לשחות עם האמת
איך נגיב כאשר החיים יזמנו לנו הזדמנויות נדירות שיתנגשו בעקרונות שלנו
אבינועם הרש

בס"ד

                                                                לשחות עם האמת

 

המיקום: ספרד.

הזמן: 1490

הפחד והאימה שוררים ברחובות קורדובה עד כדי כך שאפשר ממש לגעת בהם.

בניסיונה להילחם בפושעים ובכופרים הקימו המלכים הקתוליים את האינקוויזיציה בראשות האינקוויזיטורים שהיו נזירים באינקוויזיציה לא בחלו בשיטות העינויים האכזריות ביותר בשביל להעניש אנשים ש'חטאו' לפי הכנסייה.

מי שנתפס ובמקרה הטוב הצליח בקושי לשרוד את התופת הנוראה וחזר מ'המקום ההוא' סיפר על שבעה מדורי גיהינום שמעבירה האינקוויזיציה את הנתפסים האומללים:

מכונות מפחידות שלא ברא השטן למתיחת איברים. עינויי קרח ושלג. סדום ועמורה בגרסה הספרדית.

לתוך המציאות המבעיתה הזו נולד עמנואל או בשמו המוסווה מנואל, ילד יהודי עם גאווה יהודית בוערת שגדל לתוך משפחת אנוסים שנקרעה בין רצונם להמשיך ושמור על גחלת יהדותם בסתר לבין חששם המוצק לסיים את גורלם בצורה הנוראה ביותר שהמוח יכול לדמיין. 

את המראות הקשים שראה עמנואל, עת הגיעה לגיל מצוות הוא לא ישכח מן הסתם עד ליום מותו:

משפחתו הוזמנה ביחד עם עוד כמה מכרים קרובים לחגיגת הבר מצווה אצל חברו הטוב פרננדו. אברהם אביו של עמנואל סיפר לו שחודשיים לקח למשפחתו של פרננדו לעמול על תוכנית ההסוואה בכדי שחס וחלילה לא ייתפסו בידי האינקוויזיציה הנוראה. 

5  דקות אחרי סיום טקס הנחת התפילין נשמעו נקישות חזקות על הדלת מלוות בצעקות:

"לפתוח מיד!" 

פניו של יעקב אביו של פרנדדו נהפכו ללבן, אמו התעלפה ורק אברהם הצליח ברגע אחרון של תושייה לדחוף את עמנואל ופרננדו לעבר עליית הגג הנסתרת ובכך בעצם הציל את חייהם.

באותו יום גמלה בלבו של עמנואל ההחלטה: הוא לא ייתן לאינקוויזיציה לשבור אותו ויהי מה.

כעבור חמש שנים, בגר עמנואל וחבר לקבוצת יהודים אנוסים שתכננו לברוח מספרד. במסגרת אחת האספות פגש בו ז'אררד אביה של שרה וראה בו חתן ראוי לביתו שהגיעה לפרקה. למחרת נפגשו עמנואל ושרה ונדברו להתחתן למרות הסכנה המוחשית כדת וכדין עם מניין של אנשים. 

כעבור שנה קרו לעמנואל שני דברים שעתידים לשנות את חייו:

הראשון: אחרי אין ספור הכנות קדחתניות שכללו כמה ביטולים בדרך, הגיעה סוף סוף קבוצת האנוסים לרגע המיוחל לו חיכו בדמות חלון צר של אפשרויות שנפתח לכמה שעות ודרכו יוכלו לברוח מספרד ע"י קבוצת מלחים שהיו מוכנים להסתכן ולהשיט אותם תמורת סכום הגון של מטיל זהב.

השני: בן זכר נולד לעמנואל ושרה שלא יכלו לישון מדאגה: האך ואם בכלל יוכלו לעשות לו ברית מילה?

רצה המקרה ובדיוק ביום השמיני ללידה נפתח חלון ההזדמנויות המיוחל:

ראש הקבוצה הבהיר לעמנואל שהוא מאוד מצטער, אבל הקבוצה לא תוכל לחכות לתינוק הקטן עד שיתאושש מהלידה כי סביר להניח שלא יוכל לשרוד את הנסיעה מיד אחרי ברית המילה. 

משמעות הדבר ברורה: הם הולכים לאבד את הסיכוי היחיד שלהם לחופש.

אבל הם גם ידעו שאם הם לא ימולו את ילדם בזמן הקרוב עם המוהל של קהילתם, ייתכן ולא יוכלו למול אותו בעתיד שהרי מסע הבריחה אמור להימשך חודשים ארוכים.

הם התלבטו עד לרגע האחרון ואז ניגש עמנואל עם דמעות בעיניים לראש הקבוצה ואמר לו שאחת היא החלטתם:

"הם ימולו את בנם וה' יעזור להם לחכות להזדמנות אחרת".

ביום הבריחה עם הנץ החמה ארגנו עמנואל ושרה מקום מסתור ומלו את בנם. כמה דקו אחרי סיום הברית בעוד תינוקם צורח נשמעו נקישות חזקות בדלת:

"לפתוח מיד!". המראות הקשים מטקס הנחת התפילין של פרננדו צפו ועלו לעמנואל בראש. האם זהו הסוף?

הדלת נפתחה בבעיטה ובפתח ניצב נזיר מאיים  של האינקוויזיציה עטוי גלימה שחורה:

"נתפסתם יהודים!" 

עמנואל הרגיש איך נשמתו נעצרת וזיעה קרה מתחילה להתפשט על בגדיו.

שרה נפלה מרוב חולשה כשתינוקה הבוכה בידה.

אך להפתעת כולם, נכנס הנזיר המאיים לתוך הבית, סגר אחריו את הדלת ושאל בקול מאיים:

"מי כאן המוהל?"

"בחשש מה, הצביע על עצמו יהודי זקן וקשיש".

ואז יצא שוב הנזיר ממקום המסתור וחזר אחרי כמה רגעים כשחבילה עטופה בידיו:

"מהר, זהו בני. אתה יכול למול אותו בשבילי?" אמר בקול רועד לתדהמת כל הנוכחים ומיד המשיך:

"הבטחתי לאבי, רגע לפני הירצחו בידי הכנסייה שגם אם אחיה את חיי בתור נזיר בגלל אימת האינקוויזיציה, אעשה הכול בשביל למול את בני. בזכותכם קיימתי את נדרי. כבר כמה חודשים שאני עוקב אחרי קבוצת הבריחה שלכם. לצערי הם נתפסו רגע לפני שהצליחו לברוח. אבל לכם אני מייעץ לצאת היום עם חצות בירח מלא. בשעה זו אנחנו עושים חילופי משמרות והערנות שלנו פוחתת".

כעבור כמה שעות היו עמנואל ושרה אשתו, ביחד עם ילדם על הסירה בדרך לעתידם החדש.

 

*

 

החיים מזמנים לנו עשרות הזדמנויות שנושאות בחובם הבטחות לחיים טובים יותר, לפעמים בשביל לזכות בהזדמנויות האלו אנחנו צריכים לשלם מחיר יקר של התפשרות על העקרונות שלנו:

לעגל פינות, להחליק, לוותר על דברים שבחיים לא היינו עושים.

האמונה ביד מכוונת ובידיעה שיש כתובת מפורשת לכל הזדמנות, יכולה להביא לנו כוח לעמוד על העקרונות והאידאלים שלנו מתוך תחושה בטוחה שאם נלך עם האמת הפנימית שלנו ונתעקש על הדברים שחשובים לנו ואנחנו מאמינים בהם, גם אם לרגע נחשוב שאבדנו את ההזדמנות בגלל שהתעקשנו על העקרונות שלנו, זה רק עניין של זמן עד שנקבל הזדמנות נוספת שתיקח אותנו למקום טוב ושלם יותר.



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
טרם התקבלו תגובות
 




חפש