שלום אני בת 16 וחצי ויש לי משהו שמציק לי המון זמן ופשוט אין לי עם מי לדבר על זה לאחרונה היו לי הרבה בעיות עם האמונה שלי לא כל כך האמנתי בתורה ובמצוות לא האמנתי בצניעות אבל למרות זאת המשכתי להתנהג כרגיל להתפלל לקיים את כל המצוות וללכת צנוע לדעתי עשיתי את זה בעיקר בגלל אמא שלי וגם כי פחדתי משינוי אחרי שיחות עם כמה אנשים ועם אמא שלי אפשר לומר שהבעיות כבר לא כל כך גדולות כמו שהם היו פעם אבל לפעמים השאלות חוזרות ועולות מה שהכי מטריד אותי וקשה לי הוא התפילה כשאני באה להתפלל ופותחת את הסידור ומתחילה להגיד את המילים תמיד אני מרחפת לי בעולמות אחרים ותמיד מחדש עולה לי המחשבה מה זה הדבר הזה?למי בדיוק את מתפללת?מי כתב את המילים האלו שאת כל כך לא מתחברת אליהם לפחות לרובם?והלב מרגיש כל כך ריק ופשוט בא לי לבכות שאני לא מצליחה להתחבר לזה ושאני לא מרגישה כלום לא בתפילה ולא בכותל זה תמיד נראה לי כמו איזה פולחן מוזר שלא שייך לעולם הזה וככל שהזמן עובר אני מתחילה לחפף יותר בתפילה וכבר ממש לא מעניין אותי אם התפללתי בבוקר ואם אני לא באולפנא אני אף פעם לא מתפללת ואני גם חושבת שזה יתחיל לגרור זילזול בעוד דברים בדת כי כשאני לא מבינה למה אני מתפללת זה גורם לי לחשוב שכל התורה הזאת זה רק המצאה אחת גדולה ומי מבטיח לי שלא אדם כתב אותה אני כן מאמינה שיש כוח עליון אבל ממש קשה לי להאמין בכל המצוות והתפילה נראה לי השורש של הבעיה שלי אז חשבתי שאם אני יבין מה זה תפילה ומה המשמעות שלה ואיך אני יכולה לגרום לעצמי להתחבר אליה לפחות חלק אני יודעת שיש אנשים שאומרים שלמצוות לא מתחברים אלא עושים אבל מי שיענה לי ככה ישרוף לי את ההבנה ולא יעזור לי לצאת מהמצב הזה שממש מתסכל אותי ועושה לי הרבה רע ומשפיע לי גם על החיים בכלל ולא רק על הדת אני מקווה שלא יצא לי מבולבל מידי ושתצליחו להבין למה התכוונתי אני ממש מקווה שתוכלו לעזור לי והמון תודה.
שלום לילדה היקרה,
את כ´כ צודקת. כ´כ צודקת.
בואי נעשה ניסיון,
דמייני היית קמה בבוקר וההורים שלך היו אומרים לך מעכשיו כל בוקר את צריכה לשים כובע על הראש שלוש פעמים. טוב אז נגיד שבהתחלה היית עוד קטנה ופשוט עשית בלי לשאול כי מה השאלה, הם אמרו ואז עבר זמן גדלת והתחלת לתהות לעצמך למה את עושה את זה אז בגלל שאת באמת מעריכה ואוהבת אותם מתוך נאמנות את ממשיכה אבל ההתלהבות נעלמה, יובש נכנס לתוך המעשה השיגרתי הזה..עד שכבר החלטת אולי די וזהו…
אז את יודעת שיש כוח עליון, יודעת שיש אחד שם למעלה שברא אותך ואת אפילו אוהבת ונאמנה לו.
מרוב שהוא אוהב אותך הוא נתן לך דרך איך לחיות פה, איך לחיות ויהיה לך הכי טוב, איך הנשמה שלך תחיה בתוך עולם החומר הזה ותפרח, וחוץ מזה הוא (וחזל) נתנו לך דרך לתקשר איתו,
אם תחשבי על זה זה זה מדהים! את הקטנטנה יכולה לדבר עם ריבונו של עולם והוא ממש מקשיב לך, רוצה לשמוע אותך.
אבל יש בעיה- בעיה חמורה את לא מבינה מה הקשר בין המילים הגבוהות שאת מלמלת בסידור לבין דיבור שלך לה´ שאת אוהבת. את לא מבינה למה הוא אמר לך ליטול ידים כל בוקר, מה זה המעשה המוזר הזה כמו איזה רובוט, למה זה אמור לעשות לך ולו טוב ואם נלך על כל הקופה בכלל מי אמר שבאמת אמר את זה…
וככל שעובר הזמן ואת גדלה ואת לא מבררת לעומק את הדברים הלב שלך באמת לא שם ואז לאט לאט כבר אין רצון לעשות..אין רצון להמשיך במסע הזה שהפך להיות משא כבד.
אז קודם כל זה לא יגמר פה, אם את באמת רצינית (ואני בטוחה שכן) תמשיכי לשאול, לברר ולהעמיק בסוגיות האלו הרי ברור לך שאי אפשר לתת תשובה שלמה לשאלות כ´כ אמיתיות ורציניות. זה יכול להיות רב, מחנכת, מדריכה, סתם אדם גדול שמבין, גם אלינו שוב ושוב וכמובן ב´ה יש המון ספרים שמבארים לעומק.
צריך להזין את עולם הרוח כל הזמן. תחשבי שכמו שאת גדלה פיזית גם עולם הרוחני והנפשי שלך גדל והוא צריך מענה, הזנה, תשובות מספיק גדולות שיספקו אותו. אי אפשר להישאר עם תשובות של ביה´ס יסודי כאשר כבר עלית כיתה..
טוב, אנסה לפחות טיפה לגעת..
תפילה – את יודעת שפעם עשו סקר ושאלו בני נוער דתיים איזה מצוות הכי קשה להם לקיים, הם אמרו שלושה דברים אחד מהם היה תפילה. אז את בחברה טובה, באמת מצד אחד התפילה היא הדבר הכי טבעי לך, לדבר עם ה´, לפנות ליישות שבראה אותך, שהכי קרובה אליך ומצד שני התפילה המנוסחת נראית כ´כ רחוקה מזה..
באמת תפילה היא הפניה שלנו לריבונו על עולם, מלמטה למעלה, מאיתנו אליו. תפילה מלשון פלל מלשון חיבור. גורמת לנו להתחבר אליו. באמת הנשמה שלך, המקום הכי עמוק ופנימי שלך מחובר לה´ כל הזמן (תחשבי הרי הוא ברא את הנשמה הזו, היא חלק ממנו כמו תינוק שמחובר לאמו),
כל הזמן הנשמה שלך רוצה להתחבר לה´, להיות קרובה אליו,לחזור למקום הטבעי לה, שמה היא מרגישה בבית. נכון אנחנו כ´כ רחוקים מהנשמה שלנו, כ´כ בעולם של חומר שאנחנו אפילו לא מרגישים אבל הצימאון קיים. והנה נתנו לנו מתנה 3 פעמים ביום אנחנו מדברים עם ה´ בפועל, הצימאון הזה יוצא לפועל…
אוקי, יפה יפה אך מה הקשר לכל הברכות הגבוהות האלו, היה מספיק שהייתי מדברת איתו בפשטות "בגובה העינים" כמו שאומרים ואז באמת הייתי מרגישה מחוברת…המילים האלו דוקא מרחיקות אותי מה´.. אז קודם כל גם זה חשוב ואסור לוותר על הדיבור הפשוט בינך לבין אבא שלך, כמו דיבור אמיתי שהיית מדברת עם אדם שהכי קרוב אליך, בוכה אליו, שמחה איתו, מודה לו..
ועדין לא סתם חז´ל אמרו לנו שהתפילה היא הצינור להתקרב אליו –
תפילה נקראת עבודה שבלב.
אני יגיד לך משהו שישמע לך עכשיו הכי הזוי בעולם אבל הוא הכי אמיתי.
באמת הברכות האלו ב18 הם הרצונות הכי אמיתים שלך, באמת את הכי רוצה שיהיה גאולה, ביה´מק, סליחה, תשובה.
אלא מה? חלק מהברכות אנחנו לא מבינים בכלל, חלקם מבינים ופשוט מרגישים רחוקים. אז בדיוק בשביל זה יש לנו את התפילה.
זה עבודה. עבודה קשה. עבודה שבלב, ועל ידה נרגיש שהבקשות האלו הם בקשות שקרובות אלי, שאני באמת רוצה אותם.
לדוגמא אני רוצה גאולה, גאולה ברמה מסוימת, רמה נמוכה ואז כל תפילה שלי אני מבקשת, רוצה, מתחננת לה´ שבאמת יביא גאולה, זה פועל על הרגש שלי, כל תפילה אני באמת כבר רוצה יותר. כי תחשבי משהו שאת באמת מבקשת אותו מעומק הלה הרבה פעמים, ומעמיקה אותו אצלך לאט לאט הוא הופך להיות יותר ויותר חשוב לך. באמת עיקר העבודה בתפילה זה לפעול על הרצון שלי לרצות את הבקשות שיש בתפילה..זה לא קל ולפעמים מרחפים אבל באמת אם את עובדת קשה ולא מתיאשת את מתחברת לרצונות יותר אמיתים ועמוקים שלך..
באופן כללי אני רוצה להגיד לך משהו אמיתי –
אותו כוח עליון שאת כ´כ מאמינה בו זה בדיוק זה שברא אותך, זה בדיוק זה שנתן לך כלים איך לעבוד אותו, איך להרגיש קרובה אליו, רוב המצוות אפשר לקרב ללב, לאהוב, לשמוח בהם, (חוץ ממה ששייך לחלק בתורה שאת עושה מתוך נאמנות ואהבה מוחלטת לה´.)
רוב התפילה אפשר שתיגע בך, שתקרב אותך אליו, צריך רק לרצות, ללמוד ולברר..
בהצלחה רבה, אנחנו כאן תמיד. שרית.
SARIT10101@GMAIL.CO.IL