שלום!
בחודשים האחרונים אני מרגישה חוסר אמון באנשים,כאילו שאי אפשר לסמוך על אף אחד.כל בנ"א הם אינטרסנטים חלוטין.אני חושבת זה ממש נכון בתכלס אבל זה קשה להתמודד עם זה במציאות היומיומית,אני מתחילה לחשוב שהחברות שלי הן לא חברות אמיתיות,כי יש דברים שהן עושות-בצחוק-אך זה ממש פוגע בי.
אני מרגישה לבד בעולם.
זה מתבטא ע"י דיכאון סתמי,שאני לא יודעת למה הוא. ומתבטא גם בהתרחקות מהחברה.
אם תוכלו לתת לי איזשהו כיוון שאני יוכל לצאת מההשקפה הזו.
שלום לך,
השאלה שאת מעלה, היא שאלה מצוינת, והרבה פעמים אנחנו שומעים אותה בכל מיני סגנונות. יש אנשים כאלה שאומרים – זה לא חכמה שהוא כל כך גומל חסדים – זה הטבע שלו ואם הוא לא יגמול חסד הוא ירגיש רע עם עצמו. בסופו של דבר – הוא עוזר ותורם בשביל שהוא ירגיש טוב. לפעמים אומרים – כשאתה נותן צדקה לאיזה קבצן, אתה נותן בשבילו? או שאתה נותן בשביל עצמך – אתה מרחם עליו ואתה יודע שתרגיש טוב אם תתן לו צדקה, ולכן אתה נותן לו.
יש שתי תשובות לשאלה הזו. האחת פשוטה והאחת עמוקה יותר.
התשובה הפשוטה, כותב אותה כמדומני הרב דסלר זצ"ל, שאין כל פסול בכך שאדם פועל טוב כי זה הטבע שלו. אדרבה, זה נהדר שיש אדם כזה שהנתינה נהפכה להיות חלק מאישיותו. ברור שאדם שאישיותו טובה וטהורה, הרבה יותר טוב מאדם שאישיותו מושחתת. יש אנשים שפלים, שנהנים מלגרום רע לשני, ויש אנשים מעולים שנהנים לתת לשני. זוהי בדיוק העבודה שלנו בעולם הזה – להפוך את האישיות שלנו לטובה ותורמת, ולא חס ושלום ההפך.
התשובה היותר עמוקה היא, מתחילה כרגיל באדם עצמו. את כתבת שאת לא מאמינה באף אחד וכולם אינטרסנטים. אז בעצם ההסתכלות צריכה להתחיל בך. האם את חושבת שבכל מעשייך את אינטרסנטית? האם את חושבת שכל מה שאת עושה זה 'בצחוק' ולא ברצינות. אני מבין שגם נפגעת מחברותייך, וזה בהחלט כואב, אבל זה הזמן לשאול את עצמך, האם גם את אי פעם פגעת במישהי בצחוק?
הבירור הפנימי, בדרך כלל, יעלה דבר מאד מענין. קודם כל, באמת האדם שם לב על עצמו שגם הוא לא תמיד כן עם החברה, והרבה פעמים הוא מרמה את עצמו או את הסביבה או את שניהם ביחד, פוגע בעצמו בצחוק, באחרים בצחוק, מתעלם מאנשים יקרים לו וכו', אבל מצד שני הרבה מאד פעמים האדם מזהה אצל עצמו את נקודת הבחירה החופשית. את אותה נקודה, שבה הוא בוחר בין טוב לרע. הוא בוחר בה, לא בגלל שום שיקולים אישיים ולא בגלל החברה, אלא פשוט באותו כוח אדיר של התגברות של הטוב על הרע, אותו כוח אלוקי שטבוע בנו ועליו אנו מודים כל יום – אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אותה נקודה היא הבסיס של האמון בעצמנו – אנחנו מאמינים בעצמנו בגלל שאנחנו מאמינים שאם רק נרצה – נוכל להגביר את הטוב שבנו על הרע.
אני אסכם בקצרה. כשאנחנו בוחנים את עצמנו אנחנו מבינים, שאמנם הרבה פעמים אנחנו לא באמת עצמנו, אבל הרבה פעמים, אנחנו מרגישים את המלחמה של הטוב והרע שבתוכנו ואנחנו בוחרים בטוב בגלל הסיבה הפשוטה – שהוא טוב. את ההבנה הזו על עצמנו צריך להשליך גם על הסביבה. יכול בהחלט להיות שגם הסביבה, הרבה מאד פעמים מתעלמת בשגגה או במזיד מהרגשות שלנו. אבל ודאי שיש פעמים שהחברה שלנו באמת בוחרת בטוב ובאמת מוסרת את עצמה בשביל לעזור אחד לשני. כמובן, שאם יש בעיה נקודתית, את צריכה לבוא לחברות שלך, כל אחת בנפרד, ולומר לה – אני בטוחה שאת לא עושה בכונה ואין לך כונות רעות, אבל אני מאד נפגעת. אולי אפשר למצוא פתרון אחר לבעיה, אבל זה לא אמור להחליש את כל האמון בבני אדם כמו שהרחבתי.
מקוה שהועלתי מעט, תגובות ותהיות נוספות תתקבלנה בשמחה במייל שלי
טוביה
tsbias@actcom.co.il
