מצות כיבוד הורים כל כך קשה!

שלום לך יקרה,
קודם כל, אני מצטערת מאוד על העיכוב במתן התשובה.

אין לך שום סיבה להתנצל על אורך השאלה. להיפך, זה רק עזר לי להבין טוב יותר את המצב אותו את מתארת.

שאלת שאלה מורכבת ועדינה. התפעלתי מאוד מהמוכנות שלך לכבד את הוריך למרות הקשיים שבדרך. אני בטוחה ומאמינה שבכוח הרצון הזה תצליחי בע"ה לעמוד במטרות שתציבי לעצמך.

את כותבת שבמציאות של היום, אין כמעט בית "מושלם", לכל אחד יש את התלונות על ההורים שלו, וקשה מאוד לקיים בצורה הזו את מצוות כיבוד הורים. והבאת גם דוגמא מביתך ומיחסי ההורים- ילדים אצלכם בבית.

ברשותך, אתייחס לשתי הנקודות האלו בנפרד. חשוב לי לעשות אבחנה בין החלק של שאלתך שעוסק באופן כללי בקושי לכבד הורים ובין החלק שמדבר ספציפית על הבית שלך.
נתחיל קודם לדבר באופן כללי על הקושי במצוות כיבוד הורים.

אני חושבת שניתן להגיד שבדורנו אחת ההתמודדויות הקשות יותר היא דווקא במצוות כיבוד הורים. חז"ל כבר אמרו על דורנו- "אין הבן מתבייש מאביו". המרחק הטבעי שקיים בין הורים לילדיהם הצטמצם, המורא שילדים חשו כלפי הוריהם בדורות עברו כבר איננו קיים. היום ילד מעיז להתחצף להוריו, מה שפעם היה נחשב מעשה נורא ואיום.
ובמסגרת הזו, גם יותר קשה לנו לכבד את הורינו.

אלא שכאשר הקב"ה ציווה עלינו "כבד את אביך ואת אימך", הוא ציווה את זה גם על הדור שלנו. הוא, צופה כל הדורות, ידע שיגיע דור של בן שלא מתבייש מאביו, ובכל זאת, צריך לכבדו.

אז למה כל כך קשה לנו? למה הקב"ה לא היה יכול ליצור מציאות שבה ההורים מתייחסים יפה לילדיהם, ואז ממילא היה לנו קל יותר לכבד אותם?
תעצמי רגע את העיניים ותתארי לעצמך עולם בלי קשיים, כל האנשים חיים בטוב ובנעימים, בשלווה, בלי דאגות. נסי לחשוב מה היה קורה אם מצוות כיבוד הורים היתה באה לנו בטבעיות, ההורים היו מתנהגים נפלא לילדיהם, הילדים היו תמיד ממושמעים ומחונכים, וההרמוניה בבית היתה מושלמת.
מה היה קורה אם כל הדברים היו באים בקלות כל כך? איך עולם כזה היה נראה?
במחשבה ראשונה- חלום….
אבל במחשבה שניה- העולם ה"חלומי" הזה היה עולם שעומד במקום, עולם שלא מתקדם, שלא שואף לשום מטרה. כי אם אין קשיים, אין גם מה שדוחף קדימה, אין מה שמעורר לגלות עוד ועוד כוחות נפש מיוחדים.

נפש האדם בנויה כך שהיא לא מסוגלת להישאר במקום. או שמתקדמים או שנסוגים. ברגע שאדם חי את חייו בלי שום התקדמות, בלי שום מטרה בעבודת המידות, בלי שום רצון להוסיף בעבודת ה´ שלו, הוא בעצם נסוג אחור, מאבד בהדרגה מדרגות רוחניות שנקנו בעמל רב. לכן באים הקשיים, לגרום לנו לפעול, לעשות, לגלות כוחות, להתקדם ולא ח"ו לסגת אחורה.
למעשה, לעניות דעתי, העולם לא יכול להתקיים בלי ניסיונות, אין שום גורם אחר שיכול לדרבן ולקדם אותנו כמו הקשיים והניסיונות.
הניסיונות הם מעין "מקפצה" שנועדה לקדם אותנו פי כמה ממה שהיינו אמורים להתקדם בדרך הטבע. כאשר אדם עומד בפני ניסיון כלשהו, הוא מצליח להתקדם הרבה יותר מאשר אם הוא היה חי חיים רגילים.

מצוות כיבוד הורים שרירה וקיימת גם כשההורים לא מתייחסים כמו שצריך לילדיהם, וגם כשהילד לא מוצא לנכון שום סיבה לכבד את הוריו. נכון, היא קשה יותר במצבים כאלו, אך כמו שכבר ראינו, דרך הניסיונות והקשיים האלו אנחנו נבנים ומתקדמים.

כל מה שאמרתי עד עכשיו נאמר לגבי החלק הראשון של שאלתך, שמדבר באופן כללי על כיבוד הורים.
כאן אני רוצה להוסיף מימד נוסף, שמתייחס ספציפית למצב בבית שלך.

את מתארת מציאות עדינה ומורכבת, יותר מהמציאות הנפוצה ברוב הבתים. המצב בבית שלך לא פשוט, ואני מבינה מאוד את ההתמודדות והקושי שלך במצוות כיבוד הורים. אף על פי שגם במצב כזה, מצוות כיבוד הורים עדיין קיימת.

זהו ניסיון קשה מאוד. ואני מאוד מעריכה אותך על ההתמודדות שאת עוברת מדי יום. נבחרת לעבוד את ה´ ב"סיירת כיבוד הורים", בחיל עם האימונים והקרבות הכי קשים.
יש כאלו שנלחמים על כל תפילה, שתהיה בכוונה, יש כאלו שנאבקים על כל מילה שהם מוציאים מהפה בגלל איסור לשון הרע, ואת- את מתמודדת בגבורה עם מצוות כיבוד הורים. זה קשה, אך זוהי גם זכות גדולה. וכגודל הצער, הקושי וההתאמצות בקיום המצווה, כן גודל השכר בע"ה.

שאלת בעדינות ובענווה רבה איך אפשר לכבד הורים גם אם אין "תמריץ" לעשות את זה.

ננסה להבין קודם את משמעות מצוות כיבוד הורים. פעמים רבות, הבנת הטעם של המצווה, גורמת לנו חיבור ורצון טבעי לקיים אותה בצורה טובה יותר.

ספר החינוך כותב שהטעם למצוות כיבוד הורים היא מידת הכרת הטוב.
כמה טוב ההורים שלנו מעניקים לנו!
גם אם נסתכל רק על הדברים הבסיסיים ביותר לקיומנו, נגלה רשימה ארוכה ומשמעותית של דברים- אוכל, בגד ללבוש, מיטה לישון בה, בטחון פיזי וכלכלי ועוד.

ההורים שלנו עושים בשבילנו כל כך הרבה, דואגים לנו כל כך, אוהבים אותנו כל כך- כל מה שנעשה בעבורם לא יספיק להביע את הכרת הטובה שלנו.

כאשר אדם זר עושה לנו טובה חד פעמית, אנחנו לא מפסיקים להודות לו, ולהורים שלנו, שעושים לנו בכל יום ויום טובות כאלו, אנחנו קצת שוכחים להודות…

למה זה כך? איך יתכן שמצוות כיבוד הורים כל כך קשה לרובנו?
כי התרגלנו. התרגלנו לראות את ההורים שלנו טורחים סביבנו מאז שנולדנו, התרגלנו לטוב ולשפע שהם משפיעים עלינו. פשוט התרגלנו. ואחרי שמתרגלים קשה להרגיש בכל יום ויום כמה טוב ההורים שלנו מעניקים לנו.

אין ספק, השכחה הזו היא טבעית. כאשר אדם מתרגל למשהו טוב, הוא כבר לא שם לב לגודל הטוב. המטרה שלנו היא ´לרענן את הזיכרון´, לשים לב מחדש לכל הדברים הנפלאים האלו ולהתחיל להודות.

וכאן בא התפקיד שלך, ושל כל מי שרוצה להתקדם במצוות כיבוד הורים, והוא- [להרחיב את המבט], להתבונן בדברים בצורה כוללת ולא נקודתית, לסקור בראש את כל הטוב שההורים שלך עשו בשבילך עד היום- הדאגה לשלומך, השמירה על בטחונך, החינוך, מימון הלימודים, הבגדים ודמי-כיס פה ושם, היותם הורים, הורים ממשיים ואוהבים שרבים לא זוכים להם, לצערנו- ועכשיו, מול זה, תציבי את הדברים שמנית בשאלתך. הם כבר נראים פחות נוראיים, נכון?

אין לי ספק שהמצב אותו את מתארת לא פשוט, אני לא באה להצדיק את ההתנהגות של ההורים שלך, ואין לי גם זכות לעשות את זה. אני רוצה רק לתת לך כלים יעילים וטובים יותר שיעזרו לך לכבד את הוריך, כפי שביקשת.
חובת כיבוד ההורים חלה גם על בן להורים רשעים. ואם בן להורים רשעים מצליח וחייב לכבד את הוריו, אז גם את, בעזרת ההתבוננות המחודשת הזו, תצליחי לכבדם בלב שלם יותר.

אם זה עדין קשה, אני מציעה לך לכתוב בכל יום 5 דברים טובים שראית אצל הוריך. הכתיבה הזו תעזור לך להתמקד יותר בטוב שבהם ופחות בדברים שמפריעים לך. הדברים האלו יכולים להיות גם קטנים ו´טפשיים´ בעיניך- למשל, אמא שלך אמרה לך "בוקר טוב", אבא שלך תקע מסמר בבית אחרי שביקשת ממנו וכד´. הכל ביחד מצטרף למשהו גדול ומשמעותי.

נראה לי שהדברים האלו יכולים לעזור לך ולתת קצת "תמריץ" לקיום המצווה הגדולה והחשובה הזו.

ועוד עצה קטנה, שמתקשרת גם לסעיף השני של שאלתך.
שאלת איך ניתן לשמור על קור רוח ולא להיבלע לתוך המצב הזה.
הרב קוק זצ"ל כותב ש["הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק"].
החכמה היא לא לבכות על מה שאין, אלא להוסיף טוב. והטוב הזה מסוגל לרומם את כל העולם!

יקרה,
גם את,
תוסיפי טוב.
תוסיפי שלום בבית.
תוסיפי דיבור עדין במקום כעס,
תוסיפי חיוכים במקום ויכוחים,
תוסיפי רוגע ושלווה במקום לחץ.
תוסיפי טוב.
את מסוגלת לכך, אני בטוחה.

את צודקת, זה קשה, אפילו קשה מאוד. לפעמים לא שמים לב ונבלעים לתוך עצבות, ולתוך הרצון להתרחק מהבית עד כמה שאפשר. לכן אני מציעה לך להציב לעצמך מטרות קטנות שיהפכו את האוירה בבית לקצת יותר נעימה וקצת פחות לחוצה ומתוחה.
בכל שבועיים תעבדי על מטרה אחרת.
בשבועיים הראשונים תקפידי לדבר בצורה עדינה ושקטה, שתהווה ניגוד לכעסים, לצעקות ולדיבור הוולגרי של אחיך,
בשבועיים הבאים תדברי רק על דברים טובים שקרו לך,
בשבועיים שאחר כך תכיני לכל בן משפחה ´הפתעה´ משמחת מתחת לכרית, תתלי שלטים משמחים בבית וכד´. (כמובן שאת יכולה לבחור פרק זמן ארוך יותר לכל מטרה, תלוי בצורך ובהרגשה שלך).
כך במקום לכעוס ולשקוע בעצבות על הדברים הפחות טובים בבית שלך, תוכלי דווקא להוסיף טוב ולהתחיל את התיקון לביתך העתידי שיהיה בע"ה טוב ושלם יותר.

ביקשת ספרים שיעזרו לך להתמודד עם מצבים כאלו. אני אישית לא מכירה ספרים שמדברים על מצוות כיבוד הורים ספציפית. אשמח לשמוע אם לגולשים יש רעיונות.
אני ממליצה לך לקרוא את הספר "בגן האמונה" של הרב ארוש, שעוסק בהתמודדויות באופן כללי ולפי דעתי הוא מחזק מאוד. כמו כן, אני מציעה לך לקרוא סיפורי צדיקים, כמו "התורה המשמחת", "איש צדיק היה", "מלאכים כבני אדם" ועוד. הסיפורים האלו מאוד מחזקים ומרוממים.

יקירתי,
אני חייבת לשוב ולכתוב עד כמה אני מעריכה אותך על ההתמודדות היומיומית עם אוירה מתוחה ועכורה בבית, ויותר מכך, על הרצון שלך למצוא תמריצים לכבד את ההורים עד כמה שניתן ולהתקדם עוד ועוד.
אין ספק שהקב"ה יודע למי לשלוח את הניסיונות הקשים. הקב"ה לא שולח ניסיון לאדם אם הוא לא יכול לעמוד בו. קיבלת ניסיון, זה אומר שיש לך את הכוחות. יכול להיות שהם עדיין גנוזים, יכול להיות שצריך קצת לדחוף אותם החוצה. אבל ברגע שהכוחות האלו יתגלו הם יאירו ויפרצו החוצה במלוא העוצמה, ודווקא מתוך המצב הקשה והמורכב שבו את נתונה, תצליחי בע"ה להיבנות ולפתח אישיות בריאה ויציבה.
ברור לי שאת בחורה מיוחדת בעלת כוחות נפש בלתי רגילים, ואני בטוחה שבעזרת הכוחות הגדולים האלו שיש לך ובעזרת השי"ת תצליחי לצאת מהמצב שבו את נמצאת.

חשוב לי גם לחזור ולהדגיש שהעצות שנכתבו נאמרו בזהירות רבה בהתאם למצב המורכב אותו תיארת. יתכן מאוד שתמצאי במה שכתבתי דברים שאינם רלוונטיים ומתאימים עבורך, מהם את מוזמנת להתעלם, ולבחור לאמץ לעצמך רק את מה שנכון עבורך ועבור המציאות שבה את חיה.
אני בטוחה ומאמינה בך שיש לך את הכוחות הגדולים והעצומים כדי להתמודד בצורה הכי נכונה ואמיתית עם המצב הלא נעים שאת חווה בבית.

אני שולחת לך מכאן חיבוק גדול ומחזק.
דעי לך שאני כאן בשבילך לשמוע ולעזור ככל שאוכל. את מוזמנת בשמחה לפנות אלי באופן אישי ולדבר גם על הבעיות והקשיים שלא הזכרת, וגם סתם- לחלוק מחשבות והתמודדויות.
הרבה הצלחה בכל אשר תעשי.
שלך,
עדי.
sht.adi@gmail.com