שלום קוראים לי מילי ואני נערה בת 15 יש לי בעיה קצת מסובכת וקצת ארוכה אבל היא באמת חשובה אז בקשה אשמח אם אוכל לקבל כמה עצות:
אז כך- אני דתיה לאומית ויש לי בת דודה בגילי
שהם 11 ילדים בבית והם יותר לכיוון של חרדים..
וכל הקטע הזה של ההרבה ילדים וההסתפקות במועט והחינוך הטוב ולהישאר תמיד בשמחה… נוראמבר אלי! אבל דבר ראשון אין לי את האמצאים להשתנות לעבור חברה להתחיל הכל מהתחלה ולכן זה יוצר מצב שכשאני עם החברה שלי אני לא נהנת כי אני מרגישה יוצאת דופן בלבוש, בהתנהגות… בהכל! ואין לי חברה אחרת להיות איתה שאני באמת אוהבת ומרגישה איתה בנוח!
ברור שיש לי פה ושם חברות אבל אני רגילה (כבר לא כל כך…)להיות מאוד מעורבת בחברה ותמיד פועלת ותמיד שמחה… וכל ההתקרבות הזאת לתוורה ולמצוות ויותר להתבגר זה גוזל לי מלא דברים: את החברות, את השמחה, את הבטחון (כשאתה לבד מול מלא אנשים- אם הדעות שלך והלבוש שלך והתחביבים שלך.. זה מאוד מוריד את ההרגשה שיש לך את המקום שלך ושאתה יודע שמה שלא יהיה הם (החברות) תמיד יהיה לצידך, שכמובן זה לא ככה עכשיו- כי אין לי חברות..)
והכי הרבה זה לוקח ממני המון כח נפשי לעמוד במלא אתגרים והחיים של ברוך ה' מלאים באתגרים לא פשוטים כבר בפני עצמם…אני מרגישה שאני צריכה לבנות לי את הכל מחדש שזה גדול עלי ואני נעבדת בתוך המון דברים כבר מתחילת השנה..
ואני פשוט מוצאת את עצמי לבד.. וזה מאוד קשה לי לקבל זאת! ואני רוצה לשנות את זה אבל אני לא יודעת איך! כי או שאני אשתנה ואחזור לעצמי והכל יהיה טוב ויפה- שזה לאבא בחשבון… או שהמציאות סביבי תשתנה או שיותר נכון אני אשנה אותה. מרוב כל הסיבוכים של בניית האישיות וכל ההתחזקות שלי במצוות אני מרגישה שבזמן האחרוו אני לא עושה את המצוות מתוך אהבה ושמחה אלא מתוך מחויבות מבפנים שאני לא יודעת מהי בדיוק אל אני יודעת שהיא גורמת לי לעשות את המצוות בלי הנאה וממקום אמיתי (אולי התחושה הזאת בעצם היא המקום האמיתי…?) אני כבר לא מתרכזת בתפילה אפילו שאני מאוד משתדלת (וקשה לי להבין עד כמה ה' גדול כדי שאנ התיחס אליו כראוי לו!) אני מתחילה לשאול את עצמי אם באמת זה מה אני מחפשת… ואני יודעת שזה מה שאני רוצהאבל שזה לא אני! (כן, זה מוזר אני יודעת…)
ממש אשמח אם תעזרו לי לצאת מתוך הבועה שנקלעתי אליה ולהתחיל לחיות חיים של משעות שמחים!!! תוודה מילי
שלום מילי יקרה.
מכתבך היה גדוש רגשות ומחשבות, שאני שמחה שהוצאת אותם מתוכך.. אני מניחה שלא היה לך קל, ואני מאמינה שעצם הכתיבה על כך, כבר העלתה לך כל מיני דברים לתודעה, בדרך לפתרון…
לפני שאכתוב את מחשבותי על מה שכתבת חשוב לי לציין שתי נקודות מפתח:
1. אין אבקת קסמים שפותרת הכל בשניה. יש עבודה קשה שנמשכת כל החיים.. זה שנמע מדכא, אבל אם תחשבי על זה לרגע תראי שאלו בעצם החיים שלנו- לעבוד על עצמנו ועם עצמנו, ובכך להתקדם הלאה, להיות אנשים יותר טובים..
2. אי אפשר לשנות מציאות. אפשר לשנות את עצמנו. המציאות קורת, לא בשליטתנו, נרצה או לא נרצה, יש דברים שצריכים לקרות… אבל אנחנו יכולים לשנות את התגובה שלנו למציאות, ואת דרך ההתמודדות שלנו איתה,, ובכך בעצם להרגיש יותר טוב איתה…
ועכשיו אחזור למה שכתבת.
אני חושבת שהבעיה שתארת נובעת מנקודה אחת- את רואה סטירה בין חיי תורה, פשטות, וכד', לבין חיי מעשה, שמחה, עבודה עצמית וכד'…
אני מאמינה שאין ביניהם סטירה, ויותר מזה, אפשר לשלב ביניהם בצורה יפה מאוד.
איך?
כאן את צריכה לחזור עלצמך ולשאול את עצמך- מה את אוהבת בעצמך? במה את טובה? מה עושה אותך מאושרת? ומכאן לענות לעצמך על השאלה- מה את רוצה לעשות עם עצמך בחיים?
זה שאת רוצה הרבה ילדים, ואת רוצה לחיות בפשטות, ולהתקדם במצוות, לא אומר שאת צריכה להפסיק להתחבר עם אנשים, ולהפסיק להיות פעילה בכל מיני תחומים… אלו ואלו בונים אותך, ועוזרים לך להתקדם.
כל עוד הדבירם נובעים מתוכך, מתוך האישיות שלך, אין איתם שום בעיה!
את עניין החברות היה לי קצת קשה להבין. מדוע הפסקת להתחבר עם החברות שהיו לך? מדוע קשה לך ליצור חברויות חדשות? כי את מרגישה שונה? כי הן התרחקו ממך בגלל שהשתנת?
אני רק יכולה להניח שתחושת הבדידות שלך נובעת מחוסר השלמות שתארת בשאלה- שאינך יודעת באיזו דרך לבחור ואיך ללכת.. הבלבול הזה גורר אותך להמון מחשבות עם עצמך, מה שמרחיק אותך ממחשבות על חברותיך ומרצון לבלות איתן. את רוצה להיות עם עצמך ולסדר את המחשבות.. אני צודקת?
אם לא,א שמח אם תתקני אותי..
ואם כן, אני מציעה לך בדיוק הפך, תשקיעי בחברויות האלה! גם אם הן שונות ממך, וגם אם הן א מבינות לעומק את מחשבותיך, תרשי לעצמך לבלות איתן! זה כל כך חשוב, זה כל כך כיף, וזה נותן כל כך הרבה!
באמת! בייחוד בגיל הזה (אני מניחה שאת בגיל תיכון..)
אל תפחדי מהמחשבות, ומהמרחק שיכול להיוצר. תרשי לעצמך לחשוב את המחשבות שלך כשאת עם עצמך, תרשי לעצמך להשתנות בהתאם למה שאת רואה לנכון, ואת החברויות האלה תשאירי בשביל עצמך, בשביל לבנות עוד דברים באישיות שלך, וגם, כן, גם כדי להנות! זה מותר וזה חשוב.
ברור שחשוב שיהיו אלו חברויות שבונותא ותך, ולא גוררות אותך למעשים שיורידו אותך למטה. אך, כל עוד הן חברויות אמיתיות, ואת מתחברת עם בנות שמבינות אותך, שמכבדות אותך, ושטוב לך איתן- זו חברות חיובית מאוד וחשבוה מאוד!
מה את אומרת?
אשמח לשמוע מה את חושבת..
בהצלחה רבה.
שלך,טל.
tlalosh@gmail.com