תחפושות, מסכות ומי שאני באמת
העיסוק של כולנו בתחפושות בפורים משקף את התחפושות שאנחנו לובשים כל השנה. אז איך יודעים מי מסתתר מאחורי המסכה? איך מגלים אם הדמות שאנחנו מציגים כלפי חוץ היא גם מי שאנחנו באמת? אודליה ברנשטיין מצוות חברים מקשיבים מציעה כמה כלים וטיפים בנושא.
אודליה ברנשטיין

 

תחפושות של פורים

והנה, כמו בכל שנה, מגיע שוב חודש אדר. עבור רבים מאיתנו יש בחודש זה הזדמנות מיוחדת- להתחפש. לשים כובע, להתאפר, ללבוש בגד מוזר או מיוחד... לא משהו רגיל ושגרתי. זוהי הזדמנות עבורנו להתחפש למי שאיננו ביום יום: לדמות או לתפקיד, השונים במראה ובתכונות ממי שאנחנו. אולי היינו רוצים להידמות לאותן דמויות ואין לנו את האומץ לכך. אולי התחפושות עוזרות לנו "להוציא" ולהראות צדדים אחרים שמעט חבויים בנו בשגרה השוטפת.

 

המסכות של כל השנה

אולי החג המיוחד הזה יכול לרמוז לנו להציץ רגע אל עצמנו פנימה, ואל המסכות והתחפושות שאנו עוטים על עצמנו ביום יום, שלא בחודש אדר. אלו המסכות שאנו עונדים על עצמנו בכל עת. כבר התרגלנו אליהן כל כך, עד שאיננו שמים לב שאלה חלקים שאינם שייכים לנו.

למה אנחנו מתכוונים? ה"תחפושות" הללו הן בעצם התנהגויות שונות, שייתכן שנובעות מלחצים חברתיים או משפחתיים, מציפיות לא ריאליות מעצמי... כל אחד מאיתנו שומע מדי פעם קולות פנימיים כגון: "מה יחשבו עלי?", "מה הם יגידו על זה?", "איך הייתי רוצה להראות כמו...". קולות אלו ממחישים לנו שבעצם, בלי לשים לב, התחפשנו! אנחנו מתחקים אחרי אחרים, עסוקים במה שהם (אולי) חושבים עלינו, ובעקבות זאת מפתחים התנהגויות שהן שונות ממה שהיינו רוצים לעשות ולהיות באמת. וככה, בין כל הרעשים שברקע, התרחקנו מהעצמי האמיתי שלנו.

 

אז איך אפשר לזהות את אותן מחשבות והתנהגויות שהן לא "אנחנו" באמת?

שאלה מסובכת, והתשובה עליה עוד יותר, אך אפשרית. השיטה היא פשוט לתפוס את עצמך ואת המחשבות שלך בזמנים שונים: כשאת קמה בבוקר ומתלבשת - מה את חושבת מול המראה? כשאתה נכנס בבוקר לכיתה - מה עובר לך בראש? כשאתם נמצאים בדרך לפגישה עם החבר'ה בסניף, או בכל זמן אחר. כאשר הולכים להתנדבות, עוזרים בבית לפני שבת, ובמצבים רבים אחרים.

המחשבות שלנו יכולות ללמד אותנו רבות על המרחק בין הרצונות האמיתיים שלנו לבין המסכות שאנחנו כל כך רוצים ללבוש. לדוגמא: אם זיהיתי שכאשר אני מתקרבת לחברה מסוימת, המחשבות שעוברות לי בראש הן: "אם אהיה חברה שלה אהיה מקובלת יותר", או "הלוואי שישימו לב שאני מדברת איתה", אפשר להבין שלמעשה הרצון שלי להיות חברה שלה הוא לא אמיתי, ולא נובע מתוך רצון לקשר ולקירבה. ההתנהגות הזאת היא בעצם "מסכה",  מסכת הנערה המקובלת.

 

פורים, כ-פורים: להתחבר ל"אני" שלי שמתחת למסכה

לא סתם נאמר לנו שפורים הוא "כ-פורים". יש דמיון מיוחד בין שני החגים: יום כיפור ופורים. בפורים אנחנו מבטאים את האני הפנימי שלנו, וכך גם ביום כיפור, לאחר חודש אלול ועשרת ימי תשובה, אנחנו מאוד מחוברים לרצונות שלנו, לשאיפות שלנו, למי היינו רוצים להיות. וכל זה מהמקום הכי טהור ונקי, אנחנו מול ריבונו של עולם. ללא השפעות חיצוניות.

 

זוכרים מה קיבלתם על עצמכם לפני מספר חודשים? פורים הוא זמן מצוין באמצע השנה, לנסות לראות איפה אנחנו עומדים מבחינת ההבטחות שהבטחנו לעצמנו ולריבונו של עולם בתחילת השנה. בין כל הרעש, הצלצולים והמסיבות של חודש אדר, אפשר ומותר לקחת לאיזה פסק זמן, כמה צעדים אחורה, לשבת עם עצמי בשקט, ולעשות חשבון נפש חוזר לגבי השאיפות שהיו לי בתחילת השנה, איפה אני עומד/ת בזה, כמה התקדמתי, למה נתקעתי, ומה אני יכול/ה לעשות כדי להשתפר. השמחה והאווירה הטובה של החג, והבילוי של זמן איכות מהנה עם החברים והמשפחה, יכולים לשמש כמקפצה חזקה שתזניק אתכם בכוחות מחודשים אל עבר היעדים שלכם.

 

אז שיהיה לכם פורים שמח, ושנזכה להתנתק מכל המסכות שלנו ולהיות הכי אנחנו, הכי אמיתיים, והכי קרובים לקב"ה בחג הזה!

 

אודליה

 



הדפסה   שלח לחבר
התגובה  
שם
   
דוא"ל
   
כותרת

תגובות
טרם התקבלו תגובות
 




חפש