אז שנת הלימודים התחילה, לפחות רשמית. היא תתחיל באמת רק "אחרי החגים". ושוב: מבחנים, עבודות, שיעורי בית, כן מאחר, לא מאחר, מה אתה לובש, פתק להורים, ושאר ירקות. את כל זה אנחנו כבר מכירים, אבל בתקופה של תחילת השנה יש סיסמה מיוחדת: "לפתוח דף חדש". קמפיין שלם שמנסה לשכנע אותנו בהזדמנות הקסומה למחוק את כל מה שהיה, ולהתחיל הכל מחדש! זו ההזדמנות שלנו להיות טובים, ממושמעים ומוצלחים. מה שהיה היה – עכשיו אפשר להתחיל מחדש.
בני נוער רבים חווים בימים אלו מציאות חדשה שיכולה להביא איתה אתגרים לא פשוטים. ימים רבים של סגר, שבועות של שהות בבית ללא שיגרה מסודרת, בלי חברים או יכולת לצאת החוצה יותר מדי… וכל זה כשברקע מרחפת מילה מוזרה שעד לפני חודשיים בכלל לא הכרנו – הקורונה.
תקופת החופש הגדול השנה מפגישה את רובנו עם מציאות מעט מורכבת. בני נוער רבים שואלים את עצמם איך ניתן לנצל את הזמן בחופש הגדול בתוך ההגבלות החדשות, מבלי להישאב כל היום לגלישה באינטרנט וברשתות החברתיות. הקושי התעצם יותר במהלך התקופה האחרונה כשביחד עם החופש הגדול חלקנו נמצאים בבידוד, והדבר מעמיד אותנו בפני מציאות מאתגרת שלרוב מצריכה מאיתנו מוטיבציה ורעיונות יצירתיים הרבה יותר מן הרגיל.
אז מה עושים?
קודם כל, מותר לנו לקבל את התחושות שהמצב הזה קצת מבאס. כן, מבאס.
סוף סוף הסתיימה תקופת הלימודים ואחרי שכל כך חיכינו לקיץ, לטייל ולהיפגש עם חברים – הנגיף עדיין מסתובב באוויר. בנוסף על כך מי מאיתנו שנמצאים בבידוד אינם יכולים לצאת מארבע קירות חדריהם, ותחושת התיסכול והמחנק גדולה אף יותר, וחשוב לתת לתחושות האלו מקום.
לאחר שאנו מקבלים את התחושות, משהו בלב יכול להירגע ולאפשר לנו להיות מכוונים על הדרך שלנו ולפנות מקום להסתכלות מנקודת מבט אחרת.
פסח עבר עלינו ב"ליל הסגר", עם הרבה שנינויות על חירות ועבדות. גם בראש השנה איחלנו בלב שלם שתכלה שנה וקללותיה. ועכשיו? עכשיו מגיע סוכות. מה כבר נשאר לחדש? מה אפשר ללמוד מהחג הזה על ההתמודדות שלנו עם תקופת הקורונה?
לאחרונה אני נזכר שוב ושוב בסיפור החביב מסיפורי דון קישוט, על הסוס שעמד לו ליד השוקת ושתה כמויות עצומות של מים, ולא נראה היה שיש לו כל כוונה לעצור. התעלומה נפתרה כשדון קישוט הבין שהסוס – הוא רק חצי סוס, ומכיוון שכל המים נשפכים מאחור, הסוס נשאר תמיד צמא.
ולמה אני נזכר בסיפור המורבידי הזה לאחרונה? כי לא מעט פניות מגיעות אלינו, למוקד חברים מקשיבים – OU ישראל, מבני נוער שמתמודדים עם כל מיני סוגים של קושי, לבטים, התחבטויות ודילמות, ומתברר שבזמן שחשבנו שאנחנו מדברים עם נער, למעשה יש שם בצד השני – רק חצי. אנחנו מגלים שבזמן שהנוער עסוק באמונה, הלכה, לימודים (הרבה, הרבה לימודים), בגרויות, חיי חברה, טלפונים, מחשבים ומסכים – הוא שוכח כמה מהתפקודים הכי בסיסיים בחיינו, כמו אכילה, שינה, ופעילות גופנית בחוץ. וזה, חברים – מצב לא טוב בכלל.
כולנו מכירים את המשפט "צרות באות בצרורות". מה שלא כולם יודעים הוא שיש לכך בסיס מדעי. שיבוש מקומי יכול להתחיל גל של קשיים, וליצור שיבוש נרחב יותר. זה יכול לקרות בכל מקום: במשפחה, בשכונה, במדינה, ואפילו בעולם. הקורונה הדגימה את זה יפה מאוד.
כל אחד מאיתנו חווה מאיזו שהיא זווית את הקושי בתקופה האחרונה. והרגשות הסוערים בעקבות האירוע במירון, שבו נספו ונפצעו רבים כל כך, בגוף וגם בנפש. המהומות בערים המעורבות ובירושלים. מתקפת הרקטות האימתנית על ערי ישראל. הזעזוע הגדול הזה פוגע בכולם, אבל משפיע יותר מכל על אלה שהיו קרובים ביותר למקום שבו אירעה פגיעה, או לאנשים שהיו שם. בני משפחה, חברים, שכנים ומכרים, חוזרים ומספרים, מתארים את שראו ושמעו, קולות ומראות של קרב באמצע יום של שמחה וחגיגיות, או סתם יום של חול.
בכל שנת לימודים – יש חופש גדול! אבל ההורים – הם איתנו צמוד צמוד כל השנה, ולפעמים הם נצמדים עוד יותר בחופשים, דווקא כשאנחנו רוצים להשתחרר ולפרוק לחץ. חלק מההורים מנסים ללמוד "איך לגדל ילדים". אבל כמעט אף ילד לא מקבל הזדמנות ללמוד איך לגדול יחד עם ההורים, איך לתקשר איתם, ואיך להתנהל מולם באופן שמיטיב איתנו הצעירים. אז בשביל זה אנחנו כאן! הנה כמה שאלות נפוצות ותשובות יעילות לצמצום חיכוכים עם ההורים בחופש הגדול – ובכלל:
