בחיי היום יום אנחנו חווים עליות ומורדות, ומדי פעם עולה המילה הקצת מלחיצה: "טיפול". זה בשבילי? זו לא הגזמה? ומה זה בעצם, ה"טיפול" הזה? או, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן עם כמה טיפים בנושא.
אחד הדברים הבולטים במערכת הבחירות הנוכחית היא רמת הביטחון והוודאות של המועמדים לגבי תפקידם כאשר ייבחרו. נפתלי בנט אומר בכל ראיון: תנו לי את תיק הביטחון – אני יודע מה צריך לעשות. אורלי לוי-אבקסיס סימנה את תיק הבריאות ונדמה שמבחינתה הכל כבר מוכן לכניסתה לתפקיד. תמר זנדברג רוצה להיות שרת החינוך הבאה, וכך הלאה. העובדה שחלק מהמפלגות הללו מתנדנדות באזור אחוז החסימה, לא מפריעה לראשיהן לשעוט ללא מעצורים אל עבר המשרה שתפורה עליהם.
פסח, כידוע, הוא חג השאלות והקושיות. החל מצרור שאלות הלכתיות בימי הניקיונות וההכנה לחג, וכלה בסאגת הבירורים של ההורים "אצל מי אתם בחג" (ולמה דווקא אצלם ולא אצלנו, הא?), ולא מעט שאלות נוקבות לאחר צאת החג, בנוסח: " למה נסחפתי עם המצות, הלכה הגזרה". אבל ללא ספק לב העניין של השאלות בפסח הוא בליל הסדר, שמקדש את המתודה של "על כל שאלה תשובה" לא פחות מאשר את התוכן. ואני שואל: למה? למה בימינו אנו, בעידן הגוגל והויקיפדיה, עדיין צריך לקיים את הנוהל הטרחני הזה של לשאול ולענות סביב השולחן, מה גם שכולנו רעבים כהוגן.
אז שנת הלימודים התחילה, לפחות רשמית. היא תתחיל באמת רק "אחרי החגים". ושוב: מבחנים, עבודות, שיעורי בית, כן מאחר, לא מאחר, מה אתה לובש, פתק להורים, ושאר ירקות. את כל זה אנחנו כבר מכירים, אבל בתקופה של תחילת השנה יש סיסמה מיוחדת: "לפתוח דף חדש". קמפיין שלם שמנסה לשכנע אותנו בהזדמנות הקסומה למחוק את כל מה שהיה, ולהתחיל הכל מחדש! זו ההזדמנות שלנו להיות טובים, ממושמעים ומוצלחים. מה שהיה היה – עכשיו אפשר להתחיל מחדש.
אין כמו החגים והמועדים היהודיים, שאחד הדברים שהם עושים זה להעלות את האדם במעלה הספירלה הרוחנית שלו. הרי הכל חוזר על עצמו: אותם מעשים ומנהגים ותפילות, אלא שהאדם לא נשאר באותו מקום. הוא צומח ומתגדל, הוא מתעלה בתחנות חייו, ומגיע לכל חג או מועד עם התחדשות רוחנית ונפשית. כמובן שלכאן ולכאן, זה תלוי באדם עצמו.
את הסיפור "זהבה ושלושת הדובים" רבים מאיתנו מכירים מילדות, שלא לומר- גדלנו עליו. ברשותכם, בואו ננתח אותו בצורה אנושית ויותר מכך – יהודית: זהבה הולכת לבדה ביער. איפה הבטיחות, איפה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"? היא נכנסת לבית שלא שלה- יש כאן קצת אבק גזל. היא לא בודקת אם האוכל כשר, היא לוקחת ללא רשות, מנסה את כל המאכלים – איפה הנימוס והטקט? והולכת גם לישון בחדר שלא שלה ובלי לבדוק איפה היא באמת (ובלי להגיד להורים המודאגים איפה היא), ועוד בעלי הבית הם דובים – חיה טמאה!
