אגף ההחלטות הפשוטות והאפורות
לקראת השנה החדשה, לקחתי את האשראי שלי ונכנסתי לחנות ´ההתחלות´ לנסות ולראות אולי אוכל להשיג לי איזו החלטה שווה במיוחד מאחד הסיילים המוצעים בחגים.
אבינועם הרש, חברים מקשיבים

לקראת השנה החדשה, לקחתי את האשראי שלי ונכנסתי לחנות 'ההתחלות' לנסות ולראות אולי אוכל להשיג לי איזו החלטה שווה במיוחד מאחד הסיילים המוצעים בחגים.

"פעם ראשונה שלך?" שאל אותי אחד מעובדי החנות

"האמת שכן" עניתי, נפעם מגדול החנות ומהמבחר האינסופי של ההחלטות.

היו שם כל כך הרבה החלטות שהתחושה הראשנה שקיבלתי הייתה של הליכה לאיבוד.

החלטות מפוארות, גדולת, ענקיות שעולות הרבה יותר ממה שהיה לי לשלם.

החלטות אקזוטיות, נדירות, שכוחם יפה לעונות מסוימות בשנה 

החלטות עממיות, פשוטות, קטנות שהיו לחלוטין בתוך היכולות שלי וגם לא דורשות הרבה תחזוקה

"אז מה תבחר אדוני?" הוא המשיך לשאול

"וואלה, אני אגיד לך ת'אמת, אין לי מושג מאיפה להתחיל בכלל" עניתי נבוך

"טוב" הוא חייך "זה קורה להרבה לקוחות שלנו שמבקרים כאן לראשונה, אבל בוא ננסה לעשות סדר:

למה אתה הכי נמשך?" שאל

"אני?" חשבתי, "למה אני נמשך? אממ, לאגף ההוא" אמרתי לו והצבעתי על

אגף ההחלטות הבומבסטיות שנראה הכי מהודר ומושקע בחנות.

באגף ההוא, נחו להם כמלכים ההחלטות הכי גדולות בחנות:

'לסיים את כל הש"ס', 'לא לכעוס יותר בחיים!', 'להפוך תוך שנה לגדול הדור הבא!'.

התקרבתי עם המוכר לעברו וראיתי שלט קטן ובולט שהכריז: 'הכניסה להחלטות קטנות, פשוטות, רגילות ואפורות אסורה בהחלט!'.

לצידו הופיעה שלט נוסף: 'הכניסה לאנשים פשוטים, קטנים, רגילים ואפורים אסורה אף היא'.

ההחלטות מצידן הסתכלו עליי במבט רושף וכועס כאומרות: שלא תעלה בדעתך אפילו להתקרב אלינו!

"אז מי כן יכול להיכנס?" שאלתי את המוכר שהשיב לי: "הא, לכאן נכנסים רק האנשים הגדולים, אתה יודע, הצדיקים, הלמד ווניקים, אלו שמחליטים ברגע אחד להפוך את העולם"

"אוקי, ומה איתי?" שאלתי אותו והסתכלתי עליו בחשש "אני יכול להיכנס?"

"אתה למד ווניק? אתה צדיק יסוד עולם? אתה מתכוון בהחלטה אחת להפוך את העולם? יש לך את האמריקאן אקספרס של ההחלטות?" 

הסתכלתי על כרטיס האשראי שלי. שום אקספקס ושום נעליים. כרטיס לגמרי רגיל ופשוט. הראיתי אותו למוכר שהסתכל עליי במבט מבין ומלא חמלה כאומר: בטח לא קל להיות אדם פשוט הא? 

ושנינו הבנו שאנחנו צריכים ללכת לעבר אגף ההחלטות הבא: האגף האקזוטי.

באגף זה לא היו שום שלטים אריסטוקרטים שאוסרים להיכנס ושום חומות גדולות. רק כל מיני החלטות בצבעים משונים ונדירים שהובאו לטענת המוכר מכל מיני ארצות רחוקות ומתאימות לדבריו לאנשים מיוחדים ונדירים.

"ללכת למקווה אבל רק מעיין"' ,'לאכול רק בד"ץ העדה', 'להניח תפילין של רבנו תם אחרי תענית ב ה ב'.'

"אתה בן אדם נדיר?" שאל אותי המוכר

אני נדיר? שאלתי את עצמי. 

"לא אדוני" השבתי, "לא עד כמה שידוע לי"

הוא כחכח בגרונו, החזיק בארשת חשיבות את פניו ופלט לעברי:

"אם כך, אתה לא מתאים להחלטות האלו כי לא תדע איך לתחזק אותם, בוא נמשיך" אמר ודחף אותי לעבר האגף הבא: אגף ההחלטות הפשוטות והאפורות.

התקרבתי לאגף ההחלטות הפשוטות ולתדהמתי הם התחילו ממש לדבר איתי:

"מה קורה בן אדם? תרצה לשתות משהו? לשבת איתנו? לאכול? אתה נראה עייף וקצת בשוק, הא?" קרצה לעברי החלטה אחת "בטח ביקרתי באגף של הסנובים הא? אלו, קרחון לידם זה הר געש"

הופעתי. בחיים לא שמעתי החלטות מדברות. פניתי בעיניים שואלות למוכר שמצידו מהיר להסביר:

"הא כן, כמו שכבר ראית, אלו ההחלטות הפשוטות שלנו, העממיות. הם מאוד חברותיות ויודע מה? אני אישית גם הכי אוהב לעבוד איתן. הם מביאות לך תחושה כל כך טובה ו..." שריקה חדה פילחה את האוויר.

"היי חבר'ה!" צעקה החלטה אחת "בואו ותגידו שלום לבחור החדש. קדימה! איפה הנימוסין שלכם?"

לפני שהבנתי מה הולך, התגודדו סביבי עשרות החלטות קטנות, פשוטות, עם חיוך גדול ומבט קורן:

'להקפיד שעה על שמירת הלשון', 'לנסות ופעם אחת ביום לא לכעוס', 'ללמוד חמש דקות מוסר ביום', 'לחשוב מחשבה אחת חיובית ומגדילה',' לאהוב את עצמך'.

תגידו שאלתי את  החלטת ה'לנסות ופעם אחת ביום לא לכעוס', אתם נראים לי ממש אחלה ונראה לי שיהיה לנו טוב מאוד ביחד, אבל בלי לפגוע, אתם לא קצת חיוורות ואפורות לעומת ההחלטות הגדולות?

"אולי" היא ענתה לי, "אבל אתה יודע למה אנחנו מתרבים כל כך הרבה וכל שנה מתחלפים? כי כל מי שלוקח אותנו באמת מודע ליכולות הקטנות שלנו ויודע לקראת מה הוא נכנס והכי חשוב: אנחנו לא דורשות הרבה. אבל ההם שם" אמרה והצביעה לי על ההחלטות הגדולות והמגונדרות: "כל פעם, חודש אחרי שמישהו לוקח את הפרינססות האלו הוא בא להחזיר אותן בחזרה בגלל שהוא לא מסוגל למלא את הדרישות שלהן, זו הסיבה שהם גם כל כך קרירות ואנטיפטיות, אופס! שכחתי. איך אתה אוהב את הקפה שלך?" שאלה בחיוך

הסתכלתי עליה, היא שוב חייכה קצת בביישנות ובאותו רגע יצאתי עם ההחלטה החדשה של השנה.



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
מאמר מהמם(:
לא משנה(: (10/2/2014)
ממש יפה(: הדברים הקטנים והקבועים יותר שווים לפעמים ממשהו גדול שבאמת קשה "לתחזק".. (-: גמר חתיהמ טובה ושנה מתוקה אתם אתר מדהים!!
2.
קטע יפה
yosef (10/17/2014)
קטע יפה על קבלה לעתיד..
 




חפש