עברתי לאולפנה 'חזקה' והדרדרתי

שאלת הגולש

שלום רב!
השאלה לא ממש בנושא דת ואני מצטערת אם אני מבזבזת את הזמן שלכם אבל זה משהו שמאד מציק לי ואני ישמח אם תעזרו לי…
שנה שעברה למדתי בבית ספר אקסטרני שנקרא דתי אבל התלמדים שם לא ממש ככה… הייתי חברה של כל הבנות ה"פחות דתיות "… תמיד היה לי עצוב לראות אותם עושות דברים שבחיים לא הייתי מאמינה שבנות דתיות עושות(מחללות שבת לא שומרות נגיעה (בכלל בכלל)ודברים כאלה..)ובתקופה הזאת כל אחת שגילתי עליה שהיא לא מסתובבת עם בנים או הולכת עם 3/4 התלהבתי ממנה מאד!!….
עכשיו עברתי לאולפנה…. פה כולם רציניות וחזקות מאד.. עברתי לפה שנה ובזמן האחרון גילתי כמה התכונה הזאת של "לאהוב צדיקות "השתנתה בי… ממש נהייתי להפך..כאילו התרגלתי מדאי ,זה לא נראה לי מיוחד.. זה אפילו מעצבן אותי,מי שפעם אהבתי כל כך בגלל שהיא לא מסתובבת עם בנים ,היום אני חושבת שהיא סתם "דוסית".
אני מרגישה שזה ממש הורס לי.. אין לי שאיפות! אני לא רוצה להתקדם בכלום.אני חושבת שאני בסדר יחסית אני לא רוצה להיות דוסית מדאי..
וזה לא מתבטא רק בזה,גם בתכונות רגילות..
אני אחת שממש לא משקיעה בלימודים ובכל זאת מצליחה,פעם זה באמת היה כי לא יכלתי להשקיעה היום אני יכולה ואני יודעת שאני חייבת! אבל אני לא רוצה כי התכונה הזאת עושה אותי מיוחדת.אני פשוט לא רוצה ךהתקדם ככה זה בעוד הרבה תכונות בי שנקראות רעות אבל אני אוהבת אותם זה עושה אותי מיוחדת,מגניבה… אני לא שואפת לכלום..זה הורס אותי… אני מקווה שהבנת את הבעיה שלי,אני אשמח לעצה.. תודה רבה!!

תשובה

בס"ד

שלום חברה יקרה מאד!
את ממש לא מבזבזת לנו את הזמן- בשביל זה אנחנו פה…:)
בלי עין הרע- איזה מעברים עשית, ככה בין רגע לשנות חברה, מקום לימודים…
נשמע לי לא דבר פשוט בכלל…
אז קודם כל שתהיה הסתגלות טובה ושמחה.

אני מרגישה שהמעבר החד מסוגי מקומות שונים לחלוטין, אולי יצרו קצת בילבול.
בכל מקום יש סוגי ההתמודדויות שונים לגמרי!!
ובמיוחד אם יצרת לעצמך הרגל של התמודדות, לעבור להרגל אחר- קצת קשה..

עד עכשיו היית בחברה שכולם נמצאים שם במקום שאת לא מאמינה בו, ולא רוצה להיות חלק ממנו.
ואז הדרך להתמודד שם זה להיות אינדבידואליסטית, כלומר, עצמאית עם דעות יחודיות לך, בלי קשר לחברה, ואולי הרבה פעמים לשחות ממש "נגד הזרם".
צריך בשביל להיות כזאת המון כוח, וראיה פנימית מחודדת- מה טוב ונכון יותר,
בעצם, מראש סיננת מה את מקבלת מהחברה- במסננת עם פתחים פיצפונים שבקושי רואים.

ומה קורה עכשיו?
עכשיו- כאילו באו ואמרו לך, הי ילדונת! תזרקי את המסננת, פה לא צריך!!
כאן כולן דוסות, פה את כמו כוווווווווולן!!!!
אבל את, התרגלת כבר לא להיות כמו כולן, וגם לא לחשוב כמו כולם את כבר רגילה למסננת עם חורים קטנים קטנים! להיות אינדבידואליסטית ולחשוב עצמאי, ולפעמים הפוך מכולם!
ואז, זה קצת מסובך!

אז אני רוצה לומר לך- הי ילדונת!
אל תעיפי את המסננת!! היא חשובה..
אל תצאי מהאינדביאליסטיות- יש בזה המון טוב!
[רק כדאי להשתמש בה במינון נכון!]

בחברה שכולן דוסות פחות או יותר, יש יתרונות וחסרונות.
היתרונות, שהם לדעתי עצומים, זה העזרה אחת לשניה להתקדם בעבודת ה´, ובכלל בכל דבר אחר בחיים.
זה- האפשרות ללמוד מהדרך בעבודת ה´ של האחרות.
ואם יודעים להשתמש בכוח של חברה נכון- אפשר ליצור מן חברה קדושה כזו, שנותנת כוחות לעשות את המצוות יותר בשמחה ובקדושה!
[ואת היתרונות האלו ממש כדאי לך לנצל!!! הם חשובים, ויכולים דווקא לתת הרבה כוח!!!]

יש גם חסרונות, אולי יותר נכון לומר אתגרים.
האתגר הגדול, כמו שאת ציינת- כולם אותו דבר, קצת "זורמים בזרם" ביחד, ואם לא שמים לב, אפשר אולי קצת לפספס,
את המקום הנכון [שלי] בעבודת ה´…
זה אולי קצת יכול למנוע מהתקדמות… כי אני בסה"כ "בסדר", אני ממש כמו כוווווווווווולן.
ושם צריך את המסננת המיוחדת שלך, את האינדביאליסטיות [והמיוחדות שבך]
– אך עכשיו ברמה קצת יותר גבוהה.
ברמה של הסתכלות פנימית, מה המטרות שלי, בלי קשר בכלל לאיפה שכל השאר נמצאות.
איפה אני נמצאת בעבודת ה´, [ולאן אני רוצה להתקדם]- בכלל בלי קשר לסביבה!!
אם לדוגמא כולן מבחינה צניעותית מקפידות ברמה מסויימת, החכמה לדעת לזהות לאיזה רמה, [אני], עם הכוחות המיוחדים [שלי], עם אהבת ה´ שלי- [ממש מי שאני]- לאן מסוגלת להגיע. ומשם לשאוף הלאה!

[תנצלי את הכוחות המיוחדים שיש בך, והחשיבה העצמאית שלך להתקדמות בכלל בחיים- לאן שמתאים לך, ולאן שאת מסוגלת! – זו המיוחדות שלך! ועליה על תוותרי!]

חזקי ואמצי!

מוזמנת בשמחה לחזור אלי למייל

נחמה
nehamonet@gmail.com

ה באב התשע

קרא עוד..