תמיד אומרים שמבחינה הילכתית קשר שהוא רחוק ממועד הנישואים הוא אסור..
איך תסבירו את זה שיש זוגות (אני מכירה אישית,וגם ההורים שלי כאלה) שהם חברים כבר מכיתה ט' ובחיים לא נגעו בתקופת החברות ובסוף הם התחתנו והם מקיימים נישואים בריאים טהורים וקדושים כמו זוג שמכיר רק 3 חודשים!
איך מסירים דבר כזה? שפשוט יש אנשים שלא נופלים?!
שואלת יקרה.
אני מסכים שיש זוגות שלא נופלים. אני לא יודע בדיוק מהן סיבותיו של כל זוג וזוג לנהל את הקשר בהתאם לכללים, אבל זה בהחלט מעיד שגם הם מבינים שהצלחת הקשר תלויה באופן שהוא מתנהל.
קשר בגיל צעיר מציב ניסיונות כבדים מאוד: צניעות, ייחוד, הרהורים, הסתכלות באישה, שמירת הברית, איסור נגיעה, שחוק וקלות ראש, ביטול תורה וכדומה. אני לא יודע אם כל הזוגות שאת מכירה אכן שמרו הכל בקדושה ובטהרה (רק שימי לב שנגיעה זו לא הבעיה היחידה. גם הרהור והסתכלות מסויימים הם בעיה). אני גם לא בטוח שמבוגרים מצליחים. אם בכל אופן הם הצליחו, הם כנראה הקפידו במהלך הקשר ולאחר הנישואין ללמוד כל הזמן ספרי מוסר וספרי הדרכה, להתייעץ עם רבנים, להתפלל אל ה´, ולהציב סייגים רבים. כאשר מדברים על בני כיתה ט´ עוצמת הניסיון כפולה ומכופלת. הגישה שלהם פחות בוגרת, הם פחות יודעים מהם הנישואין ע"פ ההשקפה היהודית, והם פחות מודעים לאיסורים שקיימים. כל אלה עלולים להשפיע לרעה על שיקול דעתם ועל עתיד הקשר. אם בכל זאת הקשר הצליח הם צריכים להודות ל-ה´ על סייעתא דשמיא עצומה!
אמנם, בעבר היו מתחתנים בגיל צעיר, אולם האנושות השתנתה, ואנשים מתבגרים היום לאט.
כל טוב ואם צריך אפשר להמשיך ולשאול
משה.