הדבר הנכון לאורך זמן/אור קרסנר
פתאום מצאתי את עצמי חוזר 3 שנים אחורה, לגיל 18, לתלמיד בשיעור א´ בישיבת ההסדר. אני מחפש משום מה תשובה הולמת., אך יצאו מפי מילים מבולבלות ידעתי שהנושא הזה קשה עלי מנשוא. ´´טוב קודם כל זה באמת חשוב שאת אומרת מה את מרגישה, זוהי תכונה חשובה..´´אני ממצמץ בעיניי למה זה מוכר לי?
מן הגולשים

 אני יושב כאן   ליד בני נוער  שכביכול יכלו להיות חניכים שלי.אבל ההפרש בינינו גדול,  מהגיל שיכולתי להכיר אותם כחניכים בתנועת בני עקיבא. אבל היום אני נמצא שוב בעמדה הזאת, בעל חזות וכוח, שיושב ליד מקבץ בני נוער שאמורים לשמש מדריכים לאותם החניכים בסניף שלהם. כיצד יש לחנך אותם?  ללמד אותם    להיות מאוחדים. ואיך  ללמד אותם שהכול תלוי רק בהם.נעצתי בהם מבט חד, והחדרתי בהם את הערכים שאני גדלתי עליהם בתור מדריך בבני עקיבא.נגעתי בכיפתי הירוקה  והסברתי להם. כולם הקשיבו בקור רוח שאלו שאלות, ושמחתי לתת עליהם תשובות, גם בנות לא היססו ושאלו שאלות. ''להיות אמיתי זה מה שחשוב לילדים, הם לוקחים את זה למשך שארית חייהם. הם ירצו שהדמות הנערצת שלהם, המנהיג שלהם יוביל אותם אל דרך האמת'' החדרתי ואמרתי. כולם הנהנו בהסכמה, השעה חלפה וההרצאה הסתיימה  בשבת סמינריון שהדרכתי בה  בני נוער ממרכז תל-אביב, שאני למעשה בכלל ירושלמי, שאני למעשה התערבבתי עם התלאביביים הצפונבונים והרחקתי לכת מהירושלמים(בצחוק..)

 

.

''הרצאה מעולה!'' כמה מדריכים טפחו לי על השכם, הבנות חייכו בשמחה, ופתאום הופיעה נערה  שהיא ללא ספק מקבוצת המדריכים, זכרתי את שמה:''כן טליה..''

''הי אמ.. קודם כל הייתה הרצאה מדהימה, כל מה שדיברת על ערכים  וכמה שחשוב לנהוג בתבונה  ובנאמנות. מסכימה איתך לגמרי''התבוננתי בה וחשתי שזאת לא הסיבה שהיא פונה אליי. ''אם אנחנו מדברים  על נאמנות ואמת, יש משהו שרציתי להתייעץ איתך לגביו. אומנם זה לא מהנושאים שציינת, אבל זה נושא חשוב שאין כמותו''

הסכמתי לשמוע את סיפורה, התיישבנו על הכיסאות בחדר, למרות שחיכו  לנו בחדר אוכל בעונג השבת, הבנתי ששיחה זו חשובה בדבר מה, ולכן  אני אוכל להתעכב לכמה דקות מעטות. ''אז ככה, איך אני אפתח את הנושא?זה לא קל לי  זה נושא מאוד רגיש.אבל זה מאוד התחבר לי  העניין שלומר את האמת גם אם יש השלכות בעניין, וחשבתי שאולי תוכל לעזור לי  במצב  הרגיש שאני שרויה בו. אני מדריכה את שבט הרוא''ה  שיוצרת קשר לא רק עם החניכים אלא גם עם מדריכים משבטים אחרים. זה כולל גם שיחות עם בנים''''ויש מישהו מהצוות מדריכים, שאני לא יודעת אפילו איך להסביר? הוא מוצא חן בעיניי..'' היא אמרה זאת בגמגום, והסמיקה לפתע כל פניה אדמו

''הוא מרגיש בזה, זאת אומרת שאנחנו מדברים הרבה. ואנחנו כמעט כל יום נפגשים  ומדברים, אני יודעת  שאולי אני בעיניו עוד ידידה בסניף.אבל כל פעם שאני מדברת איתו  אני מרגישה דברים,  שאני לא מרגישה עם אנשים אחרים. נגיד לא כמו עם ידיד ותיק שפגשתי אלא משהו שהוא טיפה יותר מידיד. אנחנו אוהבים דברים משותפים, אנחנו אוהבים מתמטיקה, וחולמים בעתיד להיות רופאים. ואנחנו מתייעצים בכל מיני נושאים שקשורים, גם במגמת ביולוגיה ששנינו נמצאים בה בבתי ספר שלנו.כל פעם שאנחנו נפגשים, או סתם אומרים שלום  אחד לשני, נוצר לפתע שיחה זה לא נגמר, וזה ממשיך וממשיך, ואנחנו לא רוצים להפסיק..''ואני מביט בה במבט רציני, אך מבולבל משהו בתוך תוכי נסער. איני יודע מדוע? טליה ממשיכה  אני מרגיש שהנושא משום מה  נטל על איברי. ''ואנחנו נשארים עד מאוחר בלילה  וחוזרים הביתה, ואני מרגישה שאני  מתאהבת בו. ואני לא מצליחה להפסיק את התחושה הזאת. אני יודעת שאני לא בראש שלו, שאולי אין מקום לרגש הזה שאני חשה, או שאולי כן? אבל בכל מקרה אנחנו צעירים. אבל אני לא יכולה לשלוט בזה, ניסיתי לשכוח אותו, בכל דרך אפשרית שהיא, הכול. אבל זה חוזר כל הזמן, בייחוד שהוא נמצא לידי שעות רבות בסניף, ואני אובדת עצות  האם לעזוב  את הסניף  או בכלל  להישאר בקשר עם הבחור? אולי הוא ייעלב. ואם אגיד לו שאני מרגישה אליו משהו, הוא יתרחק ולא ירצה לדבר איתי יותר. ואני אאבד את הידידות שהיא מאוד חשובה לי, אני לא מצליחה להחליט  אם לספר את האמת או לא?  או שאסור לי להגיד לו כלום?האם עליי לשקר לו?''

פתאום מצאתי את עצמי חוזר  3 שנים אחורה,  לגיל 18, לתלמיד בשיעור א' בישיבת ההסדר. אני מחפש משום מה תשובה הולמת., אך יצאו מפי מילים מבולבלות  ידעתי שהנושא הזה קשה עלי מנשוא. ''טוב קודם כל זה  באמת חשוב  שאת אומרת מה את מרגישה, זוהי תכונה חשובה..''אני ממצמץ בעיניי למה זה מוכר לי?

___________________________________________________________________

 

''אני שמח שפתחת את זה כנות זו תכונה חשובה!''

 

___________________________________________________________________

 

טליה מסתכלת עלי בבלבול.

 

''אתה בסדר? אתה רוצה שאביא  לך כוס מים?''

 

היא מושיטה לי כוס פלסטיק  עם מעט מים.

 

''קח אתה  נראה חיוור..''לגמתי מהמים, הרגשתי קצת יותר טוב.

 

''תקשיב אם אתה מרגיש לא טוב , נדחה את השיחה לפעם אחרת..'' טליה התרוממה ממקומה יישרה את שיערה וחולצת התנועה שלה.

 

ואז התרוממתי ממקומי בתנועת ביטול:''לא בשום פנים ואופן לא.. זה לא סובל דיחוי. הנושא שלך מאוד חשוב. אבל זה דורש זמן כדי לענות על שאלה כזאת. אני צריך לחשוב לפני שאני עונה לך תשובה חד משמעית.אני חייב לישון על זה לילה, זאת לא תשובה פשוטה''

עינייה החומות בהו בי בהבנה:'' אוקי!'' והיא מהרה ללכת לעונג שבת.

''אל תדאגי אני לא אשכח!''טליה יצאה מהחדר, ואני ניערתי את ראשי, לא ידעתי מה לומר? הנושא הזה בער בתוכי  שאני פתאום חש מה עובר עליה? שאני  חש בדיוק מה עובר על הילדה ששאלה אותי את אותה השאלה לפני 3 שנים. האם אני אהבתי אותה? האם שנאתי אותה? האם פגעתי בה? שוב ניערתי את ראשי לא האמנתי  שהשאלה הזאת תחזור ממקור לא צפוי, ניסיתי לסלק את המחשבה הזאת ממוחי ומיהרתי לעונג שבת.

 

אחרי הכול  העונג שבת הצליח להשכיח ממני את  המחשבות המטרידות, ואת שאלתה של טליה. אבל נכנסתי למיטה  ופשוט לא הצלחתי לעצום עין. לא הצלחתי לנסח תשובה  ברורה לטליה. מה עונים במצבה? מצד אחד זה בסדר מה שהיא מרגישה.אבל מצד שני זה לא בסדר לגבי הצד השני.זה לא משנה איזה תשובה זאת תהיה.? אם במידה והתשובה תהיה שלילית  היא תצא פגועה משני הצדדים, גם תספוג אכזבה, וגם תאבד ידיד טוב שלה. בדומה לאותה נערה שנפגעה ממני לפני 3 שנים  היא גם איבדה אותי כידיד, וגם  טעתה לא במשמעות של המילה. במשמעות שזה לא היה הדדי . ניסיתי להיזכר בילד הזה בן ה18  בשיעור א' בישיבת ההסדר,  בילד המבולבל שאהב לכתוב  וחיפש שותף לחוויה הזו  שעונה להגדרה:''כתיבה..'' והינה היא הופיעה באופק. ''זה כמו טליה והבחור לא..'' נגעתי בראשי בתיסכול, מתחתי את השמיכה, החבר שלצידי בחדר שם לב שאני לא מצליח לשכב על המיטה .

''אחי אתה בסדר?'' נגע בפני חברי לסמנריון נדב.

''הכול בסדר לך לישון!'' וניסיתי להתכרבל לתוך השמיכה  יחד עם הכרית, ופתאום נזכרתי באותו לילה  שלא יכולתי להירדם.נשענתי מצד לצד ולא יכולתי לשאת את המחשבה הזאת. שמעברו השני של המסך  נערה חיכתה לתשובה ממני, כמו שטליה מחכה לתשובה  שלי. הפעם לא אתן לטליה לחכות אומר לה את האמת, גם אם זה כרוך בלספר לה את הסיפור שלא סופר. אילו יכולתי לכתוב  את התשובה היה לי הרבה יותר קל, אבל הפעם לא יכולתי  הרי בשבת אי אפשר לכתוב.ועדיף לומר את האמת פנים אל פנים, מאשר לברוח מהאמת.

__________________________________________________________________

.. בוקר של יום שבת הגיע, ומתחת לעיני  היו סימנים של עיגולים שחורים, שמסמלים שלא ממש ישנתי טוב בליל אמש. נכנסתי לבית הכנסת בבית הארחה  בסמינריון. לאחר זמן מה בקריאת התורה שוב  המשכתי לחשוב על שאלתה של טליה. והבחורה הזאת שוב המשיכה להופיע לי בראש. ''לא..'' סיננתי אפילו תפילת שחרית  לא מצליחה לעזור לי  לשכוח, למצוא תשובה. באותו רגע התפללתי לאלוקים שיעזור לי למצוא תשובה ראויה, הרגשתי כה רע. עד שאפילו התעוררה בי המחשבה שעליי לחשוף זאת  ליד כולם , לדבר על זה בגובה עיניים. זה נושא כה בוער בגיל הזה. שדרוש עליו מענה ובצדק. ומשום מה אני השליח? מעניין מה הנערה הזאת תחשוב על הצעד שאני עומד לעשות? סילקתי את המחשבה ממוחי וידעתי מה עלי לעשות.

________________________________________________________________

התפילה נגמרה ואני מהרתי  לחדר שבו אנו עורכים את הפעולה, עם קבוצת המדריכים  שהדרכתי  בינהם הייתה טליה. כולם נכנסו לחדר, אך התבוננתי בטליה שבבירור חיכתה לתשובה שלי, אני לא יכולתי לברוח ממנה. אם אני אברח שוב אני   יברח כמו כפחדן עלוב, סילקתי את הדפים שתכננתי לפעולה עם המדריכים, כי ידעתי שאני עומד לדבר על נושא אחר.עלי לעשות מעשה  וכולם התיישבו.

''כולם כאן?''שאלתי את הקבוצה שישבה במעגל.

כולם הנהנו אני הנחתי את הדפים  על השולחן והסטתי  קצוות השיער מעט לאחור ופתחתי  בדברים זה היה מאוד קשה לא ידעתי מה אני הולך לומר? אבל ידעתי שיש במילים משמעות עמוקה והבטחה. ''נכון שבתוכנית  כתוב שהנושא העיקרי שנדון עליו  זה היחס הבין אישי לחניכים. תכננתי פעולה מושקעת,. אבל בשעות האחרונות  הייתה שאלה שנשאלה אחת מהחניכות  כאן..'' טליה הסתכלה בו במבט קיוותה שלא אזכיר את שמה. אך למעשה לא תיכננתי להזכיר את שמה, אלא לספר על מישהו אחר, עלי במקרה הזה.

''והשאלה לא הייתה פשוטה, פתאום נזכרתי בה לפני 3 שנים בערך. אני יודע שההפרש בינינו הוא 6-7 שנים לפחות . אבל גם אני הייתי מתבגר, ואני עדיין סוג של מתבגר, אולי אני בוגר בכך שהתגייסתי  אבל מתבגר. השאלה היא לא רק רלוונטית  אליכם, היא רלוונטית בכלל. איך יודעים שעושים את הדבר הנכון בכל קשר שהוא?'' כחכחתי בגרוני המדריכים הביטו בי בהפתעה  הם חיכו למוצא פי ואני התחלתי לספר להם בדרך הפשוטה. ''אז ככה הייתי בן 18 קצת אחרי הישיבה התיכונית , אחרי ההדרכה בבני עקיבא, הייתי תלמיד ישיבת הסדר. די בוגר, סקרן לעולם שמסביבי. היה לי תחביב, תחביב שאני עדיין אוהב לכתוב , הייתי כותב ומפרסם דעות שלי בכל מיני אתרים  על הלכות, ספרים על כל מיני דברים.אהבו את זה, גם אני אהבתי את זה .  התחלתי ממש להתמקצע בתחום, אבל הרגשתי די בודד. היו לי חברים אבל הם לא ממש התעניינו במה שאני עוסק והייתי זקוק  למישהו לדבר איתו.הייתי בקבוצה של עיתונאים . אני לא יודע  ממש איך זה קרה?''ניסיתי לאחות את המצבור המידע שהיה במוחי, לא האמנתי שאני מספר להם משהו שלא סיפרתי לאיש מעולם. ''התחלנו לדבר על נושאים משותפים, אני הייתי כותב, היא הייתה כותבת. זה היה מגניב שני בני נוער דתיים כותבים, זה סיקרן אותי מאוד לגלות שיש מישהו כמוך, היא הייתה קטנה  ממני בכיתה יב',ואני הייתי  כבר אחרי התיכון . אבל בהחלט היה על מה לשוחח, הכרנו כל מיני אנשים.היינו מדברים  הרבה ''עינייה של טליה  התרחבו שהיא שמעה את הסיפור. ''זה היה בוא נאמר מעשיר, הרגשתי שכל אחד מביע את דעתו. היא חוותה את דעתה בנוגע לכתבות שלי, אני חוותי את דעתי בכתבות שלה. ככה יכולנו לשמוע תגובות מהצד השני. כיצד יש להשתפר?סיפרתי פה ושם על דברים אחרים. האמת שלא יכולתי  לכתוב לה כל הזמן, כי הייתי בישיבה ורוב הזמן למדתי עד 23:00 בלילה, רק עד אז יכולתי להשיב. היא גם חיפשה באותה תקופה. את העתיד שלה לאחר האולפנה שלה מקומות של שירות לאומי, וניסיתי לעזור לה.'' המדריכים החליפו מבטים רבי משמעות.

''וואו קשר מיוחד'' אמר מדריך אחד בשם יוגב.

 אני שתקתי לא ידעתי מדוע?

 

''לא ממש ידעתי לאן זה יכול להגיע? ולא  שחלילה היו לי כוונות כלשהם, אבל מסתבר שזה הוביל למשהו שלא רציתי מלכתחילה.לא הייתי עונה  לה כל הזמן,  רק מתי שיכולתי. אני לא יודע למה טרחתי? למה עשיתי את זה? למה סיבכתי את עצמי?לא חשבתי בכלל, לא חשבתי למה אני בכלל גורם?'' פתאום הסתכלתי על הריצפה, התביישתי, מה אני מספר להם בעצם? על איך ששברתי את ליבה? על שפשוט רימיתי אותה? מה אני אומר להם? כולם יתרגזו עלי למרות הכול המשכתי. '' ואז יום אחד שהייתי בישיבה ראיתי הודעה די מוזרה שלה בלילה, שהיא מבקשת שאסתכל במייל שלי. כי  יש לה משהו חשוב לומר לי''

כל מדריכים הסתכלו בי מתוחים ונרגשים.

''מה היא אמרה?'' כולם שאלו בחשש.

''אז זהו שהיא אמרה הרבה דברים'' השבתי

''וואוו אני לא יודע מאין היה לה את האומץ  לומר את הכול ולשפוך הכול לתוך מייל אחד?אני בעצמי לא הייתי חושב על להגיע למסקנות כאלו.הכנות והבגרות שלה, זה היה כל-כך זר לי, לא מוכר לי, זה היה מעורפל. היא כתבה שהיא לא יודעת מה לעשות בקשר של שנינו, היא מרגישה דברים,היא לא יודעת אם הם נכונים, או הדדיים לגבי. היא שאלה לפירוש הקשר? האם זה למטרת לעג או צחוק מצדי לכתוב לה? הרבה שאלות נשאלו במכתב..'' שוב התבוננתי ברצפה, התביישתי.

''היה לי קשה להשיב, כי הכול נשמע לי כמו תירוץ עלוב, למה לא להשיב בחיוב? כי היא בעצם אמרה דברה נכונים. אבל לא נכונים לגבי, הכול נראה כאילו ניסיתי להתקרב אליה, ואולי רציתי איתה קשר רומנטי כביכול למרות  שבמציאות רציתי קשר ידידותי ולא קשר של אהבה.אך זה לא נראה לעינייה, היא לא ידעה לפרש את זה? לא ידעתי  מה לעשות? מה לכתוב? עשיתי טעות נוראית שגרמתי לה לטעות, שהשלתי אותה.לא האמנתי שלדברים שאני כותב יש משמעות כל-כך עמוקה. ושהיא הייתה באמצע דרכה פתאום היא מחפשת, אותי בדרך שלה, ואני לא מודע למה שגרמתי לה? איך אני אספר לה  שזה שקר וכזב? היא תשנא אותי, היא תפגע. כל המדריכים שתקו וטליה הזילה דמעה.

''אני במשך יומיים הייתי הרוס, אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון לומר את האמת, אחרת אם אשקר אגרום לה לשקוע באשליות שווא,לא הייתה לי ברירה אחרת. עשיתי זאת ואמרתי שאני מצטער  וזאת הייתה פשוט טעות שלא התכוונתי לדברים שנאמרו. כתבתי שלא הייתה לי כוונה לכתחילה בשום קשר רומנטי, שאם אחשוב על כך זה יהיה עוד כמה שנים טובות.ושעדיף שננתק קשר, זאת הייתה החלטה גורלית, אבל עשיתי זאת ושלחתי.

לפתע אחד המדריכים שאל בצעקה.

''מה היא ענתה?''

''היא הסכימה להחלטה, אך אני יודע שהיא כעסה כי אח''כ היא כתבה. שאם אני הייתי באמת אמיתי לא הייתי כותב לה מלכתחילה...'' אחכ היא לא כתבה עוד וזהו..'' התבוננתי שוב החלל החדר. המדריכים היו מזועזעים  אם אני איכשהוא, כל הסיפור הזה ישב אצלי לא טוב, הרגשתי אשם, אבל ידעתי שארגיש אשם ברגע שאשקר. ''בעיקרון זה המשמעות של לעשות את הדבר הנכון, אולי אתה יודע שהמעשה  עלול לפגוע במישהו, או במישהי אבל עדיף ככה מאשר לשקר לעצמך.וזה האמת בקשרים בין אנשים? אני יודע שנוצרים קשרים בין בנים ובנות. קורים מצבים כאלו עדיף לומר את האמת מאשר לחיות בשקר, לא רציתי לשקר לה. אני לא הייתי מאוהב בה. ואין מה לעשות וככה זה התגלגל, וזה בעיקרון לצערי הוביל לניתוק שלא ממש רציתי אותו אבל לא הייתה ברירה, עדיף לומר את האמת גם אם היא כואבת..'' התבוננתי בטליה והבהרתי לה את תשובתי. ''גם אם ישנם השלכות, כנות היא תכונה חשובה ביותר. אני חושב שבזכותה  למדתי איזה דברים מתפרשים בצד השני של המסך, לפעמים דברים שאני כותב לא ברורים לאדם האחר.גם לפעמים בנים ובנות התנהגויות לא ברורות יכולות להגיע לסיטואציה שלא התכוונו אליהם בכלל''

המדריכים השתתקו לא ידעו מה לומר, רק אחד מהם שאל אותי בשקט:'' למרות שזה לא מה שרצית, אתה בכל זאת מרגיש עצוב'' אני התמוגגתי  ולא ידעתי מה לענות?

''זה עצוב כי אתה פוגע במישהו שלא  רצית לפגוע בו. לא רציתי לפגוע בנערה, לא ממש חשבתי לעומק על מה שאני עושה, ולצערי זה קרה'' ואז לפתע נכנס אחד מחברי לסמנריון לחדר.

''הי חבר'ה עכשיו סעודת שבת, אנחנו מקדשים, בואו!''אליהו מצוות הסמנריון קרא לכולם וכולם התפזרו. ואני אמרתי:''אנחנו נמשיך בדיון הזה  בפעם אחרת!'וניגשתי עם המדריכים לאכול ואז טליה ומדריך שלצידה התקרבו אליי. טליה חייכה חיוך די עצוב:'' תודה שפתחת את זה..''

ואני הנהנתי::''שמח מאוד לשמוע!''

''אבל יש משהו אחד שטעית בו..'' ואז אני גמגמתי.

''כן אני יודע שלא הייתי בסדר שהשלתי אותה''

''לא.. אתה טעית, כי היית צריך לתת לה עוד הזדמנות  להיכרות בינכם, לא לגמור ככה''

ואז שמוליק המדריך שלידה אמר:'' אבל הוא לא רצה להיות בקשר זוגי !''

''אוקי סבבה.. אז לא רצית..'' הסתכלה בי במבט חד

''אבל אמרת שאולי עוד כמה שנים? אם תראה אותה, לא עכשיו, עוד שנה, שנתיים ותרצה אותה? היא לא תרצה אותך, כי אתה דחית אותה. ואולי היא כבר תתחתן אז מה תגיד אז? שאז לא רצית  כי היית ילד,  ועכשיו פתאום  כן?  סתם הכנסתי את עצמך למבוי סתום'' שמוליק הסכים עימה:'' יש בזה משהו''

 ''אבל אמרת שאולי עוד כמה שנים? אם תראה אותה, לא עכשיו, עוד שנה, שנתיים ותרצה אותה? היא לא תרצה אותך, כי אתה דחית אותה. ואולי היא כבר תתחתן אז מה תגיד אז? שאז לא רצית  כי היית ילד,  ועכשיו פתאום  כן?  סתם הכנסתי את עצמך למבוי סתום'' שמוליק הסכים עימה:'' יש בזה משהו''

''נכון   שזה   חשוב לעשות את הדבר הנכון. אבל אתה יודע מה באמת חשוב לעשות? את הדבר הנכון באמת שיעמוד לצידך  לאורך זמן'' ואז היא יצאה מהחדר יחד עם שמוליק. ואני נאלמתי דום.



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
1.
ללא נושא
ייי (5/28/2015)
אז מה המסקנה בסופו של דבר? מה נכון לעשות?
2.
סיפור יפה!! (לת)
בת אור (11/26/2015)
 




חפש