בתי לומדת בכיתה ה, ילדה יפהפייה, חיונית, תלמידה טובה ומלאת שמחת חיים, במשך תקופה ארוכה היא סובלת מהתעללות מצד ילדי הכיתה שנובעת מקנאה, היא ילדה חזקה ואינה נשברת ומקבלת מאתנו תמיכה מלאה, אך מצד שני אני רוצה לשים קץ לרוע והעלבונות שהיא סופגת ללא סיבה, או יותר נכון רק בשל היותה יפה ומוצלחת.
מה לעשות?
שלום לך אמא…
תמיד שאני ואמא שלי מדברים על משהו מסוים ובסוף אני חושב אחרת מאמא שלי, אז באיזה שהוא שלב היא מסתכלת עליי ואומרת:
"יודע מה, שתהי'ה אי"ה אבא בעצמך, תבין מה אני מרגישה וכמה שזה כואב לי…"
ואחרי משפט כזה אין לי הרבה מה לומר.
אז למרות שאני עדיין לא במצב הזה אני רק יכול לשער שבטח כואב לך לא פחות מאשר הבת שלך והכאב שלה הוא הכאב שלך…
אבל בגיל הזה אני כבר כן הייתי ואחד מהדברים שאומרים כולם זה שהגילאים האלו, של הגן,יסודי,תיכון הם הגילאים הכי חשובים לעיצוב הנפש שלנו וככל שהגיל יותר מוקדם, ככה הרושם והצלקות שנשארות ממנו יותר גדולות.
כתבת שיש לך ברוך ה' ילדה יפיפייה ומלאה שמחת חיים, ונראה שבאמת זכיתם לקבל מהקב"ה מתנות אמיתיות ויחד עם זה כתבת גם שלמרות כל מה שהבת שלך עוברת היא לא נשברת ואתם מחזקים אותה וכאן אני רוצה להגיד לך משהו:
ילדים בגיל כזה, בטח ילדות שהרבה יותר עטופות ברגש, לא אמורות להתמודד עם לחצים והתנכלויות מהסוג הזה.
אנחנו לא עוסקים כאן בגיבוש שטח עם דגש על פיתוח ה'אני' שלה, שיוכל להתמודד כנגד החבר'ה ולהראות לכולם שהנה, למרות כל ההתנכלויות היא לא תישבר.
בשביל זה יש לנו כבר את ראש הממשלה וכל הבלה בלה שלו…
הבת שלך אמורה לקום בבוקר לבית הספר עם חיוך ענק על הפנים ולהשקיע בחברות שלה לא פחות מאשר בציונים.
בהפסקות הראש שלה אמור להיות פנוי לכל השטויות שילדים קטנים עושים ושמזכירים לנו למה אנחנו כל כך מתגעגעים לתקופת הילדות שלנו.
זה יהי'ה הרבה יותר מחבל אם כל המחשבות שלה וכל האווירה בבית הספר תהיה צבועה לה בגועל נפש וברצון לעוף כבר משם כי דחפו אותה בעל כורחה לנישה של המנודה ושכל העולם שונא אותה ושיהי'ה לך ברור:
גם אם את בתור אמא שלה, מעניקה לה הרבה אהבה וחום שזה דבר גדול וחשוב מאין כמוהו, את ממש לא יכולה לבוא במקום החברות שלה והמגע היומיומי שיש לה איתם ושהם אלו שיעצבו ומעצבות לה את הדימוי העצמי לא פחות ממך ונכון לעכשיו הרושם שנוצר מהמכתב שלך זה שהבת שלך חושבת שהמציאות היום היא:
אני ואמא שלי נגד העולם!
נו, אז מה לעשות?
קודם כל לדבר וכמה שיותר דחוף עם המחנכת שלה. אני לא הולך להמציא ת'גלגל ואני בטוח שכבר עשיתם את זה, אבל אם את עדיין כותבת לנו בכאב, אז יכול להיות שהדברים לא זזים כמו שהיית רוצה שיזוזו.
הדבר הטוב עם ילדים (והסיבה שזה תופס לגבינו כי בהרבה מובנים גם אנחנו נשארנו ילדים…) זה שאפשר לקנות אותם בקלות.
זה לא שיש לחברות בכיתה של הבת שלך משהו נגדה, כי למה שיהי'ה להם?
רק מה, ההצלחה שלה, הדברים שיכול להיות שבנות כבר מזהות שיש לה ולהם אין (אולי היופי..), זה מה שמעביר אותם על דעתם ואז נוצר כאן כדור שלג:
הם תוקפות את הסיבה שמקושרת עם הבת שלך, את יודעת שזה לא פייר וממילא את אומרת לבת שלך שלא תיתן שידרכו עליה, הבת שלך עונה בחזרה וברוכה הבאה למלחמת עולם שרק מוסיפה לגלגל את הכדור שלג הזה:
"הא, היא עוד ענו לה, הסנובית הזו", הן חושבות: "נו, אז בכלל אפשר לתקוף אותה עכשיו" ואין דבר שיותר עושה את זה לילדים כמה עצוב שזה נשמע מאשר לקחת מישהו או מישהי ולהפוך אותו לשטיח.
אז ככה, הבת שלך טובה בלימודים?
אחלה! תבקשי מהמורה שלה שתדאג שהיא תעזור לילדה שמתקשה, לכמה שיותר!
שתראה שהיא ממש לא חושבת שהיא מיוחדת אלא שהיא כמו כולם ואם רק יתנו לה צ'אנס כולם יראו כמה שהיא חברותית וטיפוס חיובי שרוצה לעשות טוב לאנשים.
תנסו לעשות אירועים בבית שלכם, עם י'מבה ממתקים ועוגת קצפת בגודל התחנה המרכזית ולהזמין כמה חברות שלאט לאט ירכיבו את המעגל החברתי הקרוב לה, קצת עצוב לומר אבל פחות או יותר לקנות קצת את הלב שלהן, לא בתור דרך ושיטה אלא בתור בלם חירום בשביל לעצור את כדור השלג הזה.
שהבת שלך תבחר לעצמה כמה חברות שדווקא כן אוהבות אותה (לא יכול להיות שכולן נגדה) ותחזק את הקשר הזה באמצעות דברים כיפים, וככה לאט לאט כשהיא 'תקנה' עוד חברה ועוד אחת, פתאום היא תראה שההתקפות ירדו והיא נהפכה לאחת משלהם.
כמובן שצריך לדעת איך לעשות את זה, אחרי הכול ילדים לא מפגרים ותיזהרו לא ליצור אנטי, אבל בגדול אנשים בכל הגילאים ובטח ילדים נמשכים לאנשים שכיף להם להיות במחיצתם, אז פשוט לחשוב ולחפש ביחד עם המחנכת והבת שלך, קודם כל את הבנות שהם יהיו המניות הכי בטוחות להשקעה ואחר כך איך אנחנו שוברים את הדימוי הזה, של המוצלחת שכל העולם נגדה ומתחילים לבנות לבת שלך דימוי חדש.
מה שנקרא, לשווק את הדימוי שלה.
רק מה, אל תמשיכו עם היחסי גומלין האלו: הן תוקפות, והבת שלך נלחמת בגבורה…
כי זה פשוט יכול לעשות נזקים וצלקות לכל החיים בעניין הדימוי העצמי.
אני לא כותב את זה להלחיץ אלא רק שתהיי מודעת לזה שהפיתרון לא טמון בעמידה של הבת שלך אלא בהליכה על שורש הבעיה ובשינוי הגישה.
במידה ויש עוד פרטים או איך מורידים את זה למעשה, אפשר במייל.
רק טוב, בשורות טובות ושמחה אמיתית
אבינועם
avinoam811@gmail.com
