"אז הכול היה סתם?!"
ציפיתם לכניסה קרקעית? רציתם ללכת הפעם עד הסוף מול החמאס? יצאתם מתוסכלים וכועסים? הרב יוני לביא במילים אישיות לחיילים השבים הביתה מאוכזבים מן המערכה שלא נגמרה
הרב יוני לביא, חברים מקשיבים

כן, אחי, אני יודע מה אתה רוצה לומר. 'סתם, פשוט עבדו עלינו. הזעיקו אותנו לעשות מלחמה ואחרי שבוע של קריעה – מחזל"שים אותנו כאילו עכשיו יגור פה זאב עם כבש'. אני רואה את התסכול בעיניים שלך ואת גל האכזבה שמציף את הלב וזועק "למה? אחרי שעזבנו עבודה, ביטלנו פגישות, הפסדנו כסף ושבוע שלם נַתָנוּ כאן את הנשמה; אחרי שנפרדנו מהמשפחה, חיבקנו את הילדים ונשקנו לאישה – בסוף, כשאנחנו על קו הזינוק, מוכנים לעשות את העבודה, מודיעים לנו 'חאלאס, חבר'ה, הפסקת אש. תודה שבאתם, עכשיו לכו הביתה'. תגיד ת'אמת, זה לא מרגיז?! אני מתוסכל אש עכשיו...'.

האמת אחי, אני איתך לגמרי בהרגשה. אחרי כל הציפייה וההכנות, אי אפשר שלא להרגיש עכשיו צביטה בלב. באמת שקיווינו להגיע הפעם למקומות אחרים, לעשות דברים שחיילים יודעים לעשות. עד הסוף. גם לי זה לא קל בכלל.

אבל להגיד שהכול היה סתם? ממש ממש לא! למה, אתה שואל? לפחות בגלל ארבע סיבות.

קודם כל, איך לדעתך הם היו מסכימים להפסקת אש אם הם לא היו משקשקים מפחד מכניסה קרקעית שתיתן להם נוק-אאוט טוטאלי? רק בזכות העבודה המדהימה שעשינו בשבוע האחרון, בזכות הכלים שהיו מוכנים לפקודה והחיילים שציפו להסתער עם רעל בעיניים, הם קלטו שאם הם לא יירדו דחוף מהעץ הגבוה שטיפסו עליו, הם יגלו בסוף את עצמם תלויים בראשו. אין ספק שבפעם הבאה הם יחשבו היטב לפני שיעזו לעלות עליו שוב. מבחינה זו, גם לאותם ראשי טרור המסתתרים עכשיו כמו עכברים מתחת לאדמה מחשש לחייהם, ברור כעת שיש דין ויש דיין, ושלפגיעה באזרחי ישראל יש מחיר גבוה מאוד שלא כדאי להם לשלם.

לא רק החמאס רואה את מה שקרה כאן בשבוע האחרון. המחזה של עשרות אלפי החיילים הנוהרים מלאי מוטיבציה לשטחי הכינוס והאימונים נראה היטב בכל רשתות הטלוויזיה; התמונות של הכלים הכבדים שמוכנים ומזומנים לפקודת ההסתערות, מופצים בכל העולם; האויבים שלנו בכל מקום קולטים מול איזו עוצמה אדירה הם עומדים. כך שאם באנו לשקם את ההרתעה ולזקוף את קומתה וכבודה של מדינת ישראל – נראה לי, שכבר עכשיו אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו על השכם, ולסמן וי ענק.

דבר שלישי, שאולי נשמע מפתיע, אבל במובן מסוים המלחמות הן הימים הכי יפים שלנו בתור עַם. מישהו היה יכול לדמיין שחודשיים לפני הבחירות הולך להיות כאן, במדינת ישראל, מפגן כזה של אחדות וערבות הדדית שכבר שנים לא ראינו?! שתל-אביב ונתיבות יהפכו פתאום להיות אחיות, ומשפחות מאופקים יעשו שבת אצל משפחות בהרצליה? היינו כל-כך ממוקדים במשימה שלנו, שלא קלטנו איזה דבר ענק מתרחש מאחורי הגב שלנו. עם ישראל חי וקיים, מאוחד, וזורם בעורקיו דם אחד. מיליון תושבי הדרום שספגו הפגזות וטילים במשך זמן רב ושאלו את עצמם מכווצים במחסה: 'איפה כולם? למה לאף אחד לא אכפת?', קיבלו עכשיו מאיתנו חיבוק גדול ואוהב. הוכחנו עד כמה אנחנו מוכנים להקריב ולהסתכן למען אחינו, עמנו וארצנו. זו מתנה ענקית לתושבי הדרום, אך גם לשאר תושבי המדינה. כמעט שהיה צריך לומר תודה לחמאס על כל זה, אם לא היינו יודעים שזה יצא להם בכלל בלי כוונה...

ויש כאן עוד משהו. אולי הוא ייראה לך קטן, אבל האמת היא שהוא הגדול מכולם. מרגע שנורתה הירייה הראשונה ועד לטיל האחרון, לא היה ספק לרגע מי הולך לנצח כאן. הם יכולים לפנטז, להתלהם ולהפציץ את המזרח התיכון במילים מאיימות. אבל בשטח, מה לעשות – ידו של צה"ל על העליונה. אבל בוא לא נפספס את הנקודה – המבצע האחרון היה הכרחי לא רק בגלל שהחיים ביישובי הדרום היו בלתי נסבלים; לא רק בגלל שילדים בשדרות ואשקלון מתעוררים באמצע הלילה בצעקות בגלל סיוטים מהאזעקה הבאה. הוא היה חייב לקרות כי לא ייתכן לאפשר לטרור להשתולל באין מפריע; כי המערכה הזו היתה קודם כל על הצדק, המוסר והאמת. מערכה על הטוב שחייב להופיע ולומר את דברו. שידרנו לעולם מסר ברור: נהיה מוכנים להילחם ללא פשרות למען העם שלנו, למען הערכים שאנחנו מאמינים בהם, ולמען הצדק שחייב להיראות. ואתה, אחי, היית חלק מכל זה. בחרת לא להישאר מאחור, לא להיות אדיש, אלא לקום ולפעול באמונה ובנחישות למען המטרה.

אני יודע, זה לא יעלים ממך את הרגשת ההחמצה, אבל זה עדיין יכול להמתיק את הגלולה המרה, שהרי אף טיפת זיעה לא ניגרה כאן לשווא. שום מאמץ לא ירד לטמיון.

'עמוד ענן' קראו למבצע הזה, וכנראה לא סתם. אני לא יודע כמה אוגדות של האויב הכנעני וכמה טנקים פלישתיים הביס עמוד הענן שהוביל את בני ישראל שיצאו ממצרים, אבל למרות שלא הייתי שם, ברור לי משום מה שהיה מספיק לאויב לתת בו מבט אחד קטן כדי לחשוב פעמיים אם הם באמת רוצים לתקוף.

ואולי עכשיו, כשהכול נגמר, ואשתך והילדים מחכים לך בבית, מה שנשאר לנו לעשות זה בעיקר להתפלל, שהענן המדהים הזה יוריד עכשיו בעיקר גשמים של ברכה, של שפע ושלום על כל עם ישראל.

 

מתוך מדור "תודעה יהודית" - הרבנות הצבאית בצה"ל. תודה לדוד ברוקנר ורועי אהרוני

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
טרם התקבלו תגובות
 




חפש