הספד לרב בני אייזנר
השבוע ימלאו שלושים יום לפטירתו של יהודי מיוחד במינו ונדיר באישיותו. הרב בנימין אייזנר זצ"ל. לכל מי שהכיר ובוודאי למי שלא – כדאי לקרוא כמה דברים על האיש המיוחד הזה
שי הירש, חברים מקשיבים

בליל שבת קודש פרשת 'נח'. א' חשון התשע"ב,  נסתלק לבית עולמו מורי ורבי הגאון הצדיק הרב בנימין, הרב בני אייזנר זצ"ל. אולי את הרב בני לא הכרתם, אבל אני בטוח שעל התלמידים שלו שמעתם. למשל, אל"מ דרור וינברג הי"ד, רס"ן אלירז פרץ הי"ד ועוד רבים, רבים, שכתוב ליד שמם: 'ה' יקום דמם'.

יש הרבה אופנים ללמד תורה, הרב בני היה אחד מאותם בודדים, שלא היה שום פער בין התורה שאותה הוא לימד לבין התורה שאותה הוא חי.

כשהוא לימד את הפסקה הראשונה בספר 'אורות', 'ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה' אתה ראית אצלו בחוש, מה המובן לכך שארץ ישראל איננה דבר חיצוני...

כשהוא לימד את הפסקה שאדם מישראל צריך לשים עצמו כשיריים ל'כלל ישראל' (אורות התחייה כד')  אתה ראית אצלו מה זה  אומר להיות שיריים ל'כלל ישראל'.

כשהוא עסק בתיאור החסיד ב'מסילת ישרים' המבקש את טובת דורו (פרק יט') – ראית אצלו מהי בקשת טובת הדור.

הרב בני היה תלמיד מסור ונאמן לרבו ומורו הרצי"ה קוק זצ"ל. הרב בני היה קיבוצניק באופיו שהגיע לישיבה לביקור...ונשאר בה כל חייו. הרב נפטר בגיל צעיר יחסית, כאשר הוא בשיא כוחו ובהשפעתו הציבורית.

הרב בני, היה איש שכל כולו, כל חייו, כל סדר יומו היה מילה אחת: שליחות. שליחות עצומה ואחריות להפצת תורתו של רבו ורבותיו. וזאת, בביטול גמור, בענווה אינסופית ובאהבה בלי גבולות לכל מי שרק הגיע ולו בטעות, לארבע אמותיו.

איפה הוא לא לימד תורה?! היה משגיח רוחני בישיבה לצעירים בירושלים, היה מלמד בתלמוד תורה ובישיבת 'מורשה' בירושלים, לימד תורה במשך עשרים שנה במסגרת מיוחדת שכונתה: BMT, ויועדה ל'אמריקאים', 'חו"צנקים', רחוקים, רחוקים מתורת ארץ ישראל ונמצאים עמוק במחשכי הגלות. ללמד אותם את תורת הרב קוק, ללמוד את שפתם ואחר כך להעביר להם שיעורים בשפתם, לנסוע מעבר לים לחתונות שלהם ולאחר מכן להעלות ולהביא אותם לארץ, וזאת  במשך עשרות שנים זה היה פועלו של הרב בני.

הרב לימד במכללת מורשת יעקב ברחובות לימודי חינוך ואמונה ע"פ דרכו של הרב קוק זצ"ל, לימד במכינה הקדם צבאית ב'עלי' שהוא נמנה על מקימיה, במכינה הקדם צבאית 'עטרת כוהנים' שבתוככי החומות, לימד בישיבת ההסדר 'כרם ביבנה', ובישיבה הגבוהה ב'מרכז הרב'. ואיפה לא?!.

בכל מקום בארץ, שהיה בו מפגש חי, לא של שכלתנות בעלמא, בכל מקום ,שהיה בו מפגש חי עם תורת הרב קוק זצ"ל, מי שהיה אחראי לכך היה הרב בני!. הוא לימד תלמידים, למאות ואולי גם לאלפים ולרבבות והיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ונופך בה נופך ייחודי ומיוחד. 'תורה דיליה'.

 

אני חב הרבה מאוד מחיי הרוחניים לרב בני זצ"ל. הרב בני, פתח בפני ובפני רבים אחרים, צוהר לעולמו המופלא של מרן הרב קוק ושל בנו, ממשיך דרכו, הרצי"ה זצ"ל. בשנים הראשונות ללימודי בישיבת 'מרכז הרב', ה'חמצן שלי' לימי השבוע, היו השיעורים בביתו של הרב בני בימי חמישי בערב. הייתי הולך ל'עוד סיבוב', בימי שישי בבוקר עם התלמידים מישיבת 'שבי חברון' שהיו מגיעים באופן קבוע לירושלים לשמוע שיעור אצל הרב. יום אחד כשהייתי בישיבה בשיעור ב' או ג' באתי אליו, וביקשתי לקבוע איתו 'חברותא', הוא אמר לי בענווה האופיינית שלו: 'אתה לא צריך אותי, אתה לא זקוק לי'. אבל  הוא לא ידע עד כמה אני הייתי זקוק לו... הרב בני היה אדם שבגיל מבוגר יכול היה לשבת ולשמוע שיעור ביחד עם חברה בני תשע עשרה, ממש כמו ר"ע שהיה הולך ללמוד עם התלמידים הצעירים, בענווה. כך היה, לא מחזיק מעצמו.

 

אצל הרב בני, התורה, העם והארץ, לא היו צדדים שונים, אלא הכל היה אצלו באחדות אחת.

הרב היה ממחדשי הישוב היהודי במזרח ירושלים. בשנים האחרונות הוא עבר מביתו בשכונת 'קרית משה' בירושלים לשכונת 'אבו-טור' סמוך לעיר העתיקה,  למטה, בתוכם של  'אוהבי ישראל' הגדולים ביותר...

היו לו מסירות אין קץ ואהבה אדירה. הוא אהב את חיילי צה"ל, אהב את מדינת ישראל, אהב את התורה ואת לומדיה.

ידיעת התורה שלו. הכל היה אצלו בעל פה, הכל החזיק בראשו, הוא לא היה צריך ספר. הספר היה רק בשבילנו התלמידים. הוא היה אומר בשיעור, תביא לי 'אורות'. פתח בעמוד כך וכך תקרא שורה שלישית, ואז היה אומר בעל פה את מה שכתוב שם. וכן היה אומר: פתח את הספר הזה, בעמוד זה וזה, יש שם הערה למטה תקרא, ואז היה מצטט את מה שכתוב שם בהטעמה מיוחדת וב'התפעלות'.

אולם, הכישרון המופלא שלו היה ,לדעתי, כיצד לספר סיפורים. הוא ידע להיכנס ל'דמות'. הוא ניחן בברק בעיניים ובלהט שגרם לך לחוש ממש שאתה נפגש עם הדמות שאודותיה סיפר. היה לו כשרון מיוחד ומופלא לכך. כך החייה לנו התלמידים את דמותו של מורו ורבו הרצי"ה קוק ושל רבים נוספים.

הרב בני יכול היה להכניס חיים לתוך דומם, היה לו כישרון רטורי כזה, ממגנט, מהפנט, הוא הסתכל על קיר והיית חושב שהקיר הפך להיות חי. הרב בני יכול היה להפוך 'לב אבן' 'ללב בשר' וזאת מתוך קישורו הנפשי ל'אבנים הלבבות' של מורו ורבו הרצי"ה.

 

הרב בני היה שובב גדול... הוא אהב ללכת ביום העצמאות לכל מיני 'שטיבלכים', לכל מיני בתי כנסת כאלה, והיה מכריז מיד אחרי תפילת שמונה עשרה: 'ברית', 'ברית', 'יש לי ברית'. הוא לא היה רוצה שיגידו 'תחנון' משום שביום העצמאות לא אומרים תחנון. אחרי התפילה היו אומרים לו: מזל טוב, על מה הברית? והוא היה אומר: 'קודשא בריך הוא' וכנסת ישראל – ברית!!! יום העצמאות. ואז הם כמובן, היו עושים השלמה ל'תחנון' אחרי התפילה.

 

הוא סיפר פעם שיום אחד כשהגיע לשכונת 'גאולה' או 'מאה שערים', היה לו דגל ישראל על רכבו. ולפתע הוא רואה  'צאן קדושים' 'תינוקות של בית רבן', מתגודדים סביב הרכב שלו. הוא יוצא אליהם החוצה ושואל אותם: תגידו , מי ניצח את מלכי כנען? יהושוע או קודשא בריך הוא?! והם עונים לו: (ביידיש)  'א-וודאי, 'קודשא בריך הוא' 'קודשא בריך הוא'. והוסיף לשאול: ומי ניצח את היוונים?!  החשמונאים או קודשא בריך הוא? והם ענו: א-וודאי, קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא. ולבסוף הוא שואל אותם: תגידו, מי ניצח את הערבים? צה"ל או קודשא בריך הוא?! ואז הם קצת התבלבלו...הוא סיבך אותם קצת...

 

הרב בני היה מגויס כולו למען אתגרים חינוכיים וחשובים שנקרו בדרכו. אם זה, כאשר לפני עשרות שנים, טרם תקופת המכינות, כשהיו באים מהקיבוץ הדתי לישיבת מרכז הרב לחודש 'התחזקות' לפני הגיוס לצבא. הרב בני  היה מארגן להם תוכנית לימודים מיוחדת. ואם זה כאשר הרב צבי יהודה הכריז מאבק למען אנטולי (נתן) שרנסקי ושאר 'אסירי ציון' ואז ביתו של הרב בני הפך למטה למען שחרורם. אם זה, פרסום כרוזים של הרב צבי יהודה ותרגומם לעשרות שפות זרות. ואם זה הקמת מטות למען ארץ ישראל -  מטה לעצירת הנסיגה מסיני או מטה למען גוש קטיף תמיד הרב בני היה קשור לכך.

הרב בני היה חתיכת 'כלל ישראל' מהלך... איך  נגדיר את הדמות שלו?

 

ההארה שלו, החום שלו, כאשר היית עומד לידו בתפילה, איך הוא היה אומר קדיש, אפילו הלבבות היותר קפואים היו נמסים. איך הוא היה אומר 'שמע ישראל' – האפיקורסים הכי אטומים, היו מהרהרים הרהור תשובה. כשאדם נפגש, לא עם תורה מתה, עם טקסטים יבשים בלבד, אלא אדם נפגש דרכו עם תורה חיה ואז נוצר אצלו שינוי.

איזה ביטול היה לו כלפי 'רבנן ותלמידיהון'. איזו אהבת תורה. וזה לא היה רק אצלו, זה היה אצל כל בני הבית שלו שהשתתפו בשיעור. אתה בא לשיעור בביתו והנה תוך כדי השיעור הוא אומר משהו, אשתו שומעת מהמטבח ואז היא אומרת: 'אבא'לה למה אתה אומר ככה?....' ואז הבת הגדולה שומעת מהחדר וגם היא אומרת: אבא, למה אתה אומר כך?? והרב תוך כדי השיעור משיב להן. אין כזה דבר באף מקום. לימוד חי.

 

ולבסוף, היה גם אדם מדוכה בייסורים, חתנו נפטר עליו בחייו ממחלת ה'סרטן', הנכד שלו נפטר לפני זמן לא רב ובחצי השנה האחרונה המחלה כילתה את גופו. אחד מחתניו סיפר שבפעם הראשונה כאשר נודע לו דבר המחלה והוא קיבל את תוצאות הבדיקות. הרב שאל את חתנו: תגיד לי, איך מקבלים ייסורים באהבה?!

לאחר אחד מהטיפולים הקשים, כשהוא יצא ממנו מפורק לגמרי, הוא אמר שם למלווים שלו: כל הטיפול הזה היה שווה אם לקחתי משהו מהייסורים של כנסת ישראל, אני מוכן לסבול את הכל, אם זה יוריד קצת מהייסורים של עם ישראל. ולאחר שנזדכך בייסורים קשים אמר: 'ברוך השם, זכיתי לעשות תשובה'.

בצוואה שלו,  שהוקראה בלוויה. ביקש שיבדקו את הספרייה שלו, האם יש שם ספרים שהם לא שלו ושיחזירו אותם למקומות שבהם לימד וכן שאם יש מישהו שהוא חייב לו כסף, שיבררו ושיחזירו. וכן שיתרמו סכום כסף למוסד שבו הוא לימד וקבל את משכורתו משם, שמא, לא נזהר מספיק בגזל. וכן, שיתרמו סכום כסף לבניית מקווה טהרה לכפר על ענייני צניעות שקשורים לדור. וכן שלא יאריכו בהספדים עליו ושלא יגזימו בהספדים ושעל המצבה שלו יכתבו רק – 'ר' בנימין' ולא שום תארים נוספים. שהילדים שלו יכבדו אחד את השני, יכבדו את אמא שלהם ויזהרו מאוד ממידת הכעס, וכן יזהרו מאוד בנהיגה ומתאונות דרכים, שכולם יחגרו חגורות בטיחות ושלא ינהגו מתוך עייפות. כמה דברים שקשורים לצורת ההלוויה.

ובסוף הוא ביקש עוד משהו שרק לרב בני היה מתאים לבקש כזה דבר. הרי הרב בני מספיק שהיה מסתכל עליך עם העיניים שלו, והיה כמו 'רנטגן' היה חודר אותך  וכבר היה יודע איפה אתה נמצא, לא היית צריך לדבר איתו הרבה. הוא ידע שאנשים התפללו עליו במשך כחצי שנה, בבתי כנסיות אמרו תהילים ואנשים התפללו לנס. והוא כותב שאם אני לא אזכה שיעשה לי נס ואם אף אחד לא יגיד את זה, אז אני מבקש שיקראו בלוויה מעולת ראי"ה חלק א עמוד י"ב:

" אי אפשר לתפילה שלא תעשה את רישומה אם היא פועלת את פעולתה על פי המטרה הפרטית המסוימת שלה – או מסבבת דרכים רבים ומסובכים אלה הם מפלאות תמים דעים.. אלו שורות שבהן הרב קוק מדבר על כך שאין כזה דבר שתפילה לא מתקבלת או לא פועלת וגם אם העניין הספציפי שעליו התפללנו לא נענינו התפילה פועלת את פעולתה והיא תעשה פירות רבים.

בהושענא רבה אחרון, כשהרב כבר היה ממש על ערש דווי והדיבור היה לו קשה מאוד, עוד באו אליו תלמידים לסוכה. זה היה השיעור האחרון שהוא העביר. ושם כאשר הוא חצי בעולם הבא וחצי בעולם הזה הוא אמר לתלמידים שהוא רואה את רב אברום שפירא זצ"ל ואת הרב אליהו זצ"ל שהם באו עכשיו לבקר אותו בסוכה. הוא ראה.

 

כאשר אדם כזה הולך מאיתנו אז עלינו להתחזק בנקודות שעליהם הוא מסר את נפשו. הפצת והנחלת תורת רבותיו-רבותינו. תורת ארץ ישראל שנקראת 'התורה הגואלת', תורה שעוסקת במדינת ישראל, עוסקת בכלל ישראל,  עוסקת בצבא הגנה לישראל, עוסקת בגדלות ובעמקות באהבת ישראל עצומה,  ובמסירות נפש אין קץ, בדביקות בת"ח ובקבלה מת"ח בענווה ובשמחה.

ידוע כאשר גדול מסתלק אז עכשיו כל הרכוש הרוחני הזה שלו הוא מונח לפנינו. יש עכשיו מישהו שהיה מלא בכך וכך דברים והוא הסתלק, אבל הרכוש הזה לא עולה למעלה, הוא נשאר פה, ולכן כל מי שרוצה יכול לבוא לקחת.

זה היסוד למנהגם של המקובלים לעשות 'הילולה' ביום שנפטר בו צדיק. במה הם שמחים? הם שמחים שבעקבות כך שאדם גדול נפטר אנחנו יכולים להתעלות כתוצאה מכך. לכן, כל אחד ואחד מאיתנו עכשיו, יכול להיות טיפ טיפה יותר כלל ישראלי, טיפה יותר להתעלות מעל הפרטיות הצרה שלו וטיפ טיפה יותר להיות מחובר לעם שלו, למדינה שלו, לזהות שלו, למורשת שלו, לארץ שלו, לתורה שלו. יהיו הדברים האלו יהיו לעילוי נשמת מורי ורבי הרב בנימין (בני) בן ר'  יצחק יהודה זצ"ל.

ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. בזאת וודאי שלא יצאתי ידי חובתי אבל משהו מדמותו ניסתי לשרטט בפניכם.

 



[1] נאמר בפני תלמידים בישיבת  בנ"ע נחל יצחק 'נחלים' ע"י שי הירש.


הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
יישר כוח!
יהודה (12/6/2011)
מחזק מאוד!
2.
הרב בני..
יעל (12/26/2011)
מדהים!
מאוד מרגש!!!
יהי זכרו ברוך!!
3.
יחיד במינו
תלמיד מהמכינה בעטרת (3/6/2014)
ואידיאלים. של מסירות נפש על האמונה והוא חי את חייו כך.
כשהגענו לשיעורים הראשונים שלו במכינה הרגשנו שאנחנו ב"מדינה אחרת". השפה היתה שפת הרא"יה והרצי"ה שלנער ממוצע נשמעת כמו שפה זרה. אבל הוא לא נרתע מחבורה של נערים צעירים וסקפטיים ולקח אותנו יד ביד לטיול בעולם המיוחד הזה והעתיר עלינו מידיעותיו ומהכרותו עם הרב צבי יהודה.וכך במשך כל התקופה על אף העליות והירידות של החבר´ה הוא המשיך לתמוך רוחנית ונפשית ולעודד ותמיד תמיד נתן תחושה לעומד מולו שהוא כל העולם ויש לו את כל הזמן.
יהי זכרו ברוך
 




חפש