החיבור המצמרר והטעון שבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובין יום העצמאות, מזכיר לנו בכל פעם מחדש את הצורך במאבק ובהתמודדות כואבת בדרך ליעד נכסף ומשמעותי. החיבור הזה מתקיים גם בהתפתחות של עם – וגם בזו של האדם.
כולנו מכירים את המשפט "צרות באות בצרורות". מה שלא כולם יודעים הוא שיש לכך בסיס מדעי. שיבוש מקומי יכול להתחיל גל של קשיים, וליצור שיבוש נרחב יותר. זה יכול לקרות בכל מקום: במשפחה, בשכונה, במדינה, ואפילו בעולם. הקורונה הדגימה את זה יפה מאוד.
כל אחד מאיתנו חווה מאיזו שהיא זווית את הקושי בתקופה האחרונה. והרגשות הסוערים בעקבות האירוע במירון, שבו נספו ונפצעו רבים כל כך, בגוף וגם בנפש. המהומות בערים המעורבות ובירושלים. מתקפת הרקטות האימתנית על ערי ישראל. הזעזוע הגדול הזה פוגע בכולם, אבל משפיע יותר מכל על אלה שהיו קרובים ביותר למקום שבו אירעה פגיעה, או לאנשים שהיו שם. בני משפחה, חברים, שכנים ומכרים, חוזרים ומספרים, מתארים את שראו ושמעו, קולות ומראות של קרב באמצע יום של שמחה וחגיגיות, או סתם יום של חול.
