קשיים בהדרכה – חניכים קטנים

שאלת הגולש

שלום, אני מדריכה כבר שמונה חודשים שבט נבטים. לא רציתי להדריך נבטים. זה מה שהכי לא רציתי בעולם. "הכל חוץ מנבטים" "רק לא קטנטנים". כשהכניסו אותי לנבטים, החלטתי להפיק מזה את הכי טוב, אם זה המקום שאליו הגעתי, כנראה שכאן אני הכי אוכל לתרום, כנראה שזה המקום שלי. לכאן ה' הוביל אותי אז זה ללא ספק איפה שצריכים אותי עכשיו. תחילת ההדרכה הייתה לי מאוד קשה. נכנסנו מיד בתחילת חודש ארגון, לשבט חדש שלא יודע מסגרת, שיש לו מדריכים חדשים שלא יודעים שום דבר בעצמם. היו איתי 2 מדריכים שלא עשו הרבה בלשון המעטה, שרבנו, המון, מולם, ובצורה מאוד לא יפה. וחוץ מזה, תמיד רבץ עלי העניין הזה שבכלל לא רציתי להדריך אותם, ותמיד הייתי חושבת כמה טוב יותר היה אם הייתי מדריכה שבט אחר. הייתי מנסה לרסן את המחשבות האלה, מנסה להכריח את עצמי לאהוב אותם, לראות נקודות אור, לשבח את החניכים שלי מול מדריכים בסניף וחברות שלי כדי לשכנע את עצמי שאני אוהבת אותם. היום, אחרי שמונה חודשים, עשרות פעולות, מאות שעות של השקעה ומחשבה בשבט הזה ובחניכים האלה, הגעתי למסקנה שזה לא המקום בשבילי. אני יושבת בתפילת מנחה בשבת, ליד חניכות שלי, וכל התפילה חושבת על כמה חבל שאני מדריכה שלהן. אני מגיעה למפקד, וכבר מחכה שתצא שבת. אני מוצאת אין סוף תירוצים לא לעשות פעולות אמצע שבוע. – אני סובלת בסניף! אני לא אוהבת אותם והם פשוט סובלים בגללי! אני לא חושבת שחניכים שלי רואים את זה, להפך, הם כל הזמן אומרים שהם אוהבים אותי ואת הסניף, ואני שומעת גם מההורים שלהם שהם נהנים לבוא. אבל אני יודעת את האמת. אני רעה אליהם. אני פשוט נוראית. דיברתי על זה עם חברה, והיא שאלה אם יכולתי להדריך עכשיו שבט אחר, אם הייתי עוזבת, ומיד- בלי לחשוב פעמים, אמרתי כן. באותו רגע פשוט הבנתי, שאני חייבת לצאת מההדרכה. בעיקר בשביל החניכים. פשוט לא מגיע להם מדריכה כזאת! זה לא פייר בשבילם! אני לא מדריכה שלהם מאתמול, זה לא שלא ניסיתי לעבוד על זה. ניסיתי. המון. כנראה שזה אבוד. מגיעה להם מדריכה טובה יותר. שתאהב אותם, שתאמין בחשיבות שלהם.. אני לא מאמינה בלהדריך כיתה ד'. אני חושבת שתפקידו של מדריך נבטים הוא לדאוג שהחניך יאהב את הסניף, כדי שבשבט מעלות, מעפילים, הרא"ה, המדריכים האמיתיים שלו יוכלו לעשות איתו משהו. להדריך, להנחיל ערכים, לחנך.. אני באמת לא מאמינה שיש שום סוג של חשיבות מעב

תשובה

שלום!

הדברים שכתבת בהחלט מרגשים ומעוררים מחשבה. את מצליחה לגעת כאן בגורם מאוד חמקמק שנקרא "אהבה" לחניכים או לקבוצה, משהו שרבים תופסים כחיוני וחשוב להדרכה. תוך כדי את גם פותחת דיון מעניין בשאלת ההדרכה של חניכים "קטנים": האם יש בהדרכה שלהם מטרות שונות מהותית מחניכים גדולים יותר? או שזו "טעות אופטית"?

אז נתחיל דווקא בנושא השני, החניכים הקטנים וההדרכה שלהם. יש הרבה סטיגמות לגבי הדרכת חניכים בכיתות ג´-ד´. יש סביב הנושא תרבות שמציירת את המדריכים של החניכים ההלו כפחות משמעותיים, ומהצד השני הופכת את מדריכי החניכים הגדולים (ובראשם הרא"ה) לגיבורים, צדיקים ומורמים מעם. אז נכון שחוויית ההדרכה של מדריכים יכולה להיות מאוד שונה, אבל לא רק גיל החניכים עשוי להשפיע על השוני אלא גם גורמים רבים אחרים. מבחינה מהותית, אין שום הבדל מהותי בין הדרכה של חניכים בגיל צעיר או בוגר יותר. ברובד הבסיסי של ההדרכה מדובר באותה משימה עם אותם כלים ומשימות. המטרות הספציפיות של כל קבוצה בהחלט יכולות להיות שונות באופיין, כפי שגם קבוצות בסניפים שונים באותה שכבת גיל יכולות להיות מאוד שונות זו מזו במטרות שלהן. כיוון שכבר נכתב לא מעט על הנושא הזה בדיוק, אני מזמין אותך ואת הקוראים לעיין בקישורים בתחתית העמוד.

ומכאן נעבור לנושא ה"אהבה" לחניכים. ייתכן שבגלל התפיסות החזקות שקיימות בסניפים לגבי הדרכה של קטנים מול גדולים, ממילא היה לך מאוד קשה להתחבר לחניכים שלך (למרות שהם דווקא מתחברים אלייך). אהבה קשורה לקשר אישי משמעותי, לרצון ללכת בדרך משותפת כלשהי ולהגיע למטרות מסוימות. את כותבת שלדעתך מדריך לחניכי כיתה ד´ הוא בעצם מעין בייביסיטר, וכך מאוד ברור למה לא נוצרת אהבה – אין כאן דרך משותפת ואין מטרות ממשיות, אלא רק ניסיון להעביר את הזמן עד שיגיעו המדריכים ה"אמיתיים", כלשונך. אם לך לא ברור למה את מדריכה אותם, זה באמת קשה. אז למצוא "נקודות אור" זו נטייה חשובה, לנסות לראות את הטוב בחניכים. אבל אם אין מטרה, אם אין בירור לאן אפשר וכדאי לקחת אותם מבחינה אישית וערכית, אז באמת קשה יותר להתמודד ולמצוא טעם בהדרכה. המבחן המשמעותי הוא לא האם היית מדריכה שבט אחר אם הייתה לך הזדמנות, אלא האם יש לך מטרות שאת יכולה להציב לעצמך כמדריכה של הקבוצה הזאת. אם תשבי עם עצמך או עם המד"שים או עם חברה, ותנסי באמת לבחון עד כמה את בעצם מכירה את החניכים שלך ולאן את חושבת שאפשר, רצוי וכדאי לקחת אותם, ייתכן שתגלי כמה דברים מעניינים.

מצד שני – ייתכן גם שתגלי שבאמת אין לך שום מושג מה לעשות איתם, שאת לא מתחברת אליהם בכלל ושאין תקווה. במצב כזה – באמת אין טעם לסבול. בעצם – אסור לך לסבול! במיוחד כמדריכה. למדריכה סובלת קשה מאוד לתרום, וגם להיתרם. וזה לא פחות חשוב לא רק "לתת" בהדרכה" אלא גם ללמוד ולהתפתח בתפקיד. הדרכה טובה כוללת אומנם השקעה, עבודה, מחשבה, לבטים, היסוסים וקשיים – אבל גם סיפוק, הנאה, קשר אישי משמעותי ותחושת דחיפות לעשות ולפעול. "סבל" הוא מושג שבכלל לא קשור ולא שייך להדרכה, ואין בו שום ערך. מצב שבו מדריכה מרגישה שהיא "מקריבה קורבן" או נותנת מעצמה בלי להיתרם בחזרה – הוא לא בריא ולא מועיל, לא לה ולא לחניכים.

עוד נקודה שאת פחות מתעכבת עליה היא הקשר בינך לבין המד"שים. לא בטוח שיש קשר, אבל המריבות בינך לבין המד"שים (במיוחד שכולם מודעים להן) בטח לא מוסיפות ליכולת שלך לחשוב, להגדיר מטרות, לבנות קבוצה ולהתפתח בהדרכה. גם אם קשה לתקן את זה בשלב הזה, לפחות זה מסייע להסביר את חוסר החיבור שלך לקבוצה ואת התחושות הקשות שאת חשה כשאת בסניף.

לסיכום: נראה שהיו כמה וכמה גורמים שמראש היקשו עלייך לתפקד בצורה טובה בהדרכה: הגעת עם רצון חזק להדריך קבוצה אחרת (אולי גם בגלל תפיסות שגויות שהשתרשו על הדרכת חניכים קטנים), ונפלת על שני מדריכים שממש לא מסתדרים איתך ובינם לבין עצמם. אלו תנאי פתיחה בהחלט מאתגרים ולא תמיד אפשר לעמוד בהם. גם אם תחליטי שלא להמשיך, כדאי שתזכרי שכנראה לא גיל החניכים הוא זה ש"הרס" לך את ההדרכה, אלא הציפיות הראשוניות שלך והקשר הלא מוצלח עם המד"שים. בכל מקרה, אני מזמין אותך לחשוב, לשקול לבחון ולהחליט האם את מרגישה שיש איזו דרך שבה את מעוניינת לצעוד יחד עם החניכים (והמד"שים…) או שלא. אם תרצי את מוזמנת לשתף גם אותנו בהתלבטות ובהחלטה, ונשמח לשמוע ולייעץ גם בהמשך.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com

קישורים נוספים:

תשובה למדריכה שמתקשה להתמודד עם חניכות קטנות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153198

חניכות קטנות – מרגישה כמו מורה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153198

התאמה בין המדריך לחניכים ואיך משפיעים על חניכים קטנים
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=190735

על השקעה בהדרכה וקביעת מטרות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374

כא בסיון התשע

קרא עוד..