים ביד רפה.זה תלוי בזה .ארץ ישראל היא ארץ קדושה מי שלא מתנהג על פי תורה הארץ לא סובלת את זה להרבה זמן היא פשוט מתחילה להקיא.
יכול להיות אלף סיבות פולטיות ואינטרסים זה הכל המקל של הקב"ה.כמובן שצריך לעשות השתדלות,אבל העיקר באמת זה לרדת לשורש הבעיה!!!
11.
ללא נושא
יגאל כהן (1/23/2005)
למי שרוצה להוריד את כל החוברת עם כל הנתונים ניתן לעיין בעמוד הזה
http://olam-jew.com/shut/tv.htm
שמשם ניתן להוריד חינם את כל החוברת ולראות את כל הפרקים של החוברת.
12.
זה משעמם בלי...
איתמר (1/26/2005)
תחשבו על זה זה משגע בלי טלוויזיה זה משעמם. יש ניתוק מהעולם.<BR>
וזה מאוד משעמם!!!!!!!!!!!!!<BR>
חוץ מזה שאני לא רואה הרבה טלוויזיה אבל אני מבזבז את כל היום על המחשב! אז אין כ"כ הבדל...
13.
צפיה ביקורתית
סגרון (1/31/2005)
14.
צפיה בקורתית
סגרון (1/31/2005)
אין שטות והקרצה גדולה מזו, זו דרך להתחמק מזריקת הטלויזיה. והחומר נכנס למח גם אם לא רוצים.
15.
לכל דבר יש 2 צדדים
נתנאל (2/15/2005)
אני חושב שכל הורה אוהב את ילדיו ולא יזרוק אותו או יזניח אותו אם ההורים ידברו יותר עם הילדים שלהם זה לא אומר שהילדים יראו פחות טלויזיה מכוון שהילדים אוהבים את הטלויזיה ואם הם לא יראו בבית הם בטוח יראו בחוץ ולגביי האלימות הכל תלויי בחינוך ההורים ולא בטלויזיה.
וטלויזיה יש גם דברים חינוכיים כמו טרויה ערוץ התכלת ועוד......
16.
זה אסון!
עדי (5/30/2005)
מתי נתחיל להתיחס לזה בתור אסון? מתי זה שיש לו טלויזיה בבית יהיה המוזר והלא נורמלי ולא ההיפך?מי שמדבר רק על שיקולים "דתיים" וחברתיים כנראה לא מבין את עומק הבעיה. יש דברים שניתן להגביל את המינון וכך להגיע מסיכון לניצול לטובה לדוגמא אכילה לא בריאה* אפילו המאכל הגרוע ביותר במינון הגיוני לא יגרום נזק בלתי הפיך לעומת זאת המכשיר הארור הנ"ל במהותו, וללא שום קשר לתוכן הספציפי, לעולם לא יכול להועיל (אלא אם כן המטרה היא לנוון הכל...)
קיימת טענה פילוסופית שכל מטרת הקידמה היא ליצור שליטה של הכוחות הגדולים על האדם הקטן ולהפוך אותו לתלותי ולכן גם לשפוט.לא נרחיב על טענה זו במימד בכללי שבה שבודאי לא נכון ומוגזם בעליל אבל במקרה של המדיה הויזואלית לענ"ד היא צדקה בהחלט.הטלויזיה יצרה מצב של עצלנות מובנית ואי פיתוח יכולות חשיבה וניתוח בסיסיות היום קיים בארץ דור שני לעצלנים מתקדמים שלא מסוגלים להעסיק את ילדיהם ולכן מושיבים אותם אצל הביבי סיטר הנוראי הזה.מטבע ברייתה חייבת הטלויזיה ל"קלוע" לסל גדול ככל האפשר של אנשים וזהויות כשברור שכמה שיותר נמוך עדיף.במציאות אנשים במקום להעלות אל עצמם ולא להשתייך לתחתית מתאמצים ל"ייצר" עוד שכבות של כיעור. תכניות שעולות היום כתכניות איכות לא היו מועלות על הדעת לפני שנה שנתיים בגלל רמתן האפסית. מישהו פה עצר לחשוב לאיזה רדידות הגענו אם אלילי הנוער של הילדים בארץ הם צעירים ש"הצליחו" לשיר כמה שירים של מישהו אחר? או לדגמן בתחרות שמזכירה איטליז עם קצת בגדים?מה קורה פה??? אחר כך מתפלאים איך מצליחים להגיד בתקשורת דברים כל כך לא הגיוניים ואנשים מהנהנים במרץ משל לא שמעו מעולם אמת גדולה יותר. איך אתם חושבים הצליחו לשכנע כ"כ הרבה אנשים שלגרש יהודים מהבית זו הדרך היחידה שיהיה טוב? זה די פשוט... לדעתי עוד כמה שנים יהיה אפשר לשכנע באבסורדים נוראיים הרבה יותר..
אפשר להתיאש מראש ולומר שזה אבוד כי כמו שראינו במאמר המספרים רק גדלים אבל אפשר גם לעצור ולחשוב איך משנים תודעתית את הגישה למכשיר לא כצנזורה מקומית ולא כבניית אלטרנטיבה "דתית" או "נקייה" למצב כיום אלא איך משתנה התפיסה לחינוך הילד לבניית כלי חשיבה ועמל עצמי בכל תחום איך מפתחים דיון עמוק קצת יותר ארוך מראיון שאלה- תשובה-ונעבור למרואיין הבא. איך הגענו למצב שאמיתות כ"כ רציניות ודורשות העמקה מנותחות במקרה הטוב בחצי שעה ע"י שלושה אנשים??? מישהו העלה על דעתו להעביר שיעור במתמתיקה בטלויזיה? למה לא? אולי כי זה לא רציני? מתי נתפוס את עצמנו,ויותר חשוב את ילדינו, בתור דבר רציני???
מתי אנשים יבינו שאסור להכניס את האסון הזה הביתה ומי שעושה זאת ממיט אסון על חינוך ילדיו???
17.
מר בלופר=צדיק
נמרוד זוטא (6/16/2005)
שלא תעזו לדבר כך על מר בלופר! הייתה זו הסידרה האהובה עלי כשהייתי בגיל 4. ואיזה שטויות- אז מה, זה שהוא נאבק בכדורי-אבק מטומטמים זה אומר שהוא משפיע על הילדים נו באמת...
18.
ללא נושא
מר בלופר הצדיק (6/16/2005)
אתם לא מבינים שטכנולוגיה היא ניטרלית?! אפשר להשתמש בה גם למטרות טובות וגם לרעות.
19.
ללא נושא
עמית (8/25/2005)
20.
הערה
דן (12/1/2005)
מתי אתם בעלי הכפות סרוגות תבינו שאסור להכניס את המכשיר הטמא הזה הביתה [מצד חוסר הצניעות שבו בלשון המעטה ] עיינו בשולחן ערוך[אבן העזר סימן כא]שצריך אדם מאוד להתרחק מנשים.אבל כנראה יש לכם שולחן ערוך חדש שמתאים לדור הגאולה שלנו
21.
מאמר מצויין
ילדה (5/11/2008)
שלום
יש לנו המון זמן בחיים, אבל יחד עם זאת אין לנו זמן בכלל.
העניין הוא לשלב בין הדברים, "ניקוי ראש" מהיום-יום בטלוויזיה הוא לא מזיק, אבל חשוב לשלב גם עוד דברים בחיים, זה כן יהיה לנצל את הזמן, ללמוד לעניין שלנו,לקרוא,לראות חברים משפחה פעוליויות ספורט להתנדב לדבר עם אהובים הטלוויזיה היא מילוי זמן פסיבי ונוח והתרגלנו שמשעמם לנו בלעדיה -תחפשו כל אחד בעצמו מה חשוב ויקר לו ותעשו את הדברים האלו, שישאירו ערך בלב ,כי באמת החיים ארוכים אך קצרים. וסתם להנות יש מיליון דרכים הרבה יותר טובות.

יום וחיים טובים
22.
וואי , זה כ"כ נכון!!
שיר (11/18/2008)
אני חוקרת על הנושא:"השפעת הטלוויזיה והמחשב על הבריאות"
ואני ממש מזועזעת!!
עד מתי נדע מה הסיכונים של דבר זה?!?!?!!?
עד מתי נפסיק להיות עוורים?!?
אנשים?!
הטלוויזיה יכולה לגרום לסרטן לאלצהיימר ולאוטיזם!!
אנשים?!
אני באמת חושבת שכדאי לנו להתעורר!!
 




חפש