החופש הגדול כבר כאן, ואיתו מגיע החשש: מה יקרה אם הקיץ הזה דווקא יצליח? מה אם הוא יהיה משמעותי, מהנה, מעצים, אחד כזה שזוכרים לכל השנה?
אל דאגה, בשביל אנחנו כאן. אם גם אתם רוצים להגיע לראש חודש אלול מרוסקים, עצבניים, עם תחושת החמצה כבדה ובלי לזכור לאן נעלמו החודשיים של הקיץ – הגעתם למקום הנכון.
לפניכם המדריך הבדוק והמדויק להרס טוטאלי של החופש. עקבו אחר עשרת הצעדים – והכישלון מובטח ובגדול.
הצלצול האחרון נשמע. הדלת נפתחת וחודשיים שלמים פרושים לפניך כמו דף חלק.
מה תכתוב עליו?
אתה יכול 'לזרום' ולהגיע לחודש אלול בתחושה של "לאן נעלם הזמן?!"
או שאתה יכול להפוך את החופש הזה להזדמנות אדירה. הבחירה בידיים שלך.
הנה 10 שדרוגים שיעזרו לך:
התעלמות פרונטלית, אי צירוף לקבוצת ווטסאפ, וגם תגובה מרושעת בפייסבוק – בעידן הנוכחי חרמות הם גם מקוונים וסמויים, אבל מאחורי כל חרם עומדים ילד כאוב, הורים מודאגים ומחנכים מבולבלים. מחנך, אם לילד שעבר חרם, ומנהלת מוקד פניות של בני נוער חושפים שאין נוסחת קסם לתופעה הקשה, אבל יש דרך וחזון: אם כולנו – משרד החינוך, הורים, מורים וילדים – ניקח אחריות, נוכל להפוך את בית הספר למקום בטוח ונעים יותר עבור הילדים שלנו
Aharon Herskovitz is the senior psychologist of the OU's Chaveirim Makshivim hotline. Additionally, he is the rav of Kehillat Shevet Achim in Netanya, founder and clinical director of Ogen LaNefesh in Raanana, a reserve mental health officer, husband and father of five.
מאז תחילת המלחמה, עם ישראל נענה לקריאה. אלה שיוצאים להגן על ארצנו, מקרוב ומרחוק, ואלה בעורף שקמים ושואגים כאריה בנחישות מרשימה. אך יחד עם אמונתנו בה׳, עלינו להיות כנים עם עצמנו: אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, של סיכונים לנו ולמשפחותינו (ובמיוחד לחיילים ולמשפחותיהם), של חוסר ודאות ושיבושים בחיי העבודה, הלימודים, הבית והמשפחה, רבים מאיתנו עשויים להרגיש שהמאגרים שלנו התרוקנו, שכבר אין משאבים מספיקים. אולי אנחנו לאו דווקא במשבר, אבל גם לא ממש מוכנים לסיבוב נוסף. וזה נכון גם לגבי הצעירים שבינינו, שאולי אין להם מילים למה שהם נושאים, אבל הם נושאים אותו בכל זאת, בשקט ולבד.
זה לא חולשה. זה מה שלחץ מתמשך עושה לבני אדם, לכולם, ללא יוצא מן הכלל. וחשוב לקרוא לזה בשמו מבלי לחשוב שזה מעיד על חולשה. ההכרה בכך היא עצמה צעד ראשון וחשוב.
אני רוצה לפנות לשתי קבוצות, כי כל אחת זקוקה למשהו אחר.
אני זוכר כילד בן שמונה, כשהלכתי עם סבא שלי באזור וושינגטון די.סי.. היינו ליד נהר, כשלפתע שמתי לב למחשבה, "מה אם אקפוץ למים?" לא הייתי שחיין חזק, והמחשבה הזו מילאה אותי בפחד מיידי. אחריה הופיעה תמונה חיה, בה אני מדמיין את עצמי רץ לעבר הנהר ומזנק פנימה. ההלם של התמונה הזאת התחלף מהר לאימה, מעצם המחשבה שחשבתי לעשות משהו כזה נורא לעצמי. באותו אירוע, המחשבות, התמונות והרגשות הללו הובילו אותי להקפיד להישאר רחוק משפת הנהר.
האם אי פעם היתה לכם מחשבה אקראית שזעזעה או הפתיעה אתכם – משהו ש"אסור לחלוטין" או "בלתי מתקבל על הדעת" לעשות? אם כן, אתם לא לבד. סוגים אלו של מחשבות הם נורמליים ביותר, כאשר מחקרים מראים שבין 74% ל-99% מהאנשים באוכלוסייה הכללית חווים מחשבות חודרניות. אלא שעבור אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), מחשבות חודרניות יכולות להיות הרבה יותר מציפות.
הנעורים הם תקופה מאתגרת ומרגשת כאחד, שבה בני הנוער עוברים שינויים רבים הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. אחד האתגרים הבולטים בתקופה זו הוא בניית ביטחון עצמי בריא. ביטחון עצמי הוא הרבה יותר מאשר תחושה טובה – הוא מהווה את הבסיס להתמודדות עם אתגרים, בניית קשרים משמעותיים והשגת מטרות. בני נוער בעלי ביטחון עצמי גבוה נוטים להיות יותר סקרנים, להשקיע יותר בלימודים ולהשיג הישגים גבוהים יותר. הם גם מצליחים לבנות קשרים חברתיים משמעותיים יותר ולהתמודד בצורה בריאה עם כישלונות.
