אומרים בלי הפסקה, "הכל מה'" "הכל מאיתו יתברך"
אוקיי, אז הבנתי שהכל מה'. ברור.
אבל כל החיים שלי מסריחים! שום דבר לא הולך לי!! גם אם קצת מתחיל להסתדר הקב"ה זה שהכל ממנו.. שם לי עוד איזה משו שחייב להרוס לי הכול!! די אני כבר לא מסוגלת יותר להמשיך ככה.. זה שאני יודעת שהכל מה' רק גורם לי לכעוס עליו ולהתרחק.. אני לא מבינה מה הוא רוצה ממני!! לפעמים אני מרגישה שה' כאילו אומר לי תעזבי ותהיי חילוניה וזהו.. גם אם אני מנסה להתחזק ולקחת על עצמי ולספק את עצמי עם דברים, ייפול עלי משהו אחר שיגרום לי לרדת ולשקוע.. נמאס לי להיות בעצבות ונמאס לילכעוס, אבל באמת שאין לי יותר כוחות לכלום.
בס"ד ליקבה"ו
שלום לך שואלת יקרה,
באמת כאב לי לקרוא על סיבלך. על היאוש החוזר ונשנה, על הניסיונות הקשים, ועל הניסיונות שלך לקום, ועל האכזבות שנראות כאילו לעולם לא יגמרו.
ה´ עושה לך את זה. נתייחס לזה כאל נתון. אבל למה? אני בטוח ששאלת את עצמך את השאלה הזו אין ספור פעמים. למה?
ברור כי נסתרות דרכי הבורא. ברור כי אין לי ידיעה והבנה בדרכו. אני יודע שזו תשובה מעצבנת. הרי אנחנו סובלים, אומרים לנו שיש מישהו שאוהב אותנו ועושה הכל למעננו, ואנחנו לא מבינים כלום. סתמו לנו את המוח. ברור שזה מעצבן.
אבל אולי זה מה שה´ רוצה ללמד אותנו. בדיוק את זה. שאנחנו לא מבינים. שאנחנו לא יודעים. שההצלחות שלנו והכשלונות שלנו תמיד באים וקיימים, בדיוק כמו שהשמש תמיד זורחת ושוקעת, כך גם אנחנו, בני אדם, עפר ואפר, יצירי כפיו.
חיינו, שמשופעים בתנודות, בעליות וירידות, בחוסר קביעות משוועת, מלמדים אותנו עד כמה אנחנו עראיים בעולם הזה, עד כמה שאין לנו כוח ושליטה להתמודד מול היצר. אנחנו נעים כל הזמן בין יאוש מוחלט, כשאנחנו כושלים, לגאווה אדירה, כשאנחנו מצליחים. עד… עד שנבין הקב"ה מנהיג אותנו. עד שנחיה שזהו הלימוד הגדול ביותר שהקב"ה נותן לנו בחיים- לא אנחנו השולטים. ובעצם, על כך אמר דוד המלך, שהיה מלך ישראל, שרתה עליו רוח הקודש, היה עבד ה´ כל כולו, אך נפל בחטא בת שבע. אותו דוד המלך, שסבל כל חייו רדיפות ומרידות אין ספור, משאול דרך אבשלום הבן שלו ועד אדניה, בן אחר שלו. אותו דוד בדיוק אומר: "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך". טוב לי! טוב לי! אותו דוד שאמר "טוב לי תורת פיך", ואמר "בחוקיך אשתעשע", הוא זה שאמר שטוב לו עינויי ה´. ולא כי הוא היה מזוכיסט חלילה, אלא פשוט כי זהו הלימוד החשוב והמתנה הגדולה ביותר שה´ נותן לנו- ללמוד את חוקיו, להבין שממנו הכל, שהוא מנהיג את העולם. וההבנה הזו היא פתח כחודו של מחט, והיא בעצמה פתח כפתחו של אולם, כי על ידה אנחנו פותחים לה´ את הפתח להשפיע לנו טובה וברכה, שלא נגנוב אותם לעצמנו, כי נחשוב שאנחנו השגנו זאת, אלא נזכור ונחזיר לה´ במתנה על טובו את שנתן לנו. נכיר בכך "שממך הכל ומידך נתנו לך". "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו". ואילו לא היו לנו הייסורים והכאבים והכשלונות שהם לחם חוקנו, אז היינו שמנים ובועטים, היינו חושבים כי כוחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה. ורק ע"י אותם ייסורים, כואבים, כואבים מאוד, אנחנו לומדים את הזכות הלימוד הגדול שה´ נותן לנו בטובו- שלולא הקב"ה עוזרנו אין אנחנו יכולים ליצר. ואפילו בשביל ההבנה הזו אנחנו צריכים את עזרתו.
בתפילה שנזכה להבין כי לא ממנו יצר הדבר, כי אם מאתו, ולפתוח לפניו פתח כחודו של מחט, שבעצם הוא הוא פתחו של אולם של שפע וטוב ה´ עלינו,
עדיאל
calev72@gmail.com
