יש לי אח בן 15,לומד בבית ספר חילוני אך ורק בגלל קשיים במקצועות הקודש כמו גמרא ומשנה שלא יכל בשום פנים להסתדר איתם בישיבה בה למד,לכן עבר לביה"ס חילוני.
אנחנו בבית משפחה דתית שומרת מסורת,אני לומדת באולפנה וב"ה טוב לי מאוד במקום שאני נמצאת בו מבחינה רוחנית וערכית.
בעקבות כך ניסיתי להחדיר גם לאחי הקטן ממני בשנתיים את אהבת התורה,מידות יראת שמיים וכבוד דרך הכנסתו לתנועת הנוער בני עקיבא בסניף הסמוך למקום מגורינו בו פעילות חברותיי לספסל הלימודים.
הרעיון התקבל בצורה טובה יחסית ובמשך חודשיים שלמים הלך אחי לבני עקיבא בשבתות,התחבב על חבריו ומדריכיו והשתלב באופן ראוי לשבח.
עם זאת לאחר חודשים הוא פסק מללכת בטענה שאין לו כוח,אין לו מה לעשות שם,הוא לא דתי והוא לא רוצה שנהפוך אותו לכזה.גם לאחר ניסיונות שיכנוע רבים הן מצד מדריכיו והן ממנו,משפחתו,הנער לא חזר בו מהחלטתו העיקשת.
בצר לי ניסיתי רבות לדבר על ליבו ולהפעיל את מדריכיו אך הניסיות לא נושאים פרי.
בני עקיבא היא הסיכוי היחיד שלו להבנה מאיפה הוא בא,קבלת ערכים ושמירה על המסורת.
הוא בחור כארז:מצחיק ושובה לב אך חבל לי מאוד שאחי יגדל לסביבה חילונית שאינה שומרת מצוות עם שפה רדודה והתנהגות חופשית ולא רצינית.
מה עליי לעשות?!?!?אנא עיזרו לי!!!
מצד אחד איני רוצה "לחפור"לו שיעשה לי דווקא ומצד שני אם אקפא על שמריי המצב ידרדר
מיואשת……
שלום לך יקרה!
איך את מרגישה?
אני מקווה שאחיך יודע איזה מזל יש לו שיש לו אחות שכלכך אוהבת אותו ודואגת לו. (אחים שלי סתם נוהגים לכפכף את האחיות הקטנות… 😉 )
אני מוצאת את עצמי מזדהה כל כך עם המקום שלך. לפעמים אנחנו פוגשים במשהו שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לפעול לגביו, ואם לא נעשה משהו אנחנו פשוט 'נתפוצץ'. אבל אנחנו גם יודעים שייתכן שדווקא בעצם המעשה אנחנויכולים לפגוע יותר או להחטיא עוד יותר את המטרה.
ואת שמת לפניך מטרה גדולה וחשובה מאין כמותה!
את נשמעת בחורה מעשית ופעילה ואני מרגישה שתחושת חוסר האונים שלך היא כבדה לך מנשוא. אז אני מודה לך על ששיתפת ואני מקווה שדברי הבאים יביאו איתם מעט מזור.
אני חושבת שכשבאים לעסוק בנושא כל כך רגיש מעין זה צריך לזכור כמה כללי יסוד.
קודם כל- הקב"ה עוזר! גם אם נראה לך שכבר אין כוחות, ואין פתרונות, יכול תמיד לצוץ 'יש מאין' ולתת פתרון חדש שלא חשבנו עליו בכלל.
דבר שני- את לא יכולה לעשות עבור אחיך את הצעד! אם אחיך לא מעוניין כלל לשמוע על קרבה לתורה והיהדות אין באפשרותנו לכפות עליו. הוא חייב לבחור בזה מצד עצמו.
אבל,
הדלת תמיד חייבת להיות פתוחה.
וכאן היכולות וכוחות הרצון המדהימים שלך נכנסים לתמונה.
נשמע שמגילו הצעיר הכוחות של החיות החילונית (שלצערנו חזקים מאוד מאוד) מושכים אותו בכיבלי ברזל. כרגע זה מה שהוא רוצה ואין אנחנו יכולים למנוע ממנו את הרצון הזה. אבל אנחנו יכולים להראות לו איפה נמצאת האמת והשמחה והחיות האמיתית שבעולם הזה!
לא בהסברים ארוכים ומייגעים, אלא בפשטות.
מכוח שמחת החיים שהתורה מעוררת בך ובמשפחתך.
מעצם שמחת שמירת השבת והמצוות. מדברי התורה והאווירה הטובה שנשמרת בבית.
משהו מכל זה ידבק בנשמתו, וכשהוא יחפש את הדלת החוצה מהמקום שבו הוא נמצא עכשיו את תחכי לו שם עם חיוך רחב ומזמין.
נפשו של כל אדם נמשכת לטוב ולאמת ואמנם עכשיו זה לא בראש מעייניו אבל מתישהו זה כן יהיה, ושם יהיה התפקיד שלך לפעול. להזכיר ולהכווין אותו בזהירות ועדינות. להראות לו שיש אופציה אחרת. והוא יעשה את הבחירה שלו.
לבני עקיבא אומנם יש כוח השפעה עצום- אבל הכוח שלך גדול יותר!
תמשיכי לחזק לו את תחושת השייכות שלו. לא בכפיה אלא בנועם. תמשיכי לשדר שהוא תמיד רצוי, שנשמח אם הוא יצטרף לפעולה, שהוא חסר בסניף, שתשמחי אם הוא יקח כיסא ויצטרף אליך לשולחן השבת כדי לשיר את השיר האהוב עליו. וגם אם הוא מסרב, תחייכי. תשמחי בשאר המידות החשובות שהוא כן בורך בהם. (ולפי מה שסיפרת הוא 'שפיץ לא קטן'
גם אם הוא לא חובש כיפה תמיד אני בטוחה שהוא עם מידות אחרות חשובות לא פחות שעושות אותו לחביב ואהוב בעיני הקב"ה וקל וחומר בעיניי בני אדם.
אולי כרגע זה נראה שהדברים מתגלגלים לרעה אבל את לא יכולה לדעת מה יכול לקרות ומה השליחות שלו. יכול להיות שמעצם היותו מעורב בתוך חברה חילונית הוא יזכה להשפיע שם הרבה יותר ולהאיר אור גדול!
(אני יכולה לספר לך שהסיפור האישי שלי מאוד דומה לזה אם תרצי לשמוע בהרחבה שלחי לי מייל ואשמח להוסיף)
עם הרבה מאוד תפילה, השתדלות, שמחה והתמקדות בטוב אני בטוחה שתזכי לראות ישועות! 🙂
אם יש לך עוד שאלות יותר ספציפיות או אחרות, ובכלל אשמח לשמוע ממך איך מתקדם לכם. 🙂
המון שמחה וברכה בכל אשר תעשי!
אביגיל
avigailbar@gmail.com
