זמן לגילוי הריבונות המחשבתית
אחרי שחגגנו את העצמאות של המדינה, הגיע הזמן לדבר על העצמאות שלנו
אבינועם הרש

 

בס"ד

 

                                                זמן לגילוי הריבונות המחשבתית

 

אחד מהסיפורים ה'משעשעים' שמסתובבים ברשת מספר על מישהו ש'זכה' בהפתעה שמפחידה את כולנו:

איך שהוא מסיים את יום העבודה שלו וניגש לרכבו הוא מגלה לאכזבתו שמישהי שהשאירה לו מזכרת נחמדה על האוטו בדמות דפיקה מכוערת. הו אז,  נפקחו עיניו לרווחה ופעימות ליבו התחילו לפעום בקצב הגאולה כמזמרות: נדפקים, יש תקווה לאחריתכם.

מסתבר שהמישהי הזו, השאירה ברגע של אצילות לב עילאית מכתב על שמשת המכונית.

אח! יהודים רחמנים בני רחמנים.

וכך היה כתוב:

"שלום לך בעל המכונית. מקווה שאתה מרגיש טוב. בגלל שכל העולם הסתכל עליי והיה לי לא נעים, אז הייתי חייבת לשרבט משהו על המכונית שלך כדי שיחשבו שאני רושמת לך את הפרטים שלי. מקווה שתסלח לי על הדפיקה. שיהיה לך יום מקסים. ביוש. אני".

אני מניח שהאזרחית למופת שלנו ידעה שהטריק המלוכלך הזה רק יעצבן את בעל הרכב יותר. אבל היא הייתה חייבת. כי כולם הסתכלו עליה.

אין בעיניי דבר יותר מפוספס מהשארת סיפור עצמאותה המופלא של מדינת היהודים בגדר חווית התפעלות כללית מבלי להשליך ולראות איפה העצמאות הזו תופסת אותנו שהרי כל אדם הוא עולם ומלואו ובעצם כולנו מדינות קטנות בזיער אנפין:

גם לנו יש בחינה של 'משרד החוץ' שאחראי על 'מה יגידו כל העולם', 'ומשרד הפנים' שעוסק במלחמות ובקונפלקטים הפנימיים שלנו. וגם אנחנו לפעמים מצביעים אי אמון. בעצמנו.

אז גם אם אנחנו יותר צעירים מהגברת האהובה שלנו, שהגיע לגיל שג'נטלמן כבר לא שואל בת כמה היא, עדיין החיים מזמנים לנו עשרות צמתי קבלת החלטות שבהם, ממש כמו המדינה שלנו, נצטרך להחליט האם אנחנו נבחר בדבר שהכי טוב לנו בלי להתחשב במה יגידו עלינו, ובכך נחגוג בכל מאורע שכזה את 'יום העצמאות' המחשבתית שלנו

או שבסוף, נוותר על גאוות הריבונות המחשבתית והאטונומית הזו וניישר קו עם מה יחשבו עלינו 'אומות העולם'.

או במקרה שלנו, כמה עוברי אורח שראו אותך דופקת את המכונית של מישהו אחר.

 

אבינועם הרש, סמנכ"ל הדרכה ופיתוח עסקי, חברים מקשיבים

להזמנת הרצאות ותגובות:   avinoam811@gmail.com



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
טרם התקבלו תגובות
 




חפש